ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 3 במרץ, 2017
ע"י רץ
ע"י רץ
למה צחקה מיכל לדויד?
היום להיות כפר סבאי, זה לא משהו, בפרט אם אתה משתייך כמוני להנהלה הבכירה של עיריית כפר סבא, שהיא אומנם לא משויכת לשערורייה, אבל חווה תחושה נוראית של הלם ועצב גדול.
בהתחלה פשוט הפסקתי לקרוא, אחר כך סיימתי ספר שהייתי בו באמצע, ואז נותרה השאלה, האם לקרוא ספרים העוסקים בפוליטיקה מקומית, רומן כמו אם המושבות של ליעד שוהם, המספר על המושבה פתח תיקווה, שהפכה לעיר ובדרך איבדה הרבה מתמימותה, או אולי להרחיק בזמן, לחברים מוכרים, שמידי פעם אני מקיים אתם שיח מעניין, על חייהם, לעומת אלה שלנו. מדובר בחבורתם של שאול ודויד המקראיים, שאישיותם ותקופתם מעלה שאלות מוסריות לא פשוטות. בקשתי לחזור אליהם בכדי לשאול, על שלטון ושררה, מה השתנה מאז?
מקרב חבורתו של דויד ושאול מעניינות לא פחות הנשים. אותי תמיד עניינה מיכל בת שאול שניתנה לדויד כפרס על הריגת פלישתים והבאת הוכחה, את עורלתם המסמלת גבריות מושפלת. מיכל הייתה נסיכה אמתית, שג'וזף הלר כינה אותה, נסיכה יהודית אמריקאית,Jewish - American - princess, והתייחס אליה כקוץ בתחת עבור דויד, האומנם?
האמת היא אחרת, מיכל נאלצה לצפות בחיסול משפחתה, והעברת המלוכה למשפחת ישי, להיות אסירה פוליטית ולא אשת איש. נסיכה שחלומה להתחתן עם נסיך הפך לסיוט. נותרה בה שמץ גאוות נסיכה מרירה, בשעה שהביטה מחלונה לרחוב, בדויד האיש שלה, המפזז כאחד ההמון, בטקס פולחני בו העלו את ארון הקודש לירושלים.
אילו לא הייתי אוסף את ספרי דויד באובססיביות, לא הייתי מגיע לספר מיכל בת מלך, אותו כתבה טלה בר, שיצא לאור בקול ענות חלושה. אליו הגעתי בטיול לעין הוד, לאמנות, ועל הדרך משכתי את רעייתי לחנות ספרים קסומה שבמקום, ולקחתי את הספר למרות רישום עירום נשי, של המחברת בכריכה, שנותן לספר קונוטציה ארוטית. קראתי בגב הספר על הכותבת, מי שנולדה וגדלה בעין חרוד, במקום הצופה לגלבוע, נקודת מותו של שאול ובניו, למקום בו הסתיימו תקוות מיכל. מסיבה זאת חשבתי, שהספר הזה יכול להיות מעניין, בגלל שהכותבת מחוברת לנופים בהם קרו הדברים.
טלה בר, מזדהה עם בית שאול ומיכל, הצד המפסיד בהיסטוריה. מיכל שאהבה את דויד, אויב אביה, מצאה את עצמה לבסוף בודדה ונטושה בארמון נשותיו, שאין בו שמץ רומנטיות. כעת ראשית מלכתו של שלמה כל שנותר לה הם זיכרונות, המסופרים בהתבוננות מפוקחת לאחור.
בר מספרת את סיפור מיכל ודויד, בגישה כנענית, הטוענת שבתקופת התנ"ך התקיים מאבק בין תומכי פולחן האלה, לתומכי האמונה האלוהית. בר מפרשת מאבק זה באמצעות תיאורית האלה הלבנה של רוברט גרייבס, הרואה באלה נשית, אותה מבטאת מיכל, כבת לשאול וכוהנת האלה עשתורת, פולחן פגאני שהתקיים בתרבות ישראל הצפונית והחקלאית, בה האלה סימלה חיבור לאדמה. לעומת תומכי האלה, מציבה בר את דויד ובית ישי כמיצגי ישראל הדרומית, לוחמים שהיו רועי צאן, והאמינו באלוהות זכרית, מדברית, פנאטית ואכזרית, אם כי מתנגדת לקורבנות אדם, המבטאת את השמיים כיסוד האלוהות. אומנם מלכים ג של ברנדס דומה בגישתו, אך הוא לא מקורי ורדוד. אמיר אור, בממלכה, מציע גישה דומה, לתקופת דויד, בה התקיים עירוב בין אלילות לאלוהות.
