הפעם הראשונה בה קראתי תיגר על הביטוי "לצאת מאזור הנוחות" הייתה עוד בהיותי עובר.
אני לא רוצה לצאת מהרחם, זעקתי בקול אילם. אני לא מעוניין לצאת ולהגיע למקומות נפלאים. טוב לי כאן. נעים לי וחמים לי וכיף לי, ואני רוצה להישאר כאן לנצח נצחים. הלו, אתם שומעים אותי, שם בחוץ? הוספתי ובעטתי נמרצות להמחשת טענותיי, דבר שבדיעבד התברר כטעות קשה, כיוון שהבעיטות רק החישו את הגחתי החוצה. מספרים שעם יציאתי לאוויר הע

אם יש משהו שקשה לי להכיל - זה ציניקנים.
אנשים שחושבים שלחקור תופעות, לשאול שאלות ולעשות שינוי זה לילדים...
והם כבוגרים יודעים הכול גם בלי לצאת מהבית!
אז בשביל מה לצאת?
כי...
אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!

הספר עוסק בילד שיש לו כל מיני חלומות, הוא לא בטוח שהוא יצליח להגשים אותם או אם ראוי לו "לדחוף את עצמו" להתפרסם ולעשות משהו שידברו עליו.
הרי הוא רואה שהרבה אנשים (שאולי חלקם חזקים וחכמ

"ל ב ד,
אם תאהב זאת, או לא תאהב
לבד זה מצב
שתהיה בו זמן רב".

שורות שמבטאות חכמה רבה.
לפחות זה מה שמשתקף בעיני ממילות הספר.
ספר שהמילים הפשוטות שלו מבטאות חיים שלמים,
ספר שמחזק אותך,
שבעצם מעיד שזה בסדר להיות מי שאתה.
זה בסדר לטעות, להיכשל, לכאוב.
שהחיים הללו מלאים בעליות ומורדות,
ובסופו של דבר,
תמצא את עצמך.
הספר מבטא את כל מה שכבר ידענו כביכול, לא?
אך, בצורתו הגולמית והתמימה,

יצירה דידקטית חכמה ועמוקה שבמעט מילים אומרת המון על הקיום האנושי.
האדם נידון לבחור והסבל על שלל פניו הוא מנת חלקו של כל אדם. זה המצב.
אז אם שמך בודהה, קונפוציוס, אריסטו או הרמב"ם,
תורתך היא אחת ומיועדת לכלל -
"החיים הם חוכמה של שיווי משקל!"
האיורים מקסימים והתרגום של <mark>לאה נאור</mark> נהדר (איך זה שלא קיבלה קרדיט בביקורות?).

פעם, כשהיינו צעירים ויפים, הכרנו זה לזה ספרים. עשינו עוד דברים, כמובן, אבל מקום הבילוי האהוב עלינו היה חנויות ספרים, ועדיף חנויות ישנות של ספרים משומשים. אל תחשבו שדבר כזה עובר בשקט בחברה, ואכן היו מי שצחקו עלינו, אבל מה אכפת לנו? לנו היתה אהבה. אהבה זה לזו, ואהבה משותפת לספרים. אחר כך התחתנו, ואיחדנו ספריות. בזכותו הכרתי את שר הטבעות ואת גבעת ווטרשיפ. אני הבנתי כנדוניה את ספרי טובה ינסון, ואת ד"ר

אל הספרים של דוקטור סוס – שם העט של תאודור סוס גייזל – ניגשים בציפייה רבה, סקרנות, התרגשות ותקווה לגלות דברים חדשים. להגיע אל מקומות שספרי ילדים קלאסיים טרם הביאו אותי אליהם. וכך גם הספר הזה, חושף מרחב נפשי אדיר ומעביר את המימד הילדותי משהו למימד בוגר, חדשני וסקרן.
בדומה לשם הספר, הסיפור מתחיל ביציאה החוצה, ולמעשה בידיעה ברורה, כמו קביעת עובדה: "בהצלחה! הגיע היום, אתה יוצא למקומות נפלאים! אז שלו

בשנתיים האחרונות אין לי זמן. ללמוד לתואר זה לא מה שדמיינתי; מי חשב שיהיו את כל המטלות האלה. מסיימים אחת ונפתחת כבר הבאה אחריה. אולי זה גם קשור לכך שבחרתי בתואר שנחשב לא פשוט.
אפילו הקיץ היקר, שנחשב לחופשת סמסטר ארוכת טווח של כמה חודשים טובים, לא הפיק ממני את המיטב, מהסיבה הפשוטה שאינני מצטיינת גדולה בלימודים ועל כן היו לי מועדי ב' ללמוד אליהם. וגם אם לא למדתי כל הזמן אליהם אז דאגתי רוב הזמן מה י

בהצלחה!
הגיע היום
אתה יוצא למקומות נפלאים !
אז שלום.

עם רגלים בנעלים,
עם שכל בראש -
תמצא את הדרך שלך,
אל תחשוש.
אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן,
ואתה הוא זה שיחליט לאן.

תסתכל ברחובות מלפנים, מאחור,
יש רחוב שתחליט: "לא כדאי לי לבחור".
עם רגלים טובות, ועם שכל לחשוב,
תזהר לא ללכת ברחוב קצת לא טוב.

אם בכלל לא תמצא
אף רחוב שתאהב -
תעזוב את העיר
ותצא למרחב.

אל שטח פתוח
לאוויר ו

חשבתי על זה עוד קצת בבית והבנתי, למרבה התדהמה, שקיים דמיון רב ביני לבין הניאונאצים של אירופה. עד כמה שזה נשמע מוזר, זו כנראה המציאות.
הנה, בדיוק כך:

הניאונאצים של אירופה שונאים את העם היהודי בגלל שלטענתם, הם הגורם העיקרי לעוני, לגניבות ולשלל הפשעים שקורים במדינה. הם חושבים שיש להשמידם ולהרגם, או לפחות לגרשם מן המדינה ובכך לטהר אותה.

אני שונא את עם החתולים כי פעם, לפני 7 שנים או אפילו יותר,