ביקורת ספרותית על מגדלורים של יבשה מאת יהודית קציר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 בינואר, 2017
ע"י רץ


מגדלור כגעגוע

מגדלורים של יבשה, הוא שם הספר של יהודית קציר שהיכה בי, עת מצאתי אותו מוטל על ריצפת שוק הפשפשים, ואימצתי אותו לחיקי, מלמלתי את שמו, וניסיתי לרדת אל פישרו...

על כריכת הספר, קטע מציור מהפנט של אדוארד הופר, אישה אדומת שער בלבוש שחור (?) של שנות השלושים, חובשת כובע רחב שוליים המסתיר את עיניה, יושבת מכונסת בעצמה, מבטה מושפל לכתב עת, אותו היא קוראת בהמתנה. ברקע קירות חיוורים בגוונים ירוקים צהובים מנוכרים.

משהו לא הגיוני, חודר לתוך נפשי בשעה שאני הוגה את צמד המלים, מגדלורים של יבשה, שאני משום מה קושר אותם לאישה שנראית אבודה ובודדה בכריכה.

אני מאמץ את מחשבותיי, מהו הדבר הטורד את שלוותי?

חשבתי על מי שמוטל על החוף מובס, לאחר שספינתו נטרפה, ומחפש את אור המגדלור המאיר את הים כמבט בהחמצת חייו. כעת הוא זקוק למגדלור אחר, של יבשה.

לעתים ברגעים של בדידות, אני מביט אל חופי חיי, ומרגיש ערגה למסעותיי, למכשולים שצלחנו. לעתים אני הוגה בעצב בשגיאות, בהחמצות חיי, או בפשרות שחייתי וחיינו. האם הגעתי למה שייחלתי לעצמי. האם סיימתי את מסעותיי, והגעתי לחוף מבטחים, שבו ניתן להתגעגע, להשלים ולהתפייס, ולחזור למקומות שאהבתי?

יהודית קציר הפכה עבורי לחברה אינטימית, באמצעות גיבוריה הנוגעים בחיי, ברגעים חשופים, גדולים, קטנים ואפורים, אחדים עוררו בי שמחה ותשוקה כבויה, ואחרים היו מכמירים. הסיפורים של קציר מעוררים אותי למחשבה על חיי. על מה שהם בסופו של דבר?

הסיפור הראשון, מספר על ראובן, איש המוסד, נועז בעברו, אידיאליסט, אינטלקטואל ובעל תואר דוקטור למשפטים מהסורבון. לכאורה השמיים היו הגבול עבורו. הוא כמעט הצליח, אך נשאר תקוע, בפרשה מעברו, המייסרת אותו וגורמת לו לוותר, להרוס את חייו, להפוך לדון קישוט פתטי. כעת מבקשים להוציא אותו לפרישה מוקדמת כלא רלוונטי. הוא נוסע לירושלים, ומחמיץ משפט כסנגור, בתיק שאין בו תכלית, החמצה הופכת למסע לתחנות חייו. האם כעת הוא יוכל להשתחרר מעברו, לחזור ממסעותיו, ולהגיע לחוף מבטחים ולהשתנות. האם המגדלורים שינחו אותו, הם אורות אמת, או רק אשליה חדשה, שתחליף את הישנה?

הסיפור השני מספר, על ציירת בת - 35, החייה בתל אביב, בנוף עירוני זר ומנוכר לנוף ילדותה, הכרמל של חיפה. היא אמנית שנחשבה כהבטחה גדולה, כעת היא תקועה בסדרת ציורי עוברים נטולי סיכוי התפתחות, כביטוי לזוגיות ואימהות קפואה, המבקשת הפשרה. משהו בעברה סוגר אותה, האם זאת אהבת ילדות אסורה למורה לציור שלה? היא יוצאת למסע לחיפה, עיר הולדתה, לאחר שהשאירה פתק, שום דבר לא הולך לי. בחדר מלון, היא חווה בדידות, ניכור ותחושות נשיות מכבידות, כמו ביצירות הנשים של אדוארד הופר. כעת היא חוזרת לדודתה רות האהובה, בכדי להיפרד, ולמורה לציור המזדקן שלה, לסגירת מעגל, וכדי להשתחרר מצללים בעברה המכביד.