מיכל היא קורבן למלחמות בין גברים, שאול אביה, הוא הגבר החלש בחייה, אידיאליסט שביקש לשרת את עמו, ונקרע בין אינטרסים של מי שביקשו את אמונת האלה, לאלה שבקשו אלוהות, קונפליקט שהביא לאובדן שפיותו ולאובדנו. דויד מי שהחל כנגן ומשורר בחצר שאול, הפך לאופורטוניסט אכזר שהשתמש באמונה באלוהים, בנשותיו ובגברים שהלכו אחריו, ככלי שרת להשלטת שלטונו. הוא לא הסס להפוך את מיכל, אהבת נעוריו, לקורבן תאוות שלטונו.
בר עוסקת במיתולוגיה, אך בשונה מהמיתולוגיה היוונית, בה בני האדם, הם כלי משחק בידי האלים, גיבורי העלילה שלה הם בני אדם, המשתמשים באמונה, ככלי משחק ציני להצדקת דרכם. בר רואה בפולחן האלה, אנושיות וחמלה מסוימת, ואילו באמונה באלוהים, אכזריות. גישה שאפשר להתווכח אתה. היא טוענת שלא בהכרח חשובה האמונה, אלא מעשי האדם הנעשים בשם האמונה, לעתים הם נוראים וקשים, באופן שבו השליט משתמש באמונה ככלי המצדיק את עריצותו. השלטים, בדרך מפותלת הופכים לעתים לקורבנות עצמם, כשאול במותו בגלבוע שניתן לראות בו תוצאה למאבק בין אלילות לאלוהות וכהקרבה עצמית.
בר מומחית למיתולוגיות, תרגמה את האלה הלבנה של רוברט גרייבס, ושאבה ממנו השראה לספר המחייב להתמודד עם רעיונות מורכבים, על אלוהות מופשטת, ועל פולחן האלה. הספר כתוב בשפה יפה, בעיקר הקטעים הארוטיים על אלת אהבה, אך הוא נטול עלילה ומהווה למעשה קולאז' של זיכרונות. הספר הזה מפרש בצורה שונה ומעניינת את אישיותם ותקופתם של שאול, דויד ומיכל.
למה צחקה מיכל? על מר גורלה, ולעובדה שעריצות דויד הפכה אותו לבסוף לקורבן עצמו. האם צודקת האלה הרואה באדם צדדים נשגבים ונבזים בו בעת, יש בניהם מי שמוקרב כקורבן ויש המקריב את קרוביו, לעתים התפקידים מתחלפים, כסיפור מעגלי ומחזורי המייצג את הטבע האנושי.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
למה צחקה מיכל
הגשש החיוור
מילים ולחן: נעמי שמר
כשהחג היה בארץ
השמש בערה
כל העם עלה לרגל
ומילא את הבירה
חלילים ותוף צלצלו
כינורות אמרו שירה
המלך השתולל לו
בראש השיירה.
אז למה צחקה מיכל?
למה צחקה מיכל לדוד?
למה צחקה מיכל?
למה צחקה מיכל לדוד?
זה בושה להתפרחח
באפוד כזה קצר
לפזז בלב שמח
בתרועה ובקול שופר
הן לצחוק תהיה המלך
בעיני השיירה
איך זה לא תבוש המלך,
זה מה שמיכל אמרה.
מהו שענה דוד?
מהו שענה דוד למיכל?
מהו שענה דוד?
מהו שענה דוד למיכל?
תענוג להתפרחח
כשסביב המון חוגג
מישהו בשיר פוצח
וליבנו מתמוגג.
וכשהרינה עוברת
בקצווי השיירה
מתחשק לי עד הערב
אתם לומר שירה.
זהו שענה דוד
זהו שענה דוד למיכל.
זהו שענה דוד
זהו שענה דוד למיכל.
ומאז אני יודע
ומאז אני שקט
לכבוד לי לשמח
להצחיק ולרקד.
