“אחד הספרים הטובים ובעל רבדי עומק הרבים ביותר שקראתי אי פעם. [כל מראי המקום ומספרי העמודים מתייחסים לספר בהוצאת 'ספריית הפועלים' משנת 2010 בצרגומו המצוין של יעקב גוטשלק].
הביקורת, הפרשנות והתובנות שמצאתי וכתבתי בעקבות הקריאה של הספר ממלאים כשלושים עמודים מודפסים. כל מי שמעונין בביקורת המושלמת יוכל לפנות אלי ואשלח לו אותה כקובץ בדוא"ל. בשל קוצר היריעה אני נוגע ברשימה זאת רק בנושא מרתק אחד מכלל הנושאים: קווים לדמותו של השטן, כמתואר ע"י גיבור הספר אדריאן לוורקין - מוסיקאי משמים וחסר השראה שהקריירה המקצועית שלו תקועה, שהשטן קונה את נשמתו בתמורה למספר שנים בהם הוא מגיע לפסגת בשלותו המקצועית והכרה בינלאומית. ארנולד שנברג, המלחין היהודי הדגול והבולט של המאה העשרים, מי שגיבש את השיטה ה"דודקפונית" המבוססת על שיטת 12 הטונים [1874-1951] ניתק בעקבות ספר זה את קשריו עם תומאס מאן משום שחשד בו שדמותו של לוורקין מבוססת עליו. אגב, בספר זה יש הבחנות והבנות עמוקות בתחומי התיאוריה, הניתוחים של יצירות מוסיקליות קלסיות, האינסטרומנטליות המוסיקלית והמוסיקולוגיה. ברור שתומאס מאן לא היה מוסיקאי מקצועי, והידע המופגן ביצירת מופת זאת נלקח ככל הנראה מידידו, המוסיקולוג, המלחין הפילוסוף והמבקר המוסיקלי [ממוצא יהודי איטלקי] תאודור לודוויג אדורנו [1903-1969].
לפני שאגש לניתוח דמותו של השטן וכפתיח, אביא בזאת את דעתו של לוורקין [גיבור הספר]על התיאולוגיה, השטן והיחס למין ואהבה [פ' 20 ע' 180-181]:
"שאומרים אנו התיאולוגים, מתוך גאווה מוצדקת שסחבנו מן השטן את איחוד הבשרים, על ידי כך שקידשנו אותו, הפכנו אותו לטקס מקודש של הנישואין הנוצריים. היא משעשת מאד, בעצם, החטיפה הזו של דבר טבעי ורווי-חטא והפיכתו לקדוש, פשוט על ידי הוספת הקידומת 'נוצרי' – שאינה משנה, למעשה, דבר וחצי דבר. אבל יש להודות שבהיותו של הרע מטבעו, של המין, על ידי הנישואין הנוצריים הוא סידור מחוכם." כאשר סרנוס צייטבלום [חברו של לוורקין והמספר] - מתרעם על דעה זאת באזני לוורקין ואומר לו "אתה מפקיר את החזקה על הטבע בידי הרע. ושההומניזם הישן כחדש קורא לזה ביזוי מקורות החיים" עונה לו לוורקין בביטול: "ידידי היקר, אין כאן הרבה מה לבזות". מה אנו למדים מזה? המין [סקס] מקורו מהשטן הוא הרע מטבעו, דבר טבעי רווי-חטא, הדת עשתה לו "גיור כהלכה" בכך שבאמצעות טכס הנישואין 'קידשה את השרץ' והוסיפה לו קידומת את המילה נוצרי זהו תכסיס גאוני, כי אם הכנסייה הייתה הולכת נגד חטא זה [סקס] ולא מאמצת אותו אל ליבה הרי שספק אם הייתה זוכה לכמות מאמינים ששיעורם עולה על מניין וגם זאת