“כבר אמרתי שאני לא כל כך אוהבת סיפורי עיירות קטנות. יש להם נטייה ליפול לצד הרומנטי של עיירה קסומה שבה כולם עוזרים זה לזה או לצד הלעגני של עיירה פרובנציאלית שבה כולם מעורבים זה בחיי זה ועיסוקם המרכזי בחיים הוא לרכל אחד על השני. בתור מי שחיה בקהילות קטנות רוב חייה, לרוב הספרים האלה רחוקים מלשקף את המציאות שאני מכירה. המרכזנית מספר על עיירה קטנה בארצות הברית בשנות החמישים והוא אחד מאותם ספרים שהתיא”

“קמינו דה סנטיאגו פעמיים שמעתי את השם הזה נלחש, בשעה ששאלתי שניים מידידי לעבודה מה עושים כעת? שניהם היו לפני סיום עבודה, שלא נבע מיציאה הכרחית לגמלאות, אלא פשוט ממסקנה כי צריך לחשב מחדש את מרוץ חייהם, לקחת פסק זמן, לצאת למסע הליכה במסלול הנודע ולעשות חושבים על משמעות החיים. למה דווקא בספרד, במסלול הצליינים המפורסם, שאלתי? את התשובה אני כבר לא זוכר. מסיבה זאת הספר, צעד ועוד צעד, של גרהם סימסי”

“קראתי את כל הספרים של דבי מקומבר שתורגמו. המוטיב שחוזר על עצמו בכל יצירותיה כולל הספר "הליכה על החוף": ים. כמו כן במבט חטוף על הכריכות של הספרים קודמים, בכולם מצאתי צילומי נוף של ים וגוונים כחולים. בדרך כלל הופעתו של "הים" בכל ספריה מהווה חלק בלתי נפרד מהעלילה. מלאכת התרגום מצוינת והכתיבה של דבי בגובה העיניים. כל פרק מסופר על ידי דמות אחרת בגוף ראשון. הפרקים קצרים וקצביים וסיומם מהווה טריגר ל”

“אמשול לכם משל, חברי היקרים. נגיד שהיה לכם ידיד חכם, נבון ובעל אינטליגנציה שמעל לממוצע, והתחברתם היטב, הערכתם מאוד את יכולותיו והתענגתם על אמרי השפר שלו. והנה, לאחר זמן מסויים, הידיד הזה החל לחזור על סיפוריו עד שהעלה לכם את הסעיף. ולא זו בלבד, אלא שההומור שלו נעשה מטופש, הסיטואציות הזויות, ותוך כדי סיפור על הרפתקאות מסמרות שיער, הוא גם היה משחרר הלצות שלא ממין העניין. הקיצר, התעייפתם. כמה אפשר”

“כבר אמרתי שאני לא כל כך אוהבת סיפורי עיירות קטנות. יש להם נטייה ליפול לצד הרומנטי של עיירה קסומה שבה כולם עוזרים זה לזה או לצד הלעגני של עיירה פרובנציאלית שבה כולם מעורבים זה בחיי זה ועיסוקם המרכזי בחיים הוא לרכל אחד על השני. בתור מי שחיה בקהילות קטנות רוב חייה, לרוב הספרים האלה רחוקים מלשקף את המציאות שאני מכירה. המרכזנית מספר על עיירה קטנה בארצות הברית בשנות החמישים והוא אחד מאותם ספרים שהתיא”

“קמינו דה סנטיאגו פעמיים שמעתי את השם הזה נלחש, בשעה ששאלתי שניים מידידי לעבודה מה עושים כעת? שניהם היו לפני סיום עבודה, שלא נבע מיציאה הכרחית לגמלאות, אלא פשוט ממסקנה כי צריך לחשב מחדש את מרוץ חייהם, לקחת פסק זמן, לצאת למסע הליכה במסלול הנודע ולעשות חושבים על משמעות החיים. למה דווקא בספרד, במסלול הצליינים המפורסם, שאלתי? את התשובה אני כבר לא זוכר. מסיבה זאת הספר, צעד ועוד צעד, של גרהם סימסי”

“קראתי את כל הספרים של דבי מקומבר שתורגמו. המוטיב שחוזר על עצמו בכל יצירותיה כולל הספר "הליכה על החוף": ים. כמו כן במבט חטוף על הכריכות של הספרים קודמים, בכולם מצאתי צילומי נוף של ים וגוונים כחולים. בדרך כלל הופעתו של "הים" בכל ספריה מהווה חלק בלתי נפרד מהעלילה. מלאכת התרגום מצוינת והכתיבה של דבי בגובה העיניים. כל פרק מסופר על ידי דמות אחרת בגוף ראשון. הפרקים קצרים וקצביים וסיומם מהווה טריגר ל”

“אמשול לכם משל, חברי היקרים. נגיד שהיה לכם ידיד חכם, נבון ובעל אינטליגנציה שמעל לממוצע, והתחברתם היטב, הערכתם מאוד את יכולותיו והתענגתם על אמרי השפר שלו. והנה, לאחר זמן מסויים, הידיד הזה החל לחזור על סיפוריו עד שהעלה לכם את הסעיף. ולא זו בלבד, אלא שההומור שלו נעשה מטופש, הסיטואציות הזויות, ותוך כדי סיפור על הרפתקאות מסמרות שיער, הוא גם היה משחרר הלצות שלא ממין העניין. הקיצר, התעייפתם. כמה אפשר”