בספר זה שלוש נובלות. בראשונה גבר צעיר פוגש בחורה שמשגעת אותו בספינה מצרפת לניו-יורק. צבע שערה של הבחורה מוזר, הוריה עשירים ואביה החורג ואמה נותנים לה לעשות מה שהיא רוצה. הבחורה הצעירה מדברת עם הבחור שהוא גיבור הנובלה ודרך עיניו יכול הקורא להיכנס לראשו, מחשבותיו ועולמו הפנימי. הגבר הצעיר הוא תמים והבחורה מושכת אותו מאוד ומערערת את כל עולמו הפנימי. לא אכתוב עוד כדי לתת לקורא לגלות מה קורה בהמשך.
הנ

זיכרונות הם דבר חמקמק. זיכרון שיכול לחסום את הגרון, להציף את העינים בדמעות, להפריח חיוך ענוג על השפתיים, יגרום לרוב לשומע הבלתי מעורב אדישות יחסית. "מה את אומרת" יהמה בן השיח "באמת כשהייתם אינדיאנים נפלת ונפצעת וכל האינדיאנים ברחו בבהלה והשאירו אותך למות לבד, כי הלחימה היתה במקרה בחצר של השכן הכי איום, זה שאוכל ילדים שפולשים לו לחצר לארוחת הבוקר? מעניין..." ובעברית – תפסיקי לבלבל במוח עם סיפורי הע

לפני זמן די קצר קראתי את סיפרו של פיליפ לברו "סטודנט זר" ואהבתי אותו מאוד
הוא סיפר שם באופן אוטוביוגרפי על תקופת שהותו באמריקה.
כשסיפרתי על כך לאישתי, היא הביאה לי מהספריה את סיפרו זה שמספר על אימו.
כנראה שללברו יש מין סגנון שהוא כמו האופנה של הסרטים וההצגות שקוראים להם "דוקודרמה" כך זה אצלו בספרים...
כי אמו של לברו הייתה בכל זאת מיוחדת במוצאה ובחייה!
היא ואחיה היו "ממזרים" כתוצאה מקשר-אהבים

למה להסתכן ?
היהודים נרדפים נתפסים ומגורשים ,עדיין לא יודעים את גודל הזוועה אבל הם אחוזי איימת מוות והעוזר להם מסתכן מאוד ,אנשים נתלים ברחבת העירייה ,הקלגסים השחצנים עם ציור הגולגולת
מפעילים משתפי פעולה שמבצעים את הציד בדבקות ובהתמסרות ,אז למה להסתכן ולהחביא יהודים?
השאלה הזאת בכלל לא נשאלת כי מדובר באנשים שחיים את חייהם כפי שהם חונכו וכפי שהם מחנכים את ילדיהם .
ספר אנושי וחכם שמספר את סיפור

דון מקלין הנפלא, סיפר פעם על הבעייתיות של המשך הדרך אחרי יצירת מופת.
"זה כבר לא שינה מה כתבתי, שרתי או עשיתי. אחרי "אמריקן פאי" ו "סטארי נייט" תמיד התגובה כלפיי הייתה זהה: הוא שוב איכזב".
סנט אקזופרי זה "הנסיך הקטן". אצלי, הספר הזה מלטף לי את הלב כבר עשרות שנים. אז איך אפשר לקרוא ספרים אחרים אחרים שלו? איך אפשר להגיד לעצמי תוך כדי קריאה: 'נו באמת, זה האיש שכתב את הנסיך הקטן?'.
כי הסיפורים הללו

"מגנוס"... מה אפשר לכתוב על הספר?
אפשר לסכם במילה אחת, לאוהבי הביקורות הקצרות -
מטלטל!
ובהרחבה -
"מגנוס" מטלטל את הקורא מכל היבט אפשרי. והכוונה לספר, ולגיבור, הבוחר לשאת שם זה במהלך חלק מחייו. כך שיש טלטלה כפולה.
אם רק מאפשרים פתיחות מחשבתית, "מגנוס" (שניהם) משנים משהו בדרך המחשבה הרגילה. במיוחד מההיבט היהודי-נפגע-שואה. ולא משום שהספר מבטל/פוסל את הזווית הזו; להיפך. אבל הוא מציג גם זווית אח

ספר מעודן, נבון, אנושי ונפלא על ילדות והתבגרות בתקופת מלחמת העולם השניה.
המשפחה בה מדובר מיוחדת. פרקליט מצליח בפריז שמחליט באמצע החיים לעבור לכפר כדי לחיות עם אישתו וילדיו ולהפסיק את מרוץ "ההישגיות".
הסיפור מובא מנקודת מבטו של ילד, הגדל למלחמת העולם השניה. המשפחה נוצרית מתגוררת בכפר הוגנוטי.
בצד הגדילה , מתואר המוסד של המחתרת ואירגון ההברחה של היהודים אל מעבר לאזור הסכנה.
הדמויות מתוארות נפלא,