הנה, ספרים כאלה אני רוצה לקרוא!
אין הרבה עומק, אין הרבה מסתורין, הכול צפוי מראש, אין טעם לציין שהכתיבה לוקה בחסר (אתם יודעים, כי זה מחזה וזה כתוב בתור דיאלוג עם השם של הדמות ואז נקודתיים ומה שהיא אומרת, ואין בכלל מילות קישור או תיאורי רגשות של הדמויות ובכלל אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה לא ספר אלא מחזה כתוב, ושבעצם אתה כל הספר אמור לדמיין את ההצגה בראש או משהו), וכמובן שגם האירועים הזויים בלשון המעט

אז כך נראה, נשמע ונקרא המחזה של שקספיר הסוחר מוונציה?
למען האמת הוא מחזה שקספירי טיפוסי למדי. שקספיר במיטבו עם משחקי המילים שלו וכל האסוציאציות והרמיזות למיתולוגיה יוונית וסיפורים היסטוריים אחרים. הדימיון למחזות אחרים שלו עם אותם שמות הממוחזרים ושחוקים לעייפה שכבר השתמש בהם במחזות אחרים. עם הנשים שמתחפשות לגברים וגברים שמתאהבים בנשים מחופשות לגברים.
ואני חושבת שכבר העלו רמזים או השערות לגבי העדפ

המחזה הרשמי האחרון של שייקספיר.

במובן מסוים זה כל כך מסתדר שבאופן מודע הגאון העל זמני הזה יבחר בלא לבחור ז׳אנר. בלא לבחור גיבור אחד ספציפי. בלא לסיים באופן מוחלט וברור למעט חמלה אנושית שהיא מוטיב שזור לאורך כל כתביו. לסיום המחזה הוא כותב אפילו אפילוג מה שלדעתי לא עשה עד כה. באפילוג הזה הוא למעשה סוג של משאיר לנו את הברירה האם להשאיר אותו בעולם התרבותי האנושי או שלא, ואם לא, זה בסדר, את שלי עשי

המחזה הראשון של שייקספיר שאני קורא. כן, בחרתי ביצירה די מעניינת להתחיל ממנה..

אני למוד טרגדיות יווניות לרוב, אבל איכות הכתיבה כאן היממה אותי באופן שלא ציפיתי אליו. ההערצה של האנגלוספירה לכושר הכתיבה של האדם הזה היא במקומה. יש במחזה קטעים שמעיפים יצירות של אוריפידס, סופוקלס ואייסכילוס מחוץ למים, ואלו מחזאים שאני מאוד אוהב.

לפעמים שייקספיר מתחכם ומתפתל יותר מדי לטעמי במונולוגים הארוכים שהוא נו

לפני שאחיל אספר לכם על דבר עצוב שראיתי.
בת דודתי התקשרה אליי ואמרה שהיא לא תמשיך לבקר באתר. נדהמתי, היא רק נרשמה, למה להפסיק לכתוב? מסתבר שחברות שלה צחקו עליה בגלל זה. עצוב, עצוב שאנשים נכנעים ללחץ חברתי, עצוב שילדים יודעים באופן כל כך מוכשר לרמוס ולהקטין אותך. אני מניחה שהיא דאגה לשמר את מעמדה החברתי ולא סיפרה לאיש. זו לא בושה לקרא ספרים, גם אם אתה ילד קטן וגם אם אתה בן 100.
קחו לצומת לבכם.

מחזה מאוד משעשע ומצחיק! במחזה זה, ויליאם שייקספיר מעביר ביקורת על הרגש המדהים שנקרא אהבה. אהבה באה וחולפת, ואצל הגיבורים במחזה היא באה וחולפת מהר מאוד. כמה טיפות של שיקוי מפרח מכושף... ופוף, אין יותר אהבה. הרמיה וליסנדר - הרי לפני רגע הייתם כל כך מאוהבים, ורציתם לברוח יחד אל היער מפני שלא נותנים לכם לאהוב. טיפה אחת ויחידה מהשיקוי והכל נגמר. והזוג השני הם הלנה ודמטריוס, הלנה המסכנה כל כך אוהבת את ד

כמו שכתבתי על המחזה רומיאו ויוליה, גם את המחזה הזה קראתי שלוש פעמים ברצף, והתברר לי שהסיפור שונה ממה שמספרים עליו. שיילוק, הסוחר היהודי, הוא דמות שולית לגמרי. הדמות המרכזית, החשובה, החכמה היא אישה. זהו שיר הלל לאישה בשם פורציה. היא עומדת מעל כולם בכוח שלה, בחוזק שלה. שיילוק היהודי מלווה כסף לאנטוני הסוחר הכושל ושניהם מסכימים ברוב טימטומם לכך שהתמורה להלוואה תהיה ליטרת בשר מגופו של אנטוני. אבל הסי