האם אתם מכירים את המלחין הגרמני הגדול אדריאן לוורקין? האם האזנתם לפחות לאחת מיצירותיו הגדולות? התשובה היא, כפי הנראה – לא, מפני שאדריאן לוורקין לא היה ולא נברא, ואף על פי כן, כתב עליו תומאס מאן ביוגרפיה מפורטת. או אולי לא תומאס מאן, כי אם סרנוס צייטבלום, ידידו מנוער של המלחין? מה?!

באחד מהרומנים האחרונים שלו, הגיע תומאס מאן (שוב) לפסגה ספרותית ייחודית ויוצאת דופן. כמו ב"הר הקסמים" שלו, גם כאן כ

יש משהו על סף המהפנט בהצטרפות לשיטוטיו של קנטי ברחובות מראקש של אמצע שנות החמישים. כפי שמעיד שלמה אלבז, חוקר שפה וספרות צרפתית באחרית הדבר לספר, העיר מראקש זכתה בהיותה "מוקד השראה", כלשונו, לקנטי.

אליאס קנטי הוא סופר יהודי ממוצא בולגרי אשר כתב בגרמנית וזכה בפרס נובל לספרות בשנת 1981. נולד ברוסיה אולם משפחתו עקרה לאנגליה ומשם לאוסטריה, שוויץ וגרמניה ממנה נמלט (בזמן) בשנת 1939 בחזרה לבריטניה. במהל

ייתכנו ספויילרים, ראו הוזהרתם.

שני צדדים למטבע האהבה-

""אני סובל מאוד, כי איבדתי את הדבר שהיה לי משוש חיי היחיד, את הכוח הקדוש ומפיח החיים שבו בראתי סביבי עולמות. אבד ואיננו! כשאני משקיף מחלוני אל הגבעה שבמרחק ורואה כיצד שמש הבוקר מפלחת את מעטה הערפל שמעליה ומאירה את האחו שלו, והנהר הענוג מתפתל לקראתי בין הערבות העומדות בשלכת - הו! בשעה שהטבע עומד לנגד עיני קפוא כמו תמונה מצובעת קטנה, וכל הי

אחד הספרים הטובים ובעל רבדי עומק הרבים ביותר שקראתי אי פעם. [כל מראי המקום ומספרי העמודים מתייחסים לספר בהוצאת 'ספריית הפועלים' משנת 2010 בצרגומו המצוין של <mark>יעקב גוטשלק</mark>].
הביקורת, הפרשנות והתובנות שמצאתי וכתבתי בעקבות הקריאה של הספר ממלאים כשלושים עמודים מודפסים. כל מי שמעונין בביקורת המושלמת יוכל לפנות אלי ואשלח לו אותה כקובץ בדוא"ל. בשל קוצר היריעה אני נוגע ברשימה זאת רק בנושא מרתק אחד מכלל הנו

איזה ספר.
יצא לי לקרוא אותו על רקע החודשים האחרונים, אלו המדממים.
ולמרות שאין בו מלחמה, הוא התאים לחודשים האלו כמו כפפה ליד, כי המלחמה נוכחת בכל דף ודף שלו.
בימים האחרונים, אחרי שסיימתי אותו, אני לא מפסיק להתפעל - כי לדעתי הוא טוב יותר מהספר
שעליו תהילתו העולמית של רמרק - "במערב אין כל חדש".
לא שמעתי מעודי על "שער הנצחון", להבדיל מאחיו המפורסם שאותו קראתי כמה פעמים במהלך חיי, כדי
לגלות בכל פ

נאמר כך: הספר דוקטור פאוסטוס נע בין ספרות יפה לבין ספר הגות פילוסופי פוליטי חברתי. תומאס מאן כתב את הספר בתקופת מלחמת העולם השניה וקצת אחריה, תוך שהוא רואה בהתמוטטות גרמניה הישנה על תרבותה וערכיה, גרמניה שבה גדל.

הסיפור הוא עוד ורסיה על סיפור פאוסט שמכר את נשמתו לשטן, ומאן לא מהסס להשוות בין השטן לבין המשטר העכשווי בזמן הכתיבה ומכירת העם הגרמני את נפשו לשטן שנוטל את המנהיגות. כל זה קצת פרשנות.

הספר המדהים הזה היה ברשימת הקריאה שלי מזה זמן רב מאוד. רק לפני חודשיים-שלושה החלטתי לחפשו בחנויות (אל תשאלו למה. אני באמת לא יודעת). חודשיים חיכיתי שיגיע בהזמנה דרך סטימצקי וכשהתקשרתי לצומת ספרים, נאמר לי "כן, יש לנו עותק כאן. לשמור לך?". כמובן שאחרי רבע שעה כבר התייצבתי בחנות וזה.. (; (איזו פרסומת סמויה, אני מתה).
בכל אופן, מעולם לא נמשכתי לספרים רומנטיים וכאלו שעיקרם הוא הרגש ומערכות יחסים בין

"הסובלנות היא בתו של הספק". מאד אהבתי את הסקירות כאן של yaelhar, ומחשבות. אריך מריה רמרק כתב את הספר בשעה שהנאצים עצרו את אחותו וערפו את ראשה באשמת אמירת דבר ביקורת על המשטר. הם רדפו אותה כי לא הצליחו להגיע אליו. הם שרפו את כתביו המוקדמים (׳במערב אין כל חדש׳ כמובן). הוא עצמו, אבל, מיהר לנטוש את גרמניה שנים קודם, כבר בשבוע בו היטלר הושבע והקים ממשלה. הרמן גרינג פנה אליו והזמין אותו לשוב למולדת, הוא

"...חובתנו", הוא אומר, "לנהוג ידידות בבני אדם כאשר אנו יכולים - כי בימי חיינו עוד נעולל כהנה וכהנה עוולות..." הסיפור המתרחש בפאריז ב 1938 עוסק בראוויק, שאין זה שמו האמיתי, פליט שנמלט מגרמניה הנאצית, רופא מנתח מוכשר החי ללא תעודות בפאריס. הוא מנתח עבור רופאים צרפתיים, מקבל עבור עבודתו עשירית מהמחיר שמרוויח הרופא בעל הקליניקה. הוא חי במלון פשוט, שבעלת המלון "מסתדרת" לא לדווח על הפליטים שהיא מאכסנת,