בשעה שהדיכאון קנה חזקה על נפשותיהם. הסבר יפה ל "והיו לבשר אחד" קיים כאן. זהו מושג שלא ראוי להיאמר ע"י עורך טכס הנישואין במעמד חתן וכלה ואורחים זאת "ברכה מוזרה" שתפקידה לביית את החטא שבמין ו"לסלק את יסודות החטא מחיי הנישואין, כמו גם את החושניות והתאווה הרעה. והיות שתאווה קיימת רק בין שני בשרים אז אם יהפכו שני הבשרים להיות בשר אחד תעלם התאווה. לא ניתן להפריד בין האהבה לחושניות לכן הדרך הטובה לנקות את האהבה מהחושניות היא על ידי זיהוי האהבה שבחושניות והתאווה שבין בשר אחד לבשר אחר פירושה התגברות על מעצורים שמקורם בזרות" כלומר הבשר האחר שאליו מתאווים הוא זר לאחר ובשר זר דחוי כלפי הבשר העצמי [כמו שרקמות לא זהות דוחות זו את זו בשעת השתלה], הרי שכדי שתעלם הדחייה שבזרות חייבים השניים להיות לבשר אחד, ואז האהבה לזר היא כמו האהבה לעצמי ויש כאן "תהליך של נתינה תוך לקיחה שבתשוקה, אושר על-ידי האשרה מתת אהבה 'בשר אחד' ".
ועכשיו מאפיינים לדמותו והתנהלותו של השטן:
המפגש עם השטן. [ פ' 25 ]
המפגש מתקיים כאשר לוורקין נמצא לבד בבית, משום שלא חש בטוב. שותפו סרנוס צייטבלום הולך לעיירה. לא ניתן שלא להרגיש שהמפגש עם השטן הוא מעשה ייזום של השטן, הוא דאג שלוורקין לא יחוש בטוב, הוא שדאג שימצאו לבד. והוא בהמשך כמו מתנצל שלא הגיע לפגישה הצפויה הזאת הרבה זמן מקודם, והן לוורקין ציפה שהמפגש יתממש.
• השטן מופיע פתאום ללא התראה ומתמקם מול קרבנו.
• חזותו לא מרשימה, לא לבוש בצורה הדורה. יחסית נמוך קומה "ג'ינג'י" שערותיו וריסיו אדמוניים ונוטים לאדמדם, גם עיניו מאודמות. פרצופו חיוור, חוטם מאונקל [אף יהודי?], חובש מצנפת המונחת על ראשו במלוכסן ומסתירה אחת מאזניו, ידיו ואצבעותיו שמנמנות, מכנסיו הדוקים עד כדי תועבה, ואת נעליו הצהובות לא ניתן עוד לצחצח.
• המפגש עם השטן מלווה בקור, וצינה שאפילו מכאיבה, ראוי ללבוש מעיל ולהתכסות בשמיכה כשנמצאים אתו בכפיפה אחת.
• דיבורו רהוט ומיומן, ניכר שאת שעומד הוא לומר עשה כבר מקודם פעמים רבות עד שרכש לעצמו את מיומנותו, קולו מהדהד אך ערב לאוזן.
• יודע שפות, אך אוהב ומעדיף דווקא את השפה הגרמנית "זו בדיוק השפה החביבה עלי. לפעמים אני בכלל מבין אך ורק גרמנית".
• כשהוא מופיע הוא מתנחל באפלולית החדר אך לאט לאט מפציע ומתגלה בכל חזותו.
• מגלה התחשבות בקרבן ומציע לו להתעטף במשהו מחמם כדי שלא יסבול מן הצינה, אפילו דוחק בו יותר מפעם לעשות זאת, נראה כאילו הוא מטפח ושומר על קורבנו, כמו אדם הקונה לו דבר מאכל ושומר עליו לבל יתקלקל עד לרגע הסעודה.
• כשהוא בא הרי שהוא בא לדבר עסקים, תמיד יש לו משהו להציע.
