ביקורת ספרותית על סוד הגן הנעלם [יסוד] - הגרסה המלאה והמקורית בתרגום אוריאל אופק מאת פרנסס הודג'סון ברנט
ספר טוב

---

בין קלטות דיסני ודרימוורקס בהן היתי צופה הלוך ושוב, לאורך ולרוחב על בסיס כמעט יומיומי, נקלעו לאוסף הסרטים הביתי שלנו סרטים מצוירים שיצאו בישראל דרך חברת "קלסיקלטת".
באופן מכליל אבל כן לחלוטין אומר שרוב הסרטים בקלטות הללו היו אפלים ומפחידים. אגדות מוכרות לכולם כמו "היפהפיה הנרדמת", "כיפה אדומה" ו"ג'ק והאפונים", אפילו "דרקולה" היה שם (בררר) – זכו לאיורים די מכוערים (בלי להעליב) ולא אסתטיים כמו האיורים הידועים והמוכרים של דיסני; וגם מבחינת עלילה- אפל יותר, מטריד יותר – מפחיד יותר. ושלא נדבר על חוסר ההשקעה בדיבוב נורמלי.

גם "סוד הגן הנעלם" זכה לגירסא מצוירת ודלת תקציב, (יש אותו ביוטיוב, אגב) שהאוירה המאימת והכבדה, הלא נוחה, נוכחת לכל אורכו.
ועכשיו, לאחר שסימתי את הספר בפעם הראשונה בחיי ולאחר פעמים רבות של צפיה בסרט בילדות, מתחשק לי למצוא את מפיקי הסרט המצויר ולשאול אותם מה למען השם עבר להם בראש כשהחליטו לחרב את היצירה הזו?

אבל כל עוד אני לא עושה את זה, בינתים אשתדל להתרכז בסיפור האמיתי של מרי ולא בסרט, ולטובת מי שלא מכיר אפרט קצת. מרי לנוקס בת התשע חיה כל שנותיה בהודו, אביה היה שגריר שם. כשהוריה מתים במגיפה, היא נשלחת אל יורקשיר, שם מתגורר בטירה רחבת ידיים דוד שלא פגשה מעולם- מר ארצ'יבלד קרבן.
מרי מכוערת וחמוצת פנים. כשהיא מגיעה לטירה חושבים עליה האנשים כמה היא מסכנה על היותה יתומה ובודדה, כשלמען האמת, לא נעים לומר- היא הוזנחה באופן שכזה כמעט מיום שנולדה. להוריה, גם כשהיו בחיים, לא היה פנאי ותשומת לב כלפיה, והיא טופלה והושגחה על ידי "איה" - אומנת בהודו. בכך דאגו שביתם תהיה לילדה רגוזה ומפונקת, ובעיקר עצובה ובודדה, שלא אכפת לה מאיש ולאיש לא אכפת ממנה.
הלב שלי נקרע מלקרוא על מרי הקטנה, השנואה והשונאת, שלצערי גם אני בקושי מצאתי מקום בליבי אליה, רק רחמים והזדהות. איך ילד יכול לגדול ככה, חשבתי לעצמי. איך הוא יכול להישאר ילד עם כזה מבט על אנשים ועל העולם.
אבל מרי הקטנה ניצלת בזכות תכונה נפלאה ושנויה במחלוקת – הסקרנות.
כשהיא שומעת מפי מרתה המשרתת הפטפטנית ומבן מוטמטר הגנן הקשיש והרגזן על גודל הטירה, כמות החדרים שבה, הגנים המקיפים אותה וגם על סיפור סודי ומסתורי על אחד מן הגנים, מפעפעת בה הסקרנות, לראשונה בחייה. מתגלה בה הרצון לשאול שאלות, לבדוק ולחקור. וכמובן, איך לא- היא מגלה תוך כדי גם את עצמה – מרי הילדה, הברה והתמימה, מלאת הקסם והחיים.
אני כל כך רוצה לספר עוד ועוד אבל אבוי, אני עלולה להגיע לספוילרים ולהרוס את החויה המתוקה כשנפגשים עם הספר הזה ומילותיו הנעימות לראשונה. בדרך כלל כשאני נתקלת בציטוט שאהבתי מאוד אני "מצלמת" בעיני את מספר העמוד כדי שאוכל לחזור אחר כך ולהעתיק אותו, אבל כאן היו כל כך הרבה כאלה, כולם עוסקים בטבע וביופיו המחיה, פריחתו והחיות השוכנות בו, שבאיזשהו שלב ויתרתי ונהניתי מהרגע והיופי של ההקשר למשפט הקודם. אז גם ציטוטים לא אביא כאן, וטוב שכך.

