ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שישי, 12 במרץ, 2021
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
היא כתבה ספר על מה שקרה בעיירה קטנה בארצות הברית בשנות החמישים. לטענת מה שכתוב על הכריכה האחורית – בעקבות הסיפור המשפחתי שלה, מגובה ביומני סַבָתָה. לפעמים הצליח לה יותר, לפעמים פחות, אבל זה סיפור חביב, שנחמד לקרוא, אם כי הייתי מעדיפה עריכה קצת יותר מהודקת, בעיקר בהתחלת הספר הטרחנית משהו, שגרמה לי לשקול לנטוש אותו ודי.
ויויאן היא אישה נשואה מהמעמד העובד, חיה חיי צמצום יחסי. בשנות החמישים באמריקה לא רבות היו הנשים שעבדו. זה בדרך כלל היה סימן לזה שהבעל לא הצליח לפרנס כיאות את משפחתו. ויויאן הנ"ל היא מרכזנית בחברת בל. תפקידה לענות לפניות, לקבל מספר, לחבר את השיחה וזהו. אסור לה להאזין לשיחות, אבל מי יכול להימנע מהפיתוי הזה, במיוחד בעיירה שהבידור המרכזי בה הוא מה עושים השכנים וכולם מכירים את (הקול של) כולם? אז ויויאן מאזינה ושומעת – כמו שאומר הפתגם – דברים רעים על עצמה ועל משפחתה.
שנות החמישים באמריקה נפרשות היטב בסיפור. בעיקר חיי הנשים באותה תקופה. נשים הכלואות בגופן. הן המשלמות את מחיר "הפריצות". אם נערה לא הקפידה וחס וחלילה "נכנסה לצרה" – היא נפלטת ממעגל הלימודים, מתחתנת אם יש לה מזל והבחור "עושה את הדבר הנכון" או נשארת לבד וצריכה לפרנס את עצמה ואת התינוק. הבושה והאשמה מנהלות את חייהן של נשים גם אם הן לא עשו שום רע והתנהגו בדיוק בהתאם לכללים. כי הן נושאות על עצמן את האשמה והבושה של בני משפחתן – בעלים וצאצאים. הסיפור עוסק בכל אלה דרך רכילות שהיא הדרך בה החברה שומרת על הכללים ודואגת שהאנשים לא יסטו מהתלם.
יש דברים משעשעים המוזכרים בספר על התקופה. למשל – השיטה של אשה צעירה להתמודד עם שיניים עקומות היא לעקור את השיניים ולקנות תותבות יפות ולבנות, שאותן היא משרה בלילה בכוס... או אם היא החליטה שאינה רוצה עוד ילדים – היא עוברת ניתוח להסרת הרחם(!) מצד שני אפשר למצוא בספר את ההתייחסות העכשווית לתחומים מסויימים, בניגוד להתייחסות של שנות החמישים. למשל – ויויאן מפסיקה לעשן כשהיא נכנסת להריון. באותה תקופה נשים מעטות יחסית עישנו, אבל העישון לא נחשב מזיק. למעשה הפרסומות של חברות הסיגריות קיבעו את השיכנוע שעישון למעשה בריא, מפתח את הריאות (כן, כן) וכמובן אין צורך להפסיק לעשן בזמן הריון.
סיפור חביב וקליל, שמאפשר לקורא בחינה של השינויים החברתיים שקרו בשבעים השנים האחרונות. הייתי רוצה לחשוב שהשינויים האלה הם פרי תפיסה חברתית צודקת וראוייה יותר, אך לצערי גם הספר הזה מוכיח שאת עיקר השינוי אנחנו חייבים לאנשי מדע – בעיקר אלה שהמציאו את הגלולה למניעת הריון...
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, גלית.
הוא משתפר בהמשך. |
|
גלית
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
אני התחלתי לפני כמה חודשים
ונתקעתי.
כנראה בגלל הפתיחה הטרחנית משהו... עוד לא ויתרתי לגמרי. |
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
גדי - אני מבינה אותך.
גם אני נפגעת כשתגובה שלי אינה זוכה להתייחסות. מצד שני אי-תגובה שזוכה לאי-התייחסות מייצרת סוג של סימטרייה, נראה לי. תודה על תגובתך (-: |
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
נורא נפגעתי שהתגובה שלי לא קיבלה התייחסות, כי
בכל זאת, השקעתי מעט יצירתיות.
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, דן.
הביצוע של הספר בסדר, אחרי התחלה קצת מקרטעת. אני לא מחבבת את פיליפ רות. בניגוד להרגלי התעקשתי וקראתי עוד ועוד ספרים שלו כדי להגיע לאותה מסקנה - לא אוהבת אותו... |
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
|
|
דן סתיו
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
yaelhar
הסקירה מעניינת על תקופה מרתקת בהסטוריה האמריקנית. אני מתרשם שגם אם הרעיון המכונן של הסיפור הוא טוב, הביצוע פחות טוב, אולי משום שחיי יומיום בעיירה קטנה בארה''ב אינם נושא מרתק. לא קראתי את הספר הזה אבל על סמך מה שכתבת נראה לי ש"זעם" של פיליפ רות, העוסק באותה תקופה, טוב לאין ערוך מספר זה.
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
תהליכים חברתיים בדרך כלל נמשכים לאורך תקופה וקשה לשים את האצבע על נקודת השינוי. אבל שנות החמישים היו תחילת התאוששות העולם מהמלחמה, תחילה של רווחה כלכלית שגם היא נבעה מהפיתוחים למלחמה, ונכונות של אנשים לבדוק דרכים חדשות לחיים. |
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
מעניין.
שנות החמישים היו העשור האחרון לפני שהעולם המערבי "שינה פאזה".
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, פרפ"צ.
יש בזה משהו. |
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, בת-יה.
אני לא שייכת לאלה, גם לא לאלה שבטוחים שתרופות "טבעיות" (שנרקחות בידי חובבים ושהמחקר לגביהן נעשה, אם בכלל, באופן פחות מקצועי) עדיפות על תרופות קונבנציונליות. מצד שני לא דחוף לי להתווכח איתם דווקא. אמונתם מתאימה להם? שיחיו בה, בכייף. |
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, אושר.
אין לי מושג. עברו שנים מאז חייגתי 144... |
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
הספר הזה נשמע כמו תסריט לסרט אמריקאי.
|
|
בת-יה
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ועכשיו לכי תתווכחי עם כל אלה שהמנטרה שלהם היא שפעם היה טוב יותר. .
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
הבת שלי דווקא ב-166.
|
|
אושר
(לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה yaelhar , מעניין שרוב מי שעובד ב 144 זה נשים.
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת