“גיבורת הרומן הנוכחי היא קאסי. למרות שהן היו שלוש אחיות: קארן, קאסי וניקול קאסי הייתה הבת האהובה במיוחד על אב המשפחה

בפרק הראשון הפותח את הספר, קאסי קרטר יושבת ליד מורין בבית המשפט של מחוז קינג בסיאטל. מורין רזה כעלה נידף ברוח. מורין בקושי הצליחה לעמוד על רגליה כשהשופט נכנס לאולם בית המשפט.

מורין הייתה אמורה להעיד נגד בעלה האלים. קאסי חוות את אותה סיטואציה לאחר מספר חודשי נישואין לדיוק. דיוק סטר לה כאשר ארוחת הערב לא הייתה מוכנה כששב הביתה. סדרת הסטירות חזרה על עצמה בכל מיני אירועים, ואחריה הייתה סדרה של התנצלויות. אט אט הסטירות הפכו לאגרופים והאגרופים למהלומות.

באחד המקרים קאסי הצליחה לברוח מהחלון יחד עם איימי – ביתה, ללא מסמכי זיהוי וכסף. היא לקחה אתה את הדבר הכי חשוב – את איימי ונמלטה למעון לנשים מוכות. דיוק נשלח לכלא לחצי שנה!

מה היה לפני?

לשלושת האחיות הללו הייתה ילדות מאושרת. קאסי בלטה בכישרונה המוזיקאלי ולמרות הקשיים הכלכליים, אביה רכש עבורה פסנתר. קאסי מתאהבת בדיוק שלא היה אהוב ליבם של הוריה. כאשר גילתה שהיא בהיריון קאסי בוחרת לברוח יחד עם דיוק הרחק ממשפחתה. לאחר הלידה הזוגיות בין קאסי לדיוק עוברת משבר וקאסי הופכת לאישה מוכה ובורחת. מכאן ואילך קאסי צריכה להתחיל את חייה מחדש.

היא פונה לאחיותיה והוריה אך אינה זוכה להתייחסות. בד בבד היא מוצאת למחייתה עבודה כמעצבת שיער, מתנדבת בקהילה ופוגשת את סטיב שגם לו סיפור חיים לא פשוט.

המפגש הראשוני בין קאסי לסטיב מתחיל ברגל שמאל ובהמשך ... האם הם יצעדו יד ביד?

באחת הימים קאסי זוכה לקבל מאחותה קארן מכתב – הפתעה! מה נכתב במכתב?

האם המכתב יאחד את שלושת האחיות מחדש? האם האחיות סלחו אחת לשנייה. מה היה סטיב עבור קאסי וכיצד הוא השתלב בחייה?

ספר קליל וכפי המחדד את העוצמה והכוח לדעת לסלוח, לשכוח ולתת הזדמנות נוספת.

אהבתי את דמותה של קאסי ולא פחות את איימי – הדעתנית, הפקחית וגם המצחיקה.

בשורה התחתונה: קליל כנוצה ויתאים למי שמחפש אתנחתא מעומס.

לי יניני

הוצאת: תכלת, פרוזה תגרום, תרגום: מור רוזנפלד, 336 עמודים מודפסים, 2022”

“סיפור המתאר את קורותיה של קאסי מילדותה המאושרת עד מצבה הנוכחי כאמא חד הורית לבת מתבגרת.
היא ברחה מהבית בגיל 18 עם אהוב ליבה שהאמינה שיוכלו לבנות לעצמם חיים נהדרים יחד אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.

הסיפור די צפוי... וכזה שקראתי כבר כמה וכמה פעמים... אבל הכתיבה נעימה וזורמת.”