“אגוסטינו, נער בן 13, בן תפנוקים בורגני, יוצא עם אימו האלמנה המצודדת לחופשת קיץ ארוכה בחוף הים. במהלך החופשה הזו אגוסטינו התם מתחיל לעבור את התהליך המפרך של עזיבת עולם הילדות והמעבר המורכב לעולם המתבגרים.

מורביה בונה, באמנות רבה, את הסיפור הזה על שני צירים, או מעבר בין עולמות שונים בתכלית: האחד, אותו מעבר בין עולם הילדות השאנן לעולם המבלבל של המתבגרים ואילו השני, המעבר מהעולם הבורגני המהוגן, אל העולם הפרולטרי והעני, שבו הקודים החברתיים וההתנהגות שונים לחלוטין.

כיצד זה קורה?

אל השגרה האידילית של הפלגות בסירה בשניים, של אגוסטינו יחד עם האם המרהיבה, נוסף טרזן צעיר המחזר אחר האם. האם מקפידה לקחת את הבן להפלגות, אך הלה מרגיש שמשהו השתנה אצל אימו, אבל אינו מבין מה. בעקבות תקרית הסטירה שחטף מאימו הוא מעדיף להתחבא בביתן הרחצה, שם הוא נתקל בנער עני ופרוע בשם ברטו. הוא מעוניין להצטרף למשחקי החבורה של ברטו ונאלץ לשם כך לשחד את ברטו בסיגריות של אימו. כך הוא נחשף לפלנטה אחרת, הפלנטה הפרולטרית. זו אינה נמצאת במרחק שנות-אור מהפלנטה שלו אלא במרחק של מאות מטרים ספורים. החבורה הפרועה הזאת נשלטת על ידי מציל מבוגר ודוחה, פדופיל אך לא אנס, בשם סארו. אגוסטינו מוצא את עצמו בתחתית ההיררכיה של החבורה, מושא מתמיד של לעג ובוז וגם אלימות. באותה עת הוא לומד את "עובדות החיים": הוא לומד לשקר ולהונות – וגם על הקשר שבין אימו לאותו טרזן (באמצעות תיאורים גראפיים של מה כל אחד מבני החבורה היה עושה לאימו). השהות בעולם הגס והבוטה של הנערים, מאיצה אצל אגוסטינו את השינוי ביחס אל האם – מדמות אימהית מכובדת ואהובה אל דמות שיש בה מידה מבהילה של חושניות. כדי לפתור זאת אגוסטינו פונה לאחד מהחברים הבוגרים יותר בחבורת הנערים ומבקש באמצעותו להתוודע אל החושניות שבאישה באמצעות ביקור בבית בושת (שהוא אינו יודע בדיוק מה טיבו של המקום וכיצד הוא פועל ומה בעצם אמור להתרחש בינו לבין האישה) וכך הוא מקווה להסיט את המיקוד בחושניות המתעתעת של אימו אל אותה אישה (זונה) מסתורית. אגוסטינו מציץ ונפגע: לא רק שאותה אשה אינה מסיטה את תשומת הלב הלא רצויה מאימו אליה אלא מגבירה את זו של אימו....

הסיפור הקצר הזה קולח ומעניין. הדמויות מעניינות ומלאות חיים והיחסים ביניהן מרתקים. ההתפתחות/התפכחות של אגוסטינו מתוארת בצורה אמינה והדרגתית. התרשמתי מאד מהאופן בו מורביה משלב בין על העולמות הללו ובמיוחד כיצד כל מעמד חברתי מבודל ממשנהו ומהתנהל על פי קודם שונים לחלוטין כאילו היו שני יקומים מקבילים. העולם הפרולטרי בצד היותו גס, בור ואלים מגלה עם צדדים חיוביים כגון חלוקה הוגנת של שלל ציד או גניבות. בהיותה יותר ישירה ואלימה חברה זו פועלת על פי קודים צבועים פחות מאשר החברה הבורגנית.

בדומה לספריו האחרים של מורביה "האדישים" ו"אי-ציות" הגיבור הוא נער צעיר המנסה לפענח את מסתרי העולם הבורגני המגונן. עם זאת, בשונה מהשניים האחרים, הביקורת על העולם הבורגני מרוככת יותר. גם ההיבט הפילוסופי קליל יותר.

הסיפור נכתב ב-1942 ויצא לאור לראשונה בהוצאה מחתרתית ב-1943. המשטר הפשיסטי ראה ביצירה יצירה לא ראויה מבחינה מוסרית. היא פורסמה שוב ב-1945 וזכתה להצלחה מרובה. באחרית דבר מרתקת אריאל רטהאוז מביא מדבריו של מורביה עצמו על "אגוסטינו" בפרט ועל יצירתו בכלל: "....את 'אגוסטינו' אני מחשיב, בדיעבד כמובן,....ל'ספר מפתח' שלי. בספר זה ילד בן 9 (למעשה בן 13 כפי שמציין רטהאוז) מגלה את העניינים הבסיסיים הקשורים במין ובהבדלי מעמד......בכל יצירותי ניסיתי למזג שני נושאים, את נושא המין ואת נושא המעמד החברתי, כלומר, בהכללה גסה, את מרקס ואת פרויד...הסברים אלה רק נועדו לשפוך אור על יצירי-דמיון, ועל הזיקות הקיימות בין יצירי-דמיון".

השורה התחתונה: ספר מעניין ומהנה. פחות מעמיק מ"אי-ציות" אך מעורר מחשבה.”