אז נגנו, נגנו לי הלאה
כינורות וחלילים
מה שטוב היה למלך
הוא טוב גם בשבילי
זהו שענה דוד
זהו שענה דוד למיכל
ככה יאמר תמיד
ככה יאמר תמיד ובכלל
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
בת - יה, אני אישית חושב שבמלכות יהודה וישראל תמיד התנהלו מאבקים בין עבודת אלילים לתומכי האמונה באלוהים.
מבחינה היסטורית הרומן הזה, מפרק ובונה מחדש את הסיפור, אך לא בזה מוקד העניין, אלא בהצעה המעניינת לראות בתולדות דויד ושאול, מאבק בין הצפון האלילי, לדרום שמאמין באלוהים, זאת בהחלט גישה מעניינת לדעתי.
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
אירית - תודה
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
פרוייקה - תודה, אין לי דבר נגד אנשים שמאמנים באלוהים, יש לי דבר ועניין כשהם מנסים לכפות את דעתם עלי, מה שאני מנסה להראות בביקורת הזאת,
שלעתים הדילמות והתבניות האנושיות דומות, מאבקים בין דת למדינה, בין שלטון סמכותי וחזק לחופש הפרט, בין מיתוסים למציאות, ואחרון חביב המנהיג שדואג לעמו, לעומת המנהיג שדואג לעצמו.
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
יעל - תודה, זה מה שיפה בהיסטוריה עתיקה, מיעוט המקורות, המאפשר לכל אחד מאתנו להביע את דעתו, בכל תקופה, בני האדם פירשו
את גיבורי התנ"ך דרך ניסיון חייהם ומשקפי התרבות שלהם, מיכאלאנג'לו, פיסל את דויד למרות שלא הייתה לו דרך לראות תמונה שלו, ולמרות הכל אנו מתייחסים בהערכה לפרשנות שלו.
|
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
בת-יה בעקבות מה שכתבת הלכתי לויקיפדיה ואני מעתיקה לך לכאן
הדבר מוביל לריב בין השניים. דברי המריבה של דוד ומיכל, "וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר - מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. וַיּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל - לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אוֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל, וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'. וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה" ספר שמואל ב', פרק ו', פסוקים כ"א-כ"ב.
סיפור זה מסתיים בציון העובדה ש"לְמִיכַל, בַּת-שָׁאוּל, לֹא-הָיָה לָהּ, יָלֶד--עַד, יוֹם מוֹתָהּ".[6] יש המפרשים את הפסוק כאילו ביום מותה ילדה ילד, אם כי ברשימת נשות דוד וילדיהן היא אינה מוזכרת כלל (דה"א ג א-ט). כן מוזכרים במקום אחר (שמ"ב כא ח) חמשת ילדיה לעדריאל בן-ברזלי המחולתי, אשר דוד מסגיר לידי הגבעונים אבל ככל הנראה, הכוונה היא לילדי אחותה מרב, שכן היא הייתה זו שנישאה לעדריאל, ולא מיכל. ובעוד מקום כתוב על כך: לפי מסורת תלמודית מיכל בת שאול הניחה תפילין.[7] האר"י מסביר זאת (על פי הקבלה) בכך שהייתה לה נשמה מעלמא דדכורא (=נשמה מעולם הזכרים), מה שקשור אולי לכך שלא היו לה ילדים (כמפורט למעלה). |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
רץ, ביקורת מעניינת, אם כי נדמה לי שהרעיונות שמובאים בספר הזה רחוקים מאוד מהסיפור התנ"כי
ונועדו לשרת את אמונת הסופרת.
|
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
לי יניני, למיכל היו בנים, לפחות חמישה, אותם ילדה בתקופה שהיתה עם בעלה, עדריאל בן ברזלי. וכאן
מתעצמת הטרגדיה כי דוד החליט למסור אותם לגבעונים, שידע שיתלו אותם (שמואל ב' כא').
ומכאן אני מניחה שמיכל לא רק בזה לדוד אלא שנאה אותו. די בצדק אני חושבת. |
|
|
אירית פריד
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
רץ מקסים !
|
|
|
פרוייקה
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
תודה רץ, סקירה נפלאה עם הפניית התאורה אל עבר המשמעויות שספר זה מביא. אהבתי והזדהיתי בעיקר עם דבריך על מעשי אדם הנעשים בשם האמונה [הייתי מקצין ואומר בשם מצוות הדת] ועל שליטים המשתמשים באמונה להצדקת מעשיהם. אנו רואים זאת גם היום, וכשכאלה באם ללמדנו איך לנהוג, ומסבירים אירועי אסונות טבע ושאר מַרְעִין בִּישִׁין. בכך שהאדם אינו מתנהג על פי רצונו של האלוהים, אני זועם: מהיכן הם בדיוק יודעים מה האלוהים רוצה? מתי הם בדיוק דיברו אתו לאחרונה?...