בעוד שאצל ראובן נקודת ההתייחסות, היא המגדלורים הקבועים ביבשה, כגרסה מצומצמת ומנחמת ליציבות מגדלורי הים, הרי שאצל הציירת, העננים המשתנים בשמיים, הלובשים ופושטים צורה, הם מפת הנפש לפחדים ולחלומות אנושיים, ולרצון להשתנות. האם אדם יכול להפוך חלומות למציאות חיים, האם החיבור בין חלום למציאות נדון לכישלון מראש, משום שחלומות נועדו לא להתממש, להופיע ולהעלם, כבשירו של ע. הלל, "והעננים נוסעים, נוסעים", כפי שקראה קציר לסיפור השני.

החלק השלישי הוא מכתבים לאבינדב, חלופת מכתבים שנשלחו בין סבא וסבתא של יהודית הנכדה, בשנות השלושים קודם לנישואיהם. הכתיבה של קציר היא שילוב בין מכתבים אמתיים לסיפור בדיוני, באמצעותו קציר מנסה לגשר על פערי עלילה החסרים במכתבים. הכתיבה של הסיפור שימשה יסוד לספרה המונומנטלי הנפלא של קציר, צילה. הכתיבה של סיפור זה, אומנם מיוחדת, אך אני לא אהבתי את חיבורו המאולץ לשני הסיפורים הקודמים.

אהבתי מאוד את שני הסיפורים הראשונים שרגשו אותי בחיבוטי נפשם של גיבוריהם המיוסרים, אנשים התקועים בעברם, ומחפשים גאולה, היוצאים למסע קצר לנופי עברם כאודיסאה, בחיפוש אחר נקודת אחיזה והתייחסות, בכדי להשתנות ולהתפייס. האם מדובר בשינוי אמתי, או בתעתוע?

השבוע קבלתי החלטה משמעותית, המחייבת אומץ לב. הוקל לי, כשהבנתי שבתוך נשמתי קיימים מגדלורים המכוונים אותי למה שאני. כעת אני הולך אל האור המבליח מהם.
39 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 9 חודשים)
ערגה - תודה, מעניין כשמצאתי את הספר, חשבתי מייד על מבט שלי מהחוף למגדלור, ולמה שהמבט הזה גורם לי. להביט לתוך עצמי.
ערגה (לפני 9 חודשים)
שונאת להסחף לרגשנות
רק אציין את הכתיבה היחודית שלך והשיתוף המשמעותי.
"לעתים ברגעים של בדידות, אני מביט אל חופי חיי,
ומרגיש ערגה למסעותיי...
לעתים אני הוגה בעצב בשגיאות, בהחמצות חיי, או בפשרות שחייתי..."
yaelhar (לפני 9 חודשים)
רץ - נראה לי שמה שאתה מתאר הוא בהחלט עניין של "חיים ומוות".
לזוז באופן מודע מאזור הנוחות לאזור אי ודאות וחוסר ביטחון - זו החלטה בעלת משמעות גדולה לאדם, כמו "חיים ומוות".
רץ (לפני 9 חודשים)
אוקי - תודה, קראתי רק שני ספרים של קציר, צילה והספר הזה, אך שני הספרים האלה נפלאים. שני הספרים מבוססים על יסודות אוטוביוגרפים של קציר.
רץ (לפני 9 חודשים)
מיכל - תודה
רץ (לפני 9 חודשים)
לי - תודה ושבת שלום, תודה לפרגון.
רץ (לפני 9 חודשים)
יעל - תודה, זה לא עניין של חיים ומוות, אך בהחלט עניין של עקרונות שמחייב אותי לזוז ממקום הנוחות, למקום של החוסר הנעימות וחוסר הוודאות.עצם ההחלטה שלי להיות שם. היא משהו שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי.
חגית (לפני 9 חודשים)
אורית, כדאי לך לקרוא את קציר. תתחילי מ"סוגרים את הים". בבדיקה שעשיתי כעת על מדפי הספרים שלי, זה הספר הראשון של קציר שקיבלתי מאחותי, והוא זכור לי כמיוחד.
אוקי (אורית) (לפני 9 חודשים)
לא קראתי אף פעם את יהודית קציר. רץ, אהבתי מאוד את שכתבת.
מיכל (לפני 9 חודשים)
באמת מרגש!
לי יניני (לפני 9 חודשים)
רץ אתה כותב מדהים. אי אפשר להתחיל את הסופש בלי הסקירה שלך של יום חמישי. סקירתך מרגשת ונוגעת.
yaelhar (לפני 9 חודשים)
ביקורת נהדרת
מאחלת לך שתצליח לממש את ההחלטה.
רץ (לפני 9 חודשים)
חגית - תודה לך על הההבנה הגדולה באמנות, ועל הרגישות שלך והיכולת לשלב בין השניים, לפני זמן מה הייתה תוכנית על דמיות מופת, אחת הדמיות הייתה מורה, שצינה את העובדה, שהתכונה החשובה ביותר למורה היא אינטליגנציה רגשית, כך אגב רעייתי, מורה ומחנכת. כשאני קורא את תגובותיך שלעתים את מוסיפה לה, תיאורים על האופן שבו את מסבירה לילדים על החיים באמצעות אמנות, אני חושב כמה נפלא לילדים. ההסבר שלך לחלמות נפלא.
רץ (לפני 9 חודשים)
אפרתי - תודה
רץ (לפני 9 חודשים)
דני - תודה, מסכים איתך אף פעם לא מאוחר לחלום, גם לי יש עדיין מספר חלמות, החיים הם שילוב ומינון נכון של חלמות ומציאות, בגיל שלי לכאורה חופשיים יותר לממש חלומות, אבל כשאני חושב על הצורך לדאוג לבסיס לילדים שלי, כישראלים אחרים, אני מרגיש בכובד הגדול של המציאות.סיפורי החיים שלך לא פחות מדהימים כמו הסיפור על עתידה, שם שיש בו אופטימיות רבה.
חגית (לפני 9 חודשים)
רץ, אני כל כך אוהבת את כתיבתך, שאחזור על כך שוב ושוב ושוב.
אתה יודע לכתוב! אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ושההחלטות שלך יובילו אותך רק אל המגדלורים של אור.

