כדי להיות סופר ישראלי צריך שלוש תכונות יסוד שבלעדיהן לא תזכה להכרה משמעותית:
1. רצון נמרץ לשנות את החברה בארץ.
2. משנה פוליטית סדורה ורצוי נוטה לשמאל, אם לא לשמאל הקיצוני
3. יהירות.
כישרון כתיבה, יכולת בניית נרטיב, ענוה, אהבת אדם ואורך רוח הם כנראה תכונות משניות לסופרי ארצנו. רצוי שיהיו, אבל זה לא העיקר. למזלנו התברכנו במספר סופרים שאף על פי יהירותם ונמרצותם הפוליטית הנפיקו יצירת מופת אחת או שתיים ( ע"ע גרוסמן, עוז, ס.יזהר) בימי חייהם. אך יש רשימת סופרים סודית, זאת השמורה ליודעי דבר. כמעט ולא נשמע עליהם בדפי העיתון או במרשתת. הם לא יתנו קולם בפני כל מקרופון שיקרה בדרכם, כי ענווה, צניעות וקנאה לפרטיות הם תכונות העומדות בבסיס כתיבתם.
כזהו יהושוע קנז, וספרו "התגנבות יחידים" הוא דוגמא ומופת לצניעות וענווה. זהו אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בחיי. שרטוט יפהפה של כור ההיתוך הישראלי המתאר טירונות של נטולי הבלורית והתואר בבסיס בה"ד 4. גם להם מסתבר יש חיים מלאי פאתוס, אהבה גדולה, טוטאליות, יחסי הורות מורכבים. הם חלקי פאזל בלתי אפשרי שבסגנון כתיבה מאופק , מלא באווירה מהורהרת, הנותנת כבוד לדמויות ולא מניחה אותם בסטראוטיפ שטחי (נסו להיזכר ב'קרנף' של גרוסמן ב"מישהו לרוץ איתו") מתחברות לתמונה ברזולוציה גבוהה ששום סמארטפון לא יוכל לנפק.












![יער נורווגי [מהדורת 2015]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers98/980977.jpg)




