ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שני, 24 במרץ, 2025
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
לא מצליחה להבין איך הבריטים הצליחו לפתח אימפרייה, התנהגות מופתית בשעת צרה, נחישות מול ההפצצות במלחמת העולם השנייה ועוד תחומים ראויים להערצה עם מה שהם קראו לו "חינוך" אליטיסטי לילדי המעמד האמיד . בין הגילים 8 – 13, גילאי יסודי – חטיבה נשלחים לפנימייה. כל מי שרוצה שצאצאו (בעיקר ממין זכר, אם כי גם בנות "זכו" לדומה) יצליח בחייו, יתרועע עם האנשים הנכונים, ויתפתח לפריבילגי לתפארת האימפרייה, יושלך לגוב האריות של חוקי הילדים. (זוכרים את "אי הילדים" או את מקבילו המקברי "בעל זבוב"?) הלימוד - שינון משפטים בלטינית, דיקלום שירים, למידה בעל-פה... המבוגרים היחידים בסיפור הם המורים. רובם אדישים, המעטים המתעניינים אינם יכולים להיכנס ולהבין את חברת הילדים.
זה ספר שנכתב על אירוע שקרה בפנימייה אחת בשנות ה 50 של המאה הקודמת. הוא היה ברשימה שלי כמה שנים, מאז הביקורת של יונתן בן (תודה רבה!)
הספר כתוב כמו שכתבו פעם: ללא פירוטכניקה ספרותית, סיפור מתקדם כרונולוגית, ללא קפיצות בזמנים, בלי היסטורייה של הדמויות. מהבחינה הזו הוא היווה שינוי מרענן יחסית לספרים עכשוויים. הפנימייה מצויירת בקווים חזקים, עם חוקים נוקשים והתייחסות קשוחה של המורים, שכולם גברים, לתלמידיהם. החלק הראשון הוא החלק האיטי של הספר, מספק את התשתית ההכרחית להבנת מה שיקרה בחלקו השני. בחלק הזה רדמונט בוחן התייחסות הרוב המדוכא של הנערים, לכריזמה ולבריונות. רמז – מעריץ את הכריזמה ונכנע לבריונות. רדמונט משכנע שכריזמה פירושה ביטחון עצמי וחוסר התייחסות לדעת הרוב. ואם נבחן את המקרים המוכרים לנו של כריזמה, אפשר בהחלט להסכים איתו.
חלקו השני של הספר מלא בהתפתחויות מותחות לכאורה. נוספות עוד כמה דרמות וכמה אסונות מעשה ידי אדם. למרות שחלק זה הוא מעניין, הוא מופרך מכדי שאפשר יהיה להתייחס אליו ברצינות. אני מחבבת סיפורי בידיון מרתקים, אבל סיפורי ממבו-ג'מבו מרתיעים אותי כשהם לא מצחיקים אותי. זה מה שבחר רדמונט כפיתרון לסיפורו. חבל, כי הסיפור מתחיל מצויין ורדמונט יודע לספר סיפור. איכשהו גם הוא הפך שבוי בידי הדמות שברא, נער בן 15 שמצליח להיות כל-יכול בזכות כריזמה וחוסר מוחלט באמפתייה. בני הנוער המתוארים בסיפור מעדיפים להצטרף לרוע ולא להפוך קורבנו, אם כי רדמונט מהסס, כך נראה, ללכת ממש רחוק עם התזה הזאת.
26 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction
(לפני 5 חודשים)
החינוך הנוקשה כשם שהוא יכול לדכא, הוא מפתח קשיחות,
יכולת לעמוד באתגרים ולשרוד במציאות משתנה. החינוך הבריטי הקלאסי מפתח באדם יכולת לחשוב רגוע ולשקול החלטות בלי פניקה בעת משבר,מה שנקרא "Stiff upper lip" ולהתנהל בצורה סטואית מול קשיים .
שנית, קיום הנורמות החברתיות הקשוחות מפתחות בין היתר יכולת המצאה ומחשבה מחוץ לקופסה. הצביעות הבריטית של התנהגות מסוימת בחברה לצד פורקן עול קיצוני ו"שובבות" במצבים שמאפשרים זאת היא מן המפורסמות. כמו כן הבריטים חינכו ליכולת לנהל משא ומתן ופיתחו כשרון מסחר, מה שעזר להם להיות גמישים יחסית עם עמים אחרים.אפילו קראו להם "אומה של סוחרים". הלטינית אינה "שפה מתה" כפי שניתן לחשוב בטעות. היא עומדת יחד עם היוונית בבסיס השפות המערביות. לימודה מפתח מחשבה אנליטית ויכולת להבין את מקורם של הדברים. בשילוב עם מה שכתבתי קודם מקווה שהתקרבנו לתשובה. |
|
yaelhar
(לפני 5 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
השאלה שלי היתה - איך הצליחו האנגלים להגיע להישגים מפוארים כאלה, עם החינוך הגרוע (לטעמי) שניתן שם לאליתות? שבירת רוחם של ילדים, הכנעתם בפני "הגדולים", חוסר עידוד למחשבה עצאית שבמקומה למידה בע"פ של שפה מתה... השאלה שלי לא נענתה, לצערי. עם כל הכבוד לתנאים גיאו-פוליטיים, לבחירה בצי במקום בצבא יבשה ולמזל עם כשרונות, אני חושבת שהם מוכיחים שהאדם הוא בורג במערכת גדולה ממנו. מוזר בעיני. |
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 חודשים)
סקירה מעניינת וכרגיל מצוינת.
לשאלתך - לכך יש שלושה גורמים עיקריים: גאופוליטיקה,חומר אנושי והנהגה תומכת . אנגליה פחדה מספרד ששלטה בימים ואיימה להשתלט גם עליה ועוד כמממלכה שעזבה את חיק הקטוליות הייתה לאנגלים סיבה מאוד טובה לחשוש. בנוסף כמדינת אי היא היתה יכולה להפנות יותר משאבים לצי והפלגות ופחות להתעסק עם הגנה על הגבולות באמצעות צבא יבשה.
לאנגליה תמיד היה מזל עם כשרונות ברגעים המתאימים איכשהו (חוץ מבשנים האחרונות). המלכה אליזבת' למשל תמכה בספנים מאוד. בצרפת לעומת זאת, השירות בצי היה נחשב מבזה וכשלצרפתים הייתה הדמנות להקים צי עדיף על זה האנגלי, הם העדיפו לבנות את ארמון וורסאי. |
|
yaelhar
(לפני 5 חודשים)
תודה רבה, יונתן.
הוא כתוב טוב, מהנה לקריאה, ובחלקו הראשון גם מלמד משהו על חינוך (טוב?) פנימייתי. מבחינתי הפיתרון שבחר רדמונד הוא בלתי קביל. |
|
יונתן בן
(לפני 5 חודשים)
אני אהבתי אותו מאוד.
דבר שלא מפחית, כמובן, מהביקורת הנהדרת שלך. אגב, אני מסכים איתך לגמרי בנוגע למופרכות בעלילה. לי זה לא הפריע אבל את צודקת לגמרי: אמין זה לא... |
|
yaelhar
(לפני 5 חודשים)
תודה רבה, דן.
אני מניחה שהניסיון שלו בפנימייה בא לידי ביטוי בספר הזה. על החינוך הזה יש די הרבה ספרים. |
|
דן סתיו
(לפני 5 חודשים)
YAELHAR
סקירה יפה. מעניין מהם מקורות ההשראה של הסופר. הוא עצמו התחנך ב-BOARDING SCHOOL.
|
26 הקוראים שאהבו את הביקורת