בכל יום הולדת שלי אני מקבלת מאחותי במתנה ספר, בנוסף למתנה אחרת (ותמיד המתנות ממנה מושקעות, מיוחדות, מפתיעות, וכאלה שאין כמעט לאף אחד או שאין בכלל לאף אחד).
אז פעם, באחד מאותם ימי הולדת, קיבלתי את הספר "למאטיס יש את השמש בבטן", והתאהבתי במחברת ובספר, ואח"כ אחותי דאגה לקנות לי את כל הספרים של קציר. את "מגדלורים של יבשה" אהבתי מאוד, כמו גם את כל האחרים, אני מסכימה עם האמירה שקציר, בסיפוריה, גורמת לנו להזדהות עצומה.
הדמויות של הופר תמיד בודדות.
כל אחד מאיתנו מתחבט לעתים בבחירות הרות גורל, אלו החיים. חלומות? יצא לי פעם לשוחח בכיתה עם תלמידיי על מושג ה"יופי" ומהו "יופי אידיאלי", והסברתי שברגע שהשגנו משהו הוא כבר לא אידיאל, אם זה אידיאל זה לא קיים, זה לא אמיתי ולא ממשי. כך לגבי חלומות...כל אחד מאתנו נושא ילקוט ובו החלומות שלו, אלו הן המטרות שלנו בחיים, לעתים משיגים אותם ולעתים לא מספיקים. אבל אילו לא היו לנו החלומות או המטרות האלו, לא היה טעם לחיים.
אפרתי (לפני 9 חודשים)
פיוטי, כרגיל.
דני בר (לפני 9 חודשים)
דינה-
עתידה אכן הייתה אישה מדהימה. היא נולדה בכפר הנוער בן שמן בשנת 1908, הרבה לפני שהכפר הוקם. בית בודד שאביה בנה, שם נולדה, שם גם נפטרה ונקברה בכפר.
dina (לפני 9 חודשים)
דני, איזה סיפור יפה על עתידה. וכמה שהאישה הזו הצדיקה את שמה. עתידה. עתיד. תמיד יש עתיד לפנינו- והנה, היא הלכה להגשים עוד חלום בגיל 100. מדהימה!
דני בר (לפני 9 חודשים)
רץ-
עוד אחת מהביקורות הנפלאות האלה שמהן אתה לומד על הכותב, על הספר, גם על החיים.
נכתב כאן לא מעט שביקורות שיש בהן פן אישי, הן ביקורות בעלות ערך מוסף גבוה יותר.
אני חושב שמסע החיים אף פעם לא נגמר- עד שהוא נגמר. בבן שמן הייתה לי בחורה שהתגוררה במקום, עתידה שמה, ובגיל 100 נסעה ללמוד באוניברסיטה. (היא נפטרה שנתיים אחר כך.)
כנראה שאף פעם לא מאוחר להגשים חלומות ולייצר חדשים.
ובאשר "להחלטה המשמעותית"שעשית- אני בטוח שכולנו כאן מחזיקים לך אצבעות ומתפללים שתמצא את האור שמבליח מהם.
רץ (לפני 9 חודשים)
חני - תודה אני מסכים עם ההגדרה שלך שכל כך שונה משלי, מגדלור של יבשה - הוא המקום שבו אנחנו מרגשים נוח עם עצמנו ומאושרים.
רץ (לפני 9 חודשים)
שרית - תודה. תגובתך כל כך יפה בעיני, יש אירועים שגורמים לנו לרצות לטרוף את החיים, ואחר כך אנו מבקשים לחזור לחיים שקטים שיש בהם איזונים נכונים, אני אהבתי את אחד מעוגני חייך, הריצה על שפת הים, לי היצה מהווה גורם המאזן את החיים, עוגן של וודאות, ורגעים של שלווה בשעה שאני עם עצמי.