• השטן "אינו דופק חשבון" לאף אחד, הוא אומר בגילוי לב מה שהוא חושב, כך חושף הוא מתוך שהוא מכיר ויודע את קורותיו של קרבנו [כנראה שניהל תחקיר עליו] שלורקין זרק מאחריו את הכתבים הקדושים, הוא יודע את שלבי ההתקדמות של האופרה שלוורקין כותב, הוא חושף את יחסו של לוורקין או יותר נכון את חוסר היחס שלו כלפי אנשים שסובבים אותו: "מחמת העדר-עניין אינך יודע כלל את שמותיהם".
• השטן מלמד סנגוריה על עצמו: "מדבר ואינו עושה?", זאת השמצה זדונית, "כי דרכי לקיים את שאני אומר, עומד אני בהבטחותיי עד קוצה של אות, זה ולא אחר הוא העיקרון המנחה אותי בעסקי,"... "הרי מן המפורסמות הוא שתמיד אני, הדוגל ביושר ובטוהר-לב, הוא שיוצא מרומה..."
• השטן מלמד סנגוריה על היהודים: "כפי שהיהודים הם המהימנים שבסוחרים,"
• לשטן אין שליטה על הקור הנובע ממנו, אין הוא יכול להפסיקו, ולמעשה הקור המתלווה אליו הוא החיסון הטבעי שלו המאפשר לו להתמודד עם החום השורר ומלהט במקום משכנו – בגיהינום, ללא הקור הזה השטן לא היה יכול "להחזיק מעמד במקום שבו אני שוכן ולהרגיש בו בבית". [ע' 218]
• לא רק שלשון-האם של השטן היא גרמנית הוא גם ממוצא גרמני – אם כי פעילותו חובקת כל מקום בעולם "ובערכי אתה ממעיט גם כן, כשאתה מגמד אותי כל כך ומבקש לעשותני לקרתן גרמני. אמנם כן, גרמני אני, גרמני מכף-רגל ועד ראש, אם תרצה, אבל במובן הישן, הטוב של המלה, הווה אומר אני קוסמופוליט בכל לבי." [218].
• כל מתת שמקבלים מהשטן מלווה באלמנט של זמן, שעון חול בעל צוואר צר שבתחילה זרימת הגרגרים איטית, אך הזרימה הולכת וגוברת במהירותה ככל שחולף הזמן [218].
• השטן מרגיש עצמו מקורב לקרבנו, הוא פונה אליו בגוף שני "אתה" ובמלים כמו ידידי.
• מרכולתו של השטן – זמן, הוא מוכר זמן, לא סתם זמן, זמן של איכות, בעבור סתם זמן לא היו משלמים לו את המחיר שהוא תובע, השטן יודע מה טיב סחורתו ולכן הוא גם שלם עם עצמו ואפילו חש בגאווה בעיסוקו. מאפייני הזמן שמוכר ומספק השטן: המראות לגבהים, "הארות, התנסויות של פריקת-העול והתרת-כבלים, של חופש, ביטחון, קלילות, תחושת עצמה וניצחון" ובנוסף "ריטוטי סגידתו לעצמו... נדמה בעיני עצמו לפה ברוך כשרון, למפלצת אלוהית..."
• השטן כמוטציה של עצמו – ככל שחולף הזמן עובר השטן טרנספורמציה, הוא משנה את תדמיתו והופך בעיני קורבנו להיות יפה יותר, חינני יותר, בעל גומות חן בלחייו, לבוש טוב יותר, אפילו עיניו אדומות פחות, ואפילו אצבעותיו דקות יותר, ובכלל, לא נעים להודות בזאת, אפילו נעים להיות בחברתו. [229] כפי שמעיד לוורקין: "הריני חייב להודות שמאז השתנותו הרגשתי יתר נעימות בחברתו"
• יכולת השכנוע של השטן – [פ' 25 ע' 222]
1. הוא מרתק, מפחיד, יסודי מאד בהכנת העסקה עם הקורבן, במקרה של לוורקין 4 שנים לקח לו כדי להגיע למעמד הצעת וחתימת העסקה, 4 שנים שהקורבן אפילו לא היה מודע לכך שהוא עומד לבצע עסקה עם השטן, ואם כן הייתה ביניהם תקשורת הרי שהייתה היא בתת-מודע של הקורבן.
