חברה טובה שלי, שאני חפצה ביקרה, קנתה את הספר הזה במבצע..
אתם בטח צוחקים עכשיו. אני יודעת שזה נשמע כמו נער מתבגר שהולך לקנות אמצעי מניעה בבית המרקחת "בשביל חבר שלו". אבל לא.

אני את בן זוגי מצאתי ברגע האחרון בגיל 34 פחות או יותר.
אולי בגלל שלא עברתי את הרף הקריטי, הצלחתי לעשות את זה בצעד וחצי פשוטים, בלי תכנית פעולה מעשית בת 15 צעדים המבוססת על מה שגב' גרינוולד למדה בבית הספר למינהל עסקים של או

אחרי הרומן שלי עם מורקמי-היפני נפלתי שדודה היישר לחיקו החם של הסופר האמריקאי סול בלו. מיותר לציין שזו הייתה חווית קריאה אחרת לגמרי .
סול בלו (1915-2005) הוא סופר קנדי-אמריקאי-יהודי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1976 שנחשב לאחד מטובי הסופרים העולמיים. לפני כמה עשורים קראתי את "הנדרסון מלך הגשם" שלו, ואת "מתנת המבולט", וכבר מחכים לי עכשיו על המדף "הרצוג"–שנחשב לפסגת יצירתו, ו "רבים יותר מתים מלב שבור"

#
הספרים המוחזרים בספריה שלנו נמצאים בבידוד בקופסאות קרטון. הם משתחררים משם אחרי זמן בלתי ידוע על ידי הצוות, מה שמבטיח, פחות או יותר, שרוב מה שראוי לקריאה יהיה או מושאל או בבידוד. שני הספרים האחרונים ששאלתי היו ברירת-מחדל, וקשורים באופן מקרי לכלבים.

לקארל היאסן יש אג'נדה. הוא עיתונאי, בעד איכות הסביבה ושמירה על הטבע, אוהב ניקיון ושונא פוליטיקאים ואנשים וולגריים. הוא כותב ספרים כייפיים. לא אמינ

נכנסתי לספרייה בה אני מחליפה ספרים מזה כשמונה שנים. הספרנית נזכרה בספרה של מרתה קולי, הארכיבר, ושאלה: את זה כבר קראת? וכך, המקריות קבעה שאת הספר הנפלא הזה אקרא.
זהו אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. מדוע?
אופן כתיבת הסיפור חודר לתוך הנשמה. המחברת, מרתה קולי, עושה כמה דברים במקביל. היא בונה דמויות לעלילה, לוקחת קטעים משיריו של ת.ס. אליוט ובוחנת את משולש היחסים בין ת.ס. אליוט, אשתו ואהובתו.

מרילין יאלום היא חוקרת והיסטוריונית של התרבות באוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית. היא גם אשתו של הפסיכיאטר, החוקר והסופר הידוע ארווין יאלום. הזוג הספרותי הזה חולק חיי נישואים במשך 46 שנים! (עד 120). יאלום פורשת בפנינו את תולדות הרעיה והכוונה לרעיה הלבנה והנוצרית באנגליה ובצרפת ואח"כ באמריקה. יש כמה גיחות מנומסות לעולם היהודי, הצצה לחברה המורמונית וכמה פיסקאות המתייחסות ל"אחיותינו השחורות" אך לרוב הה

אלברט איינשטיין אמר פעם:

יש רק שני דברים שהם אינסופיים: היקום, וטיפשותה של האנושות. לגבי הראשון אינני בטוח.

לגבי הראשון הוא אכן טעה.
לא מאמינים ? קראו את הספר "המפץ הגדול" של סיימון סינג.

אבל לגבי השני הוא בהחלט צדק
לא מאמינים? קראו את הספר הזה...

התחלתי לקרוא רק כדי לראות על מה הרעש, ואחרי כ 50
עמודים הפסקתי. באמת שטויות במיץ. אני באמת מעריך
מאוד את הפיסיקה כמדע, אבל לבוא ולומר שהמחשבות
מתפשטות בתבל ויש להן תדר שהולך ומתחזק ככל שחושבים
אותן לעתים קרובות יותר (ונחלש כאשר חושבים אותן פחות)
זה כבר יותר מדי בשבילי.אני חושב שגם פיזיקאים משתעשעים
כהוגן מהרעיון.הרבה יותר נכון לומר, ומה שהוכח היטב
במדעי המוח, הוא שמחשבות והתנסויות שחוזרות

אני עומד לחרוג ממנהגי פה, ולבצע קטילה. באיחור אופנתי הגעתי לספר הזה, הספר ששינה מקצה לקצה את חייהם של זיליארדים ואת חשבונות הבנק של אחדים, מהסיבה האחת והיחידה - הוא התגלגל בבסיס שבו עשיתי מילואים, וסיימתי כבר את שני הספרים שהבאתי איתי. לא שזו סיבה מוצדקת לקרוא אותו. מסתבר שמישהו אשכרה ביצע את הניסוי המחשבתי של לשים אלף קופים מול אלף מכונות כתיבה, ואף הגדיל לעשות כדי לכרוך ולהוציא לאור את מה שיצא,

״תקראי אותו,״ היא אמרה. ״אם לא, הלך המחשב. וחבל.״ היא אמרה. ״הוא ילמד אותך המון דברים, באמת.״
כן, עם הזמן למדתי לא לסמוך על דברים שאמא שלי אומרת. בעיקר בנוגע לספרים.
אין לה שום טעם ולו הקטן בספרים. או בחוכמות כאלו, סתם תעלול זול.

אז תודה ענקית לאמא שבגללה הצטרכתי לקרוא בניגוד לרצוני ספר מזעזע שאפילו לא נועד לשירותים.
שפתחתי אותו, הביטוי המתאים הוא ״חשכו עיניי״, התערפלה ראייתי ובקושי הצלחתי ל