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת יפה.
האם רק אני חווה צרימה כשאני קוראת סיפור על דמות מהעת העתיקה, המוזכרת בכמה שורות בטקסט ועליה מולבש סיפור שבעיקרון מתאים לימינו לגישה המוסרית ולהשקפת העולם של עולמינו? |
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
רץ בקשר לכך אני בדעתך. תודה
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
לי - קראתי את מלכים ג, של בת עירנו יוכי ברנדס, והתייחסתי לכך, היא לכאורה ניסתה להציג תנ"ך חדש, לפיו בין בית שאול, לדויד התנהלה למעשה מלחמת דת,
ישראל ובנימין, אליו השתייך שאול האמנו באלה, ואילו דויד ויהודה באלוהים, אלא מה, לא רק שהיא לא מקורית, היא גם ממש שטחית, ולא אטיליגנטית וילדותית, באופן שבו היא משכפלת את התיאוריה הזאת
|
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
רץ , אם קראת את מלכים ג של יוכי ברנדס אזי מיכל מוזכרת גם שם.
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
חני - תודה, גם לנו וגם להם היו חיים שהושפעו מערכים ומאינטרסים אנוכיים, הטבע האנושי הוא ביסודו של דבר זהה, למרות שחלפו שלושת אלפים שנים.
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
מחשבות - תודה
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
דני - תודה, הנוף של הגלבוע הוא יפה, ויש לו אמירה חזקה, הפריחה של העמק עם כל הירוק, מול הצחיחות של הגלבוע כקללה.
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
לי - תודה, איזו בקיעית יפה שלך בתולדות מיכל
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
אוקי - תודה
|
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
חני את כל כך צודקת... אהבתי את מה שכתבת כאן
|
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
רץ אכן תקופה מרתקת וגם סקירה הנפלאה על מיכל.
הכינוי הזה שהלר זרק על מיכל הוא בעצם
כינוי גנאי לבנות היהודיות והמפונקות באמריקה. "Jap" את הלר לא ממש אהבתי גם ככה. אני אכן מאמינה שיש בנו בני אדם גם מהנשגב וגם מהנבזה.לפעמים בכל סיפורי התנך כשלעיתים הם מזעזעים אני נזכרת שזו בעצם הייתה התקופה.אנחנו פשוט מסתכלים על הכל מזווית ראייה של החיים כיום. והנה גם שם הייתה פוליטיקה מלוכלכת. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
סקירה מרהיבה.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
אהבתי את ההקשר שעשית בין חייה של הסופרת מול הרי הגלבוע לבין הספר והמקום בו נפל כמובן שאול. זה מוסיף , גם אם רק לכאורה, נופך מעניין לכתיבה..מעין פמיליריות..מישהי שיודעת..
הביקורת כולה מרתקת, מעשירה, ומעניינת. שבת שלום. |
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
רץ כתבת מקסים והשיר של נעמי שמר עם הביצוע של הגשש החיוור ממש מתאים כאן.
למרות שאני לא שייכת להנהלת העיר כ"ס, גם אני לא מרגישה "משהו" במיוחד שיש לי קשרי עבודה עם כמה מאנשי הנהלת העיר ומועצת העיר בתוקף יו"ר ועד הבית ומנהלת קבוצת שכונת אלרם.
לעניין מיכל... תענוג לקרוא את התובנות שלך. אני מאוד מבינה את מיכל המקראית. היא נישאה לדוד, הצילה אותו מידי אביה והיתה למשחק בידי אביה-שאול. הוא עשה איתה מה שהוא רצה. אחרי שדוד נעלם אצל הפלישתים הוא השיא אותה בשנית. למיכל לא היו ילדים עד יום מותה ובסך הכל היתה בודדה ורוב חייה חיה בין הפטיש לסדאן... אהבתה כבת לאביה ומאידך אהבתה לדוד למרות שהיא בזה לדוד בסוף. |
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
רץ, מרתק וכתוב נהדר.. תודה ושבת שלום :)
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
