תחילה תיקון קטן - התרגום הזה אותו קראתי (של <mark>יאיר בורלא</mark>) יצא לאור בשנת תשל״א - 1971 (בהוצאת ״עדי״). יתכן שיצא עוד תרגום אחר של אותו מתרגם גם ב 1976 (בהוצאת ״כתר״).
רבות כבר נכתב על הספר הזה, שיצא לאור במקור בשנת 1889, אך שיניי הזמן כמעט לא פגעו באיכותו. המחבר ניסה לכתוב מדריך תיירות לשייט בנהר, אך עם הכתיבה נכנס עוד ועוד מההומור הבריטי אל תוך התוכן, עד שעיקרו של הספר הן אוסף האנקדוטות והחוויות שעבר

מה עוד נותר לומר על שלושה בסירה אחת? איזה הלל עוד לא גמרו עליו? ובכל זאת, הנה סיפור קצר שיוכל אולי לשפוך מעט אור נוסף על כוחו של ספר זה.
לפני שנים ביקרתי בבית החולים חבר, שעבר ניתוח שהצריך חיתוך משמעותי בגבו. התלבטתי רבות כיצד לשמח את ליבו, והיות שלא הייתי בטוח שמותר לו לאכול שוקולד במצבו, החלטתי לעשות מעשה לא שגרתי, ולהוציא מהבית את שלושה בסירה אחת היקר מפז, בתרגומו של <mark>יאיר בורלא</mark>.
השארתי את הספ

אוי איזה ספר. אסיר תודה אני לעד לחבר שגילה לי אותו. אגב, אצלם במשפחה די להזכיר מספר עמוד ושורה כדי לזכות בפרצי צחוק בלתי נשלטים.
תרגום מופת של <mark>יאיר בורלא</mark> ששומר על ההומור רענן, שנון ומבדח גם לאחר כל כך הרבה שנים

ספר מיוחד במינו.

כמעט ולא קיים בספרות ז'אנר של ספרי 'קומדיה'. זה לא קל להעביר הומור דרך דפי נייר, שלא לדבר על 162 כאלה.

אבל, כשנתקלים בספר הקלאסי הזה, שנכתב לפני יותר מ-130 שנה, קשה שלא לצחוק מדי פעם בפעם (או לפחות להעלות חיוך) ולהעריך את סגנון הכתיבה הייחודי הבריטי של ג'רום ק' ג'רום.


הספר מספר על שלושה ברנשים תמימים ושלומיאליים, שיוצאים למסע ברחבי נהר התמזה שבבריטניה, ובדרך קוראים להם

בדיוק ביקשתי בפורום, המלצות על ספר קליל ולא רדוד (עוד המלצות יתקבלו בשמחה, סיפורים בלי מוות,מחלות אימים ובלי גופות מרוטשות כנראה גם מסתובבים בתוך איזו כריכה:)
מותק של ספר, עם הומור מחשבתי. קליל ולא רדוד אמרתי? אמרתי:)
ואפשר גם לומר 'אירוניה והומור בסירה אחת'.

הייתי משנה את שם הספר ל"כלב, ושלשה בסירה.. או לפחות שלשה בסירה וכלב, כי הוא די מרכזי ובעל חיות מקפיצה:)
הנה לכם ספר שווה, מעלה חיוך ומ

אם להומור יש אלוהים משלו, הספר הזה הוא המקדש!
אני חושב שמה שמאפיין את ההומור הבריט המשובח הזה, שהשעשוע נגרם ממה שהקורא מדמיין בעצמו על פי התיאורים שניתנים בספר, וזה מסביר למה אנשים מסויימים לא נהנים מזה: אין להם מספיק דמיון.
הספר עשיר בתובנות בנוגע לאנושיות בכלל, וכשזה מתחבר עם ההומור - זו מרקחת קטלנית.
קראתי את הספר יותר מעשרים פעמים, ואני תאב להוסיף ולקרוא בו. לדעתי אין ספק שהוא זכאי לכתר הספ

כשניגשתי אל הספר הזה, ההיכרות שלי עם שרלוק הולמס הייתה די בסיסית. כמובן, שמעתי עליו, ואני ממש מכור לסדרה "שרלוק" (שאם עוד לא ראיתם- תראו אם אתם רוצים למות בשלווה), אבל לא קראתי הרבה סיפורים שלו, וגם את אלה שקראתי איני מיטיב לזכור. אז ניגשתי אל הסיפור המפורסם ביותר של הולמס עם מעט חששות ומעט ציפיות, ואני שמח לבשר שלא התאכזבתי. עד מהרה גליתי שמדובר בסיפור מרתק ומעניין, שנקרא בנשימה עצורה.

העלילה

אני אוהבת ספרות המהווה אתנחתא קלילה מתלאות היום וספר זה בדיוק משרת נעלה את המטרה.
הכול מתחיל כאשר המספר,ג'רום,ניגש אל הספריה הקרובה לביתו ובוחן ספרים שונים בנושא מחלות,מיד מתחוור למספרנו כי הוא ניחן בתסמיני מחלות רבות ואץ לספר זאת לחבריו.
עד מהרה החברים מבינים כי גם עליהם לא פסחה רוע הגזרה ומחליטים לאחר שיקולים רבים לצאת לשייט בן שבוע בנהר התמזה יחד עם כלבם,שייט שלפי דעתם יטיב עימם מאוד או לפח

אין ג'אנר שאני אוהב לקרוא יותר מאשר פרקי חיים שהוא סוג של ..., כאילו בזמן שאנחנו חיים גלגול אחד ניתנת לנו הרשות בקריאה הזאת בכל ספר לחוות גלגול אחר ויש כאלה שהייתי שמח להחליף אותם ויש כאלה שפחות.

בדרך כלל אני לא נהנה מספרים שמתמקדים בתקופת הילדות אבל דווקא מהספר, "חיי הילד הזה" של טוביאס וולף, הצלחתי להינות. אולי בגלל שהגעתי אליו אחרי שקראתי את "אסכולה ישנה", ספר אחר שלו בו הוא מספר על תקופת ח