ביקורת ספרותית על המרוקאי האחרון מאת גבריאל בן שמחון
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 17 בפברואר, 2017
ע"י טרי


"המרוקאי האחרון" הוא ספר המשך ל"נערה בחולצה כחולה".
בן שמחון ממשיך לספר על התפתחויות בחיזוריו של יונתן מרציאנו אחר אהובת ליבו נורית סתיו.
מלבד זאת התימות הבולטות בספר כשהגיבור הוא כבר בן שלושים, הן קודם כל עניין הזהות העצמית של יונתן, כמי שמאפיין את יוצאי הרי האטלס שבמרוקו. "מהזהות העצמית אי אפשר לברוח... איך אפשר להתעלם מהמטבח המרוקאי? אצל המרוקאים, כשיושבים סביב השולחן הארוחה לוקחת שעתיים-שלוש, לא כמו פה (בישראל) - "טח-טח, טח ובורח... המטבח המרוקאי, איזה מטבח! וכל הסלטים של המרוקאים.. מרק השעועית עם חתיכות הבשר כמו גולש - אתה אוכל את זה בתיאבון עצום. הקוסקוס עם ירקות זה משהו מיוחד... הקוסקוס זה הטעם הריח והצבע של מרוקו, מבשלים אותו לאט ואוכלים אותו לאט-לאט, אי אפשר לאכול אותו מהר ולא לבד, מוכרחים עם חברה ומשפחה. והדג של שבת? ... והפשטידות שלנו? זה לא כמו של האשכנזים..." - דבריו של יונתן בעמ' 42-43.
תימה נוספת חשובה בספר היא כור ההיתוך של הצבא, והתהייה של יונתן האם הצבא באמת הצליח בהטמעת התרבות המקומית בקרב עולים אלו.יונתן מודה שבעצם הוא כבר מזמן צבר. הצבא עשה אותי צבר, הוא אומר. בצבא לא הבדילו בין צבע לצבע ובין חולצה לחולצה ובין שרוך לשרוך. "צנחתי עם כולם, .... רצתי בג'בלאות, השתתפתי כמעט בכל פעולות התגמול, הסתערתי, הרגתי ונפצעתי, סיגלתי לעצמי את הסלנג ואת ההומור, אבל בפנים-בפנים נשארתי יהודי מרוקאי. התגעגעתי לריחות, למוזיקה, לטעמים, לצבעים. ויום אחד התחלתי להביט אחורה, על הורי ועל אחי, וחשבתי שעשיתי להם עוול בזה שהתרחקתי מהם... בלילות במדבר אני מוצא את עצמי מזמזם את השירים של אבא..." ע' 123.
ועוד באותו עניין: יונתן מודה שרצה להיות צבר מאז שירד מאוניית המעפילים אבל כעת הוא מעריך את השמירה על הזהות של אחיו בני מרוקו - "מה יש להגיד? נוח לי להיות יהודי מרוקאי... עשרים שנה עברו מאז ירדנו מהרי האטלס ועלינו באלג'יר על ספינת המעפילים "יהודה הלוי", כל כך רציתי להיות צבר,... אבל כעת לא אכפת לו שהעיתוים והרדיו ממשיכים לגנות את המרוקאים בשל אמונות טפלות ומבטא. הרי בסופו של דבר זה מבטא שאבותיו הביאו איתם להרי האטלס ושמרו עליו אלפיים שנה שלא יתעוות (ע' 124).
במילים ברורות, יונתן מצהיר על כישלון מוחלט של כור ההיתוך.
הוא מודה שאין בינו לבין הצברים ולא כלום ותוהה מה הצברים יודעים על המרוקאים? מה המרוקאים יודעים על הצברים, הריחות והצבעים שהם אוהבים, השירים שהם שרים. יתרה מכך, אבותיהם של הצברים מחקו כל דבר שקדם להרצל ולדגניה... הם רצו למחוק את היהודי הישן, לברוא יהודי חדש.
למעשה, יונתן סבור שהמרוקאים הביאו איתם לארץ את כל מה שממנו הצברים רצו לברוח.
הספר בהחלט שווה קריאה ואפילו קריאה שנייה ...
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני שנה ו-5 חודשים)
נושא הספר הוא טעון.תמיד היה טעון. "כור היתוך" הן צמד מילים מכובסות ויפות.
אהבתי את הסקירה.לגבי הספר לא בטוחה שאקרא.
דני בר (לפני שנה ו-5 חודשים)
ביקורת מעניינת ומעוררת סקרנות, וספרים כאלה אכן מסקרנים אותי, אם כי משהו בציטטות לא עובר טוב, סטיגמתי מידיי אולי.
yaelhar (לפני שנה ו-5 חודשים)
אהבתי את הביקורת.
את הספר - כמו את קודמו - לא אקרא.
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-5 חודשים)
יפה...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