רץ (לפני 9 חודשים)
אירית - היו דברים שבהם הייתי נועז וטוטאלי, יש בחיי גם פשרות, חלק מהחלמות שלי התגשמו, אחרים לא. כך שאם הייתי צריך ללכת היום אחרי חלומתי, הייתי מקטנין סיכונים, מוודא סיכוי להצליח.
רץ (לפני 9 חודשים)
דינה - תודה, יש ספרים שבאופן לא ברור יוצרים שיח עם חיי, עם לבטי -כמו הספר הזה.
רץ (לפני 9 חודשים)
מחשבות -תודה, לך וגם לקציר.
רץ (לפני 9 חודשים)
כרמליטה - תודה -כך זה שסופרת כמו יהודית קציר נוגעת ביסודות החיים.
שרית (לפני 9 חודשים)
כמה נכון. וכמה נוגע. לפני למעלה מעשור, כשאחי חלה במחלה ממארת בהיותו בן 37, התבוננתי אז, ממרום 27 שנות חיי וחשבתי על כל הדברים שהחמצתי וכשאין בכוונתי להחמיץ שוב. ועשיתי כל מה שעושים בגיל ההוא, כשמחפשים משמעות: נסעתי לטיול, חזרתי, והמשכתי את חיי באופן דומה למה שהיה קודם. בגיל 38, כשבאמת כבר עשיתי כמה וכמה דברים בחיי, מצאתי את עצמי הופכת אותם על פיהם, למרות שכבר היה יותר מסובך. והמחירים היו גבוהים הרבה יותר. אבל התוצאה היתה טובה יותר. ועכשיו - בגיל 43, אני מסתכלת אחורה וקדימה וחושבת כמה זה נפלא לחיות, להיות בריאה, לראות את ילדי, לכתוב, לקרוא, לרוץ בבקרים בים, וכמה נפלא פעם אחר פעם לחפש ולמצוא קרדום כדי לחצוב מתוך הר ההחמצות שלנו - חיים חדשים. כל פעם מחדש.
חני (לפני 9 חודשים)
מגדלים של יבשה נמצאים בכל מקום שגורם לנו להרגיש נוח עם עצמנו.ושם אנחנו הכי מאושרים.
נשמע ספר קסום רץ.ואם קיבלת כמה תובנות
פנימיות בגלל הספר אז הרווחת.
סקירה נפלאה
אירית (לפני 9 חודשים)
תיקון - רשום על מצבתו "אל תנסו" והמשמעות מאחורי הכתובת הייתה (על פי לינדה אישתו) : "אם אתם מבזבזים את חייכם בלנסות, אז כל מה שאתם עושים זה לנסות. אל תנסו, פשוט תעשו"
אירית (לפני 9 חודשים)
וואו. ריגשת !
"האם אדם יכול להפוך חלומות למציאות חיים ?" כתבת - אז כן. בהחלט כן.
צ'רלס בוקובסקי כתב שיר על זה...
"אם אתה מתכוון לנסות,
לך עד הסוף
ולא,
אל תתחיל בכלל"
ונידמה אפילו שהוא ציוה לכתוב זאת על קברו .
dina (לפני 9 חודשים)
כתמיד-כתיבתך נפלאה.
מרגשת במיוחד הפיסקה האחרונה בסקירה.
מחשבות (לפני 9 חודשים)
מרגש מה שכתבת.
כרמליטה (לפני 9 חודשים)
מקסים. ובהצלחה!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