"סוד הגן הנעלם" מדבר על שמחה פשוטה, על דיכאון וחוסר יכולת לראות אור, על מאבק בין כוחו של מבוגר לכוחו של ילד. על קסמי הטבע מרחיבי הלב, המבריאים לב נשבר ונדכה וחוליים הנדמים כחשוכי מרפא. על המחשבה הכבירה, הבהירה: "אני אחיה לנצח".
אהבתי שפרנסיס הודסון ברנט לא מנסה להסתיר את המסר שהיא מבקשת להעביר, שהוא, ממש כמו ספרו של ד"ר סוס: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!" ונכון, זה לא פשוט עד כדי כך, ואכן ד"ר סוס מעמיק בקשיי הדרך. מהבחינה הזו מצאתי את המסר ב"סוד הגן הנעלם" מעט פשטני מדי, כמו איזו סבתאל'ה שאומרת לנכד האפאתי שיצא קצת לעבוד בשמש ותכף ירגיש יותר טוב. צריך המון כוח ואומץ ורצון לחיות בשביל לצאת, אבל כמה שזה שוה את זה! מרי תספר לכם :)

במהלך הקריאה נזכרתי בספר שקראתי לא מזמן, "עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי" (תוכלו למצוא ביקורות נהדרות עליו כאן בסימניה).
יש לא מעט נקודות ממשק בין הספרים ובין מרי וג'נוארי, שתי דמויות חזקות ובעלות התכונה הנהדרת הזו, הסקרנות. התכונה שמובילה בנפש למקומות נפלאים.

נכון, נכון – באופן כללי זה נראה כספר לילדים. אז מה! הוא פשוט כיפי. ושובה לב, ומעלה חיוכים ברגעים לא צפויים. ואם לא בשבילכם, אני מאמינה שילדים שאתם מכירים ישמחו לקרוא :)

כראוי לספר שנוגע כמעט כולו בעצים ובפרחים ובגנים נסתרים ובעיקר בכוחם הקסום, אסיים עם מילותיה המדויקות של תרצה אתר זכרונה לברכה.

קָעוּר מַבָּטִי כָּל הַיּוֹם
לִשְׁתּוֹת כָּל דָּבָר זוֹרֵחַ.
נִפְלָא מִבִּינָתִי תָּמִיד
אֵיךְ אֵין אָדָם אַחֵר בּוֹעֵר כָּל כָּךְ אֶל זֶה,
אֵיךְ אֲנָשִׁים הוֹלְכִים…
רוֹאִים יָרֵחַ…
מְנַהֲלִים שִׂיחָה שְׁקֵטָה עַל מֶזֶג הָאֲוִיר…
אֶצְלִי כָּל פֶּרַח הוּא סִכּוּי
שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאֹם שִׁנּוּי
נִשְׂגָּב, כַּבִּיר, בִּלְתִּי מָצוּי —
אֶצְלִי
כָּל
פֶּרַח…

פסח שמח! צאו לטייל ;)

» ביקורות נוספות של מעין
» ביקורות נוספות על סוד הגן הנעלם [יסוד] - הגרסה המלאה והמקורית בתרגום אוריאל אופק