#
לא מצליחה להבין איך הבריטים הצליחו לפתח אימפרייה, התנהגות מופתית בשעת צרה, נחישות מול ההפצצות במלחמת העולם השנייה ועוד תחומים ראויים להערצה עם מה שהם קראו לו "חינוך" אליטיסטי לילדי המעמד האמיד . בין הגילים 8 – 13, גילאי יסודי – חטיבה נשלחים לפנימייה. כל מי שרוצה שצאצאו (בעיקר ממין זכר, אם כי גם בנות "זכו" לדומה) יצליח בחייו, יתרועע עם האנשים הנכונים, ויתפתח לפריבילגי לתפארת האימפרייה, יושלך לגו

הרבה לפני שהרמן קוך כבש את העולם בסיפור על רוע אנושי שבא לידי ביטוי אצל בני נוער "טובים", היה כאן פטריק רדמונד (מי זה???) שהביא ספר מצוין שלא הרבה שמעו עליו.

הספר מגולל את סיפור חברותם של שני נערים, ג'ונתן וריצ'רד, בפנימייה יוקרתית לבנים באנגליה במהלך 1954. הראשון כנוע וסובל ממעשי בריונות והשני בעל דמות המנהיג, נער כריזמטי שעל פיו יישק דבר, לא רק אצל התלמידים אלא גם בקרב הצוות החינוכי.

האו

"...יש שמות שמדביקים לך אחרים- וכל החיים אתה לומד איך לקרוא לעצמך בשם משלך..."
"הממזר של אדי" מאת ויליאם קובלסקי

אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו!
האמת? סתם שלפתי אותו מהמדף. בלי תכנון, בלי המלצה חמה ברקע. משהו בכריכה, בשם. (ואם כי אני מאמינה ששום דבר הוא לא סתם, כנראה שהוא היה צריך להגיע אליי בדיוק עכשיו)

זה סיפורו של בילי מאן, ילד שנולד לתוך מציאות מורכבת: אביו, אדי, נהרג עוד לפני שנולד והוא גד