ביקורת ספרותית על חלום ליל קיץ [ספרית פועלים] מאת ויליאם שייקספיר
ספר מעולה

---

הנה, ספרים כאלה אני רוצה לקרוא!
אין הרבה עומק, אין הרבה מסתורין, הכול צפוי מראש, אין טעם לציין שהכתיבה לוקה בחסר (אתם יודעים, כי זה מחזה וזה כתוב בתור דיאלוג עם השם של הדמות ואז נקודתיים ומה שהיא אומרת, ואין בכלל מילות קישור או תיאורי רגשות של הדמויות ובכלל אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה לא ספר אלא מחזה כתוב, ושבעצם אתה כל הספר אמור לדמיין את ההצגה בראש או משהו), וכמובן שגם האירועים הזויים בלשון המעטה.
אישית - חצי ספר רציתי לדפוק את הראש בקיר. אוי, פוק, פוק, למה אתה כזה מטומטם?! (אני יודעת שבתרגום הזה - תרגום נהדר, אגב! אברהם עוז עשה עבודה מעולה, זה מרגיש כאילו זה נכתב בעברית! - קוראים לו פק, אבל בלב שלי הוא תמיד יהיה פוק. ככה התרגלתי, מה לעשות.)
אבל למרות הכול, למרות כל הסיבוכים בדרך - פוק, למה אתה כזה אידיוט?! - הסוף היה טוב.
ואני לא מתכוונת לסוף שמח-עצוב. לסוף של התחלה חדשה, או של "הכול היה שווה" או משהו שמשתלב עם שאר הספר או משהו כזה.
*ספוילר*
אני מתכוונת סוף טוב כמו שאני עשיתי בסיפורים שלי כשהייתי קטנה - שלכולם יש בני זוג, שמי שרב משלים ושהכול-כולל-הכול (אבל באמת הכול) טוב.
*סוף ספוילר*
סוף כזה כל כך טוב שיש לך קצת בחילה מרוב מתקתקות ואתה מוצף נוסטלגיה מטורפת ורוצה קצת לבכות מרוב שהכול כל כך טוב - כזה סוף טוב.
(סליחה למי שסיפיילרתי).


זה הספר הראשון של שייקספיר שקראתי. כבר כמה זמן שאני רוצה לקרוא שייקספיר, בעיקר בגלל ששמעתי על יוליוס קיסר ורציתי לקרוא את זה.
ולפני שבוע נגמרו כל הספרים בספרייה.
תראו, חשבתי שהגעתי הכי נמוך שאפשר - ששברתי את כל הגבולות האדומים שלי כשהגעתי לשרלוק הומלס. כאילו, לא שאלה ספרים גרועים, אבל פשוט לא חשבתי מעולם שאגיע לסגנונות כאלה.
ואחרי זה - מחזות? אף פעם לא קראתי מחזות! והייתי בטוחה שתמיד יהיו ספרים בהישג יד, אז מעולם לא חשבתי שאנסה.
ועכשיו רציתי לנסות.
אז ניסיתי. הלכתי למדף של שייקספיר, ואפילו שבהתחלה נבהלתי קצת מחוסר הארגון, מהעובדה שלהמלט לבדו היו ארבעה עותקים שונים שכל אחד מהם מתורגם קצת אחרת, החלטתי ללכת מהדבר הכי קל.
על חלום ליל קיץ שמעתי בנעלי בלט. אתם יודעים, בקטע שפאולין ופטרובה נבחנות ואז גם מופיעות בתפקידי בר נץ וגרגר חרדל.
לא דיברו שם על העלילה אבל הזכירו שמות. אוברון, פוק, טיטניה, וכמובן שמותיהן של ארבע הפיות.
בגלל זה, בגלל שההיכרות הראשונה שלי עם הספר הייתה בנעלי בלט, ששם תרגמו הרבה שמות שונה מאוד, התרעמתי בכל פעם שקרו לגרגר חרדל "חרדלון" ולזערור "כלום" ולבר נץ כבר שכחתי.
ולפוק קראו שם פק!
ובנעלי בלט אמרו את שורות הסיום בקטע אחד, בסוף החזרה הגנרלית, והן היו שונות הכי שאפשר מהשורות סיום שהיו בספר!
חיכיתי כל הספר לזה, ובסוף זה היה שונה לגמרי!
המפפ.

הייתי מספרת לכם את העלילה, אבל זה נראה לי פשע. אולי זו לא עלילה מסובכת שבלתי אפשרי לתקצר, אבל איכשהו, היא תישמע שונה והרבה יותר עלובה אם לא תקראו את זה בעצמכם. כי הספר הזה קסום. ממש.
והקסם לא בעלילה, ולא בדמויות השטוחות במעט, ולא בפיות או בשיקוי האהבה או בכתיבה.
הקסם בספר עצמו, ואת זה אי אפשר לתקצר.
וויליאם שייקספיר הוא גאון והוא קוסם אדיר. והספר הזה נפלא.


אחרי הספר הזה ניסיתי לקרוא עוד ספר של שייקספיר, יומיים אחר כך, ולא הצלחתי. גם ניסיתי גרסה אחת של המלט וגם אותה לא הצלחתי.
אני לא יודעת אם אי פעם אצליח לקרוא אותם, או אם אנסה ספרים אחרים של שייקספיר, עכשיו או מתישהו אחר, ואין לי מושג אם יום אחד אחזור אליו. אני חושבת שכן. אני עוד צריכה לקרוא את רומיאו ויוליה.
אבל גם אם יימאס לי משייקספיר, או שלא אצליח לקרוא אף אחד מהאחרים שלו, הספר הזה, חלום ליל קיץ, עם כל סיפורי האוהבים שלו, תמיד ייזכר לי לטובה.
הכי לטובה שאפשר.

» ביקורות נוספות של no fear
» ביקורות נוספות על חלום ליל קיץ [ספרית פועלים]