אגוסטינו, נער בן 13, בן תפנוקים בורגני, יוצא עם אימו האלמנה המצודדת לחופשת קיץ ארוכה בחוף הים. במהלך החופשה הזו אגוסטינו התם מתחיל לעבור את התהליך המפרך של עזיבת עולם הילדות והמעבר המורכב לעולם המתבגרים.

מורביה בונה, באמנות רבה, את הסיפור הזה על שני צירים, או מעבר בין עולמות שונים בתכלית: האחד, אותו מעבר בין עולם הילדות השאנן לעולם המבלבל של המתבגרים ואילו השני, המעבר מהעולם הבורגני המהוגן, אל

5 דמויות עומדות במרכז הסיפור הזה. דרך הקשרים בין הדמויות, הרומן של מוראביה מציג מעמד בורגני ריקני, נהנתני, שטוף זימה, תככים, חשש נורא מהתרוששות ואף יותר מכך, יציאה מחוג המוזמנים לנשפים ולאירועים חברתיים. ההתמקדות ב-5 הדמויות הללו מועצמת באמצעות הניגוד שבו מוצגים המוני ה"עמך" – המון חסר פנים ונעדר אישיות. גם כאשר הגיבורים נתקלים בהמון זה, זה נעשה תוך ההפרדה – העשירים במכונית הנוחה מאחורי חלונות ס

את האדישים כתב מורביה כשהוא בן 16 וכמה חודשים, זה נחשב לספרו הראשון והשלם כרומן. מאז נחשב הספר כספר מופת. הספר התפרסם ב-1929 וניתן להבין מדוע נחשב אז הספר כספר מופת, אם כי לעיתים הזמן אינו עושה טוב לספרים כאלה.
חמש דמויות בספר: האם מריה גרציה, המאהב לאו, הבת קארלה, הבן מיקלה ודמות חיצונית למשפחה, ליזה. האם כבת חמישים ומזה שנים משמש לאו כמאהב שלה, שעתה הוא כבן אבעים וקצת פחות. הבת קארלה חוגגת בדיו