2. השטן – מנגד, בוחר את המועמד לעסקה בקפידה, ובדרך כלל מדובר בחומר אנושי מובחר.
3. הוא מתנער בקלות וברוגע מהתקפות הנגד של הקורבן, התקפות שמטרתן התגוננות ומתחילות מן הרגע שהקורבן קולט את משמעות המעמד שהוא נתון בו.
4. השטן מרגיע את הקורבן, מסביר שאין כל צורך להתרגז או לגדף, משתמש בחידודי לשון למשל: "שקט, שקט, אינך צריך תמיד להתנפל עלי בגידופים. שתיקה היא כל מה שאתה מבקש לך תמיד. הרי אינני בן משפחת שוויגשטיל" [שתוק בשקט].
5. השטן מסקרן את קורבנו בכך שהוא שואל אותו: "שאגיד לך מה המצב ומה קורה?" כך שהקורבן, אפילו שאינו רוצה עונה לו "נראה שלא נותר לי אלא להקשיב." ובכך מעניק הוא גושפנקה ואישור והסכמה להמשך התקשורת שברור לאיזה כיוון היא מוליכה.
6. השטן מוסיף וזורה מלח על פצעיו וחוגג את נצחונו הרגעי בכך שעונה לקורבן "ואף חפץ אתה מאד ושבע רצון על שניתן לך לשמוע. דומה עלי אפילו שהבולמוס לשמוע אחז אותך לא מעט...".
7. השטן מתרפק על קרבנו והופך את יחסיהם לאינטימיים: "שהרי העולם שאנו שוכנים בו יחדיו, הוא כל-כך אינטימי וחמים. אתה ואנוכי – שנינו מרגישים בו כמו בבית,"
8. השטן משתמש בדוגמאות של אירועים היסטוריים מתקופות קדומות קמאיות של העמים הגרמניים, מאירועים של המאה ה15 ועד ימינו, אירועים שמדברים ללב הלאומני הגרמני, ורומז שהם דוגמאות להצלחותיו.
9. הוא גם מדגים ללקוח החדש הצלחות קודמות ומגלה ללורקין שידיד משותף שלהם – שפנגלר – אף הוא נמנה על 'לקוחותיו', ממתיק סוד עם לוורקין שלמעשה העסקה שביניהם אמנם שיפרה מעט את שפנגלר, אך למעשה לא ייצא ממנו דבר גדול בגלל מוגבלותו, ומכן משתמע שמחומר מעולה כמו לוורקין יש לצפות לגדולות ונצורות ובכך הוא עובד על טיפוח האגו של לוורקין בהשתמשו בנשק המחמאות והחנופה.
10. השטן מדבר אל הקורבן שלו [להלן הלקוח שלו] לא רק בשפתו כי אם בלשון המקצועית שלו, כך מתגלה הוא כמומחה לרפואה, שעה שמדבר על מצבו הבריאותי של לוורקין, ואגב כך מסביר לו בהגיון רפואי את הסיבות לתחושותיו הבריאותיות, כך הוא מתגלה גם כמומחה למוסיקולוגיה ולקומפוזיציה, שעה שמסביר הוא ללורקין בעיות הכרוכות בקושיי טכניקת הכתיבה ודן באופן מעמיק בספטימה המוקטנת והמתח שבין הדיסוננס לקונסוננס, על הקנון והמשקל הסגולי של האקורד המוקנה לו בגין הטונאליות והדינמיקה שלו [230].
11. השטן רוקח מזימות כאיש עסקים ממולח ויודע שצריך לפעמים לחסל מתחרה ולהעלימו מהזירה כדי להישאר 'בלעדי', וכאן מסתבר שמותם של שני רופאים שלוורקין הלך אליהם להירפא לפני 4 שנים לא היה אחר מאשר פעולה מתוכננת ומבוצעת היטב של השטן.
12. השטן מאתר בדייקנות את נקודות התורפה של לקוחו החדש, ואז בתובנה של בקי ומנוסה הוא חושף אותן בפני קורבנו במקרה של לוורקין: "...על מה הקצף? האם על שאלות-המצפון הידידותיות שאני מעמיד לך, בארבע עיניים? האם מפני שהראיתיך את לבך אחוז-הייאוש וחשפתי לעיניך, במבינות של בר-סמכא, את הקשיים הבלתי עבירים כמעט הניצבים על דרכה של מלאכת ההלחנה? כי לפחות כמומחה אתה יכול להעריכני. שהרי השטן צריך להבין קצת במוסיקה..."
13. בעיתוי המושלם מתחיל שלב הפיתוי, בצורה של גילוי עתידות, השטן שדיבר על המבוי הסתום של לוורקין בתחום היצירה מגלה את אזנו מתוך ביטחון שיקבל את העסקה אתו ואומר: "...כדי לבשר לך, שאתה עתיד להבקיעם, להתעלות מעליהם לפסגות מסחררות של התפעלות מעצמך ולעשות דברים שירחיפו עצמותיך מיראה." [232]
14. וכאן גם מתחילה ההצעה העסקית של השטן ושימו לב שהוא מדבר כתאגיד, הוא לא מדבר בשמו [אני], הוא מדבר בלשון אנחנו: "... דע אם כן: אנחנו מתחייבים לפניך על היותו בר-תוקף לחיים של מה שתיצור בעזרתנו. אתה תורה את הדרך, אתה תנגן את המרש אל העתיד, בשמך יישבעו הנערים, שבזכות שיגעונך לא יצטרכו עוד להיות משוגעים... אתה מבין? לא זו בלבד שתפרוץ את קשייו המשתקים של הזמן – את הזמן עצמו, את עידן-התרבות..."
15. השטן הוא לא רק סוחר ממולח, למרבה הפלא הוא מתגלה גם כסוחר הגון: הוא איננו מסתיר מלוורקין את התשלום שיאלץ לשלם בבוא העת בגין העסקה שיעשה אתו, והוא מתאר בפניו את הגיהינום לפרטי פרטים "שם הכל מגיע לקצו" אך נמשך לנצח, זהו מקום תת קרקעי, מעין מרתף גדול בעל קירות עבות, זהו מקום שאין בו ישע, שם הכל נגמר, אין חסד, אין רחמים, אין סובלנות, אין התחשבות, אין מתן דין וחשבון. הרעש שם אדיר אך המרתף אטום קול ואלוהים שנמצא ליד, אינו שומע דבר: לא את קולות הנהי וחריקות השיניים, יבבות ההמיה, יללות, אנחות, שאגות, גרגור, צווחות וזעקות, רטינה, שוועה, מצהלות המענים – מזוכיזם, לתופת יש תרועות, יש שם הלעגה והשפלה, התקלסות והתייסרות ללא שיעור. שוכני הגיהינום מכונים הארורים והם רוכשים זה לזה לעג ובוז ומתיחים זה בזה רפש מילולי. המקוללים יכולים לבחור בין קור מקפיא לבין יקוד שביכולתו להתיך אבני שחם, אך אין מצב ביניים. ועוד מבהיר השטן שהגיהינום לא מקבל כל אחד, אם היה עושה זאת היה נקלע ממזמן למצוקת מקום, הם בוחרים לגיהינום רק את המובחרים שבמובחרים, ורצוי שיהיו כמו לוורקין "ארכי שועל ערמומי".
16. השטן יודע גם שלכל משא ומתן צריך להיות גבול וסוף לכן הוא דוחק בלוורקין "ברשותך בו נגיע לסיכום דברים ולכלל החלטה, הקדשתי למענה זמן ועת לרוב... נקווה שתדע להעריך זאת".
תודה על קריאתכם
ישראל אפרים בר-און”
