ביקורת ספרותית על באמצע הרומן - ספריה לעם #308 מאת חנוך ברטוב
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 28 בדצמבר, 2016
ע"י רץ


הקופסה השחורה של ברטוב

השבוע התבשרתי על מותו של הסופר חנוך ברטוב, אותו לא הכרתי באופן אישי, ולמרות כך, הרגשתי צביטה גדולה בלב, כמו במותו של קרוב. שניים מספריו של ברטוב, הכרתי באופן משמעותי, של מי אתה ילד ופצעי בגרות, אותם קראתי בילדותי, כספרי חניכה ומעבר, מספרי הילדות לספרי הבגרות שלי. ברטוב סיפר לי סיפור ציוני, מנקודת מבטו של מתבגר, על תקופה גדולה וסוערת, שואה והקמת המדינה, סיפור שעיצב את השקפת עולמי.

יום שבת, מוקדם בבוקר, אני מחליט בשקט האינטימי העוטף אותי, לקרוא את אחד מספריו של ברטוב. התלבטי, האם לחזור לספרי ילדותי, שתמיד בקשתי לקרוא בהם, קריאה שנייה ובוגרת? או לקרוא באחד מספריו המאוחרים, שלא קראתי, בכך לסגור מעגל, כדיאלוג עם אחד מסופרי דור תש"ח, ולשאול אתו, מה הוא חשב על חלום בני דורו, לעומת המציאות שנוצרה בארץ הזאת? לצורך כך בחרתי באקראי ממדף ספרי, את הספר, באמצע הרומן, שם כל כך יפה המעיד על התחבטות משמעותית. כעת אני יוצא למסע זיכרון לחנוך ברטוב, גיבור ילדותי, וגיבור תרבות ישראלית עבורי.

העלילה מספרת על השנה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, מדינת ישראל בפוסט טראומה, כזאת שתתורגם עוד מספר שנים למהפך פוליטי וחברתי שיצור שסע בחברה הישראלית שילך ויעמיק. זהו הפתיח שלי לאווירה המרומזת בספר הנבנית כקרעי זיכרונות וחשבון נפש נוקב של משפחה אחת המבטאת את החלום הציוני למול המציאות.

את השבר הקולקטיבי, מספר ברטוב, באמצעות שבר אישי, המגולם בחיי בלפור שו"ב, שהיה מגויס למשימות הגדולות, התיישבות, הבריגדה היהודית, מלחמת העצמאות ושוב הקיבוץ. ובין משימה לאומית אחת לשנייה, קיימים רגעים מכמרים ואישיים, כמו ליל הפרידה, לפני צאתו לחזית האיטלקית, מאולי אהובתו, בחדר מנוכר במלון תל אביבי.

בלפור שו"ב, לא מסתפק במשימה הלאומית, יש לו מאוויים אישיים, עליהם הוא לא מוכן לוותר, הוא המבקש להשלים את הדוקטורט, שבהמשך נטש, ואחר כך ואת הרומן שלו, שכל חייו ביקש לכתוב. לצורך כך הוא נוטל חופשה מתפקידו כעורך ספרותי.

במפתיע בלפור שו"ב, מקבל הצעה מארגון אמריקאי יהודי, להרצות במסע ההסברה. הוא יוצא, עם הטיוטה הכמעט גמורה של הרומן שלו ולא חוזר. זאת הפתיחה לעלילה החוזרת לאחור, בניסיון לשחזר ולפענח את הסיבה למטמורפוזה שהתחוללה בנפשו של בלפור שו"ב.

בלפור שו"ב שרף את הרומן שלו, נותרו רק טיוטות וקלטות, כרמזים לסיפור האמתי אותו הוא ביקש לספר, לנמרוד בנו היסטוריון, השקוע בבעיות משלו, המתחבט בזהותו הישראלית לעומת יהדותו, המנסה בעל כורחו להשלים את הרומן, כמסע רווי כעסים והשלמה עם אביו והמשימה הציונית. לרומן קופסה שחורה כתעלומה, מה קרה לבלפור שו"ב, במהלך שלושה השבועות בהם שהה בארצות הברית, שגרמו לו לשרוף את גשריו לחייו הקודמים?

ברטוב לא מציג דיאלוג של הם ואנחנו, אלא מבט אינטימי חושפני על עצמו ובני דורו, הוא עורך השוואה לדור ההורים, הסבים והבנים, בניסיון להבין, במה טעינו, מה השתבש, במתח שבין החזון הגדול לטבע האנושי, כהתחקות בנבכי הקופסה השחורה של משפחה אחת, מתוך מחויבות לרעיון הציוני הגדול שברטוב לקח בו חלק. הספר הזה הוא מסע פיזי ורוחני, של התבוננות עצמית, ויציאה מחוץ לקופסה, מהקולקטיבי לאישי, מהארץ לגולה, כרצף אפשריות להגשמת הציונות, בכדי לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו, כאנשים פרטיים, המהווים חלק מהשלם הגדול. ברטוב מנסה להציב את החלומות הגדולים, לעומת החיים ובאמצעותם לחשב מסלול מחדש, בכדי להמשיך ולממש את החזון הגדול.

מידי פעם, אני מתגעגע לספר ישן המספר בכאב על החיים שהיו, שיש בו חוכמה ותמימות, והוא מעט טרחני, כמו הרומן הזה, הכתוב בעברית יפה, וגם שזור במילים וביטויים שחלקם לא מוכר לי, המתכתב עם תשתית תרבותית עשירה, ועם תיאורי נופי ישראל שהייתה.

באמצע הרומן, הזכיר לי את התמימות והאמונה שאיבדנו, באמצעותו, אני מבין שגם אנחנו צרכים לחשב מסלול מחדש.
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
מקסים, כרגיל.
רץ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
דני - תודה ושנה טובה, אני מאחל לך ולקהילת סימניה, שנמשיך להחליף דעות ורגשות לחווית הקריאה המחברת אותנו.
דני בר (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
רץ-
בהזדמנות זו, כשהשנה האזרחית החדשה בפתח, מאחל לך שנה טובה ורגועה, שנה של אושר ושל ספרים מהנים, ושנמשיך ליהנות מהביקורות המעשירות שלך.
רץ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
חגית - תודה, אמצע הרומן הוא מסוג הספרים שיש בהם שילוב של געגוע והחמצה מרירה גם יחד, אך גם מקום לאופטמיות שפויה וצנועה, כזאת שמכירה בחוזקות ובחולשות שלנו כבני אדם.
חגית (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
רץ, הביקורת שלך כל כך נוגעת ומתארת את הגעגוע, גם זה שלי, שלא מרפה, אל א"י הישנה והטובה, אל החכמה והתמימות, ואל העברית היפה.
כתבת מקסים.
רץ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
אורית - תודה
רץ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
יעל - תודה
רץ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
בר טוב כתב את הביוגרפיה של דודו, לא קראתי אותה, אבל מפתיע שסופר פונה לכיוון של כתיבה ביוגרפית, על הגיבור הטרגי והקורבן של מלחמת יום הכיפורים, ודדו, שמשקף את השבר שבין דור תש"ח לדור המנהיגות של העליה השנייה והשלישית. אין ספק שבר טוב הבין את מלחמת יום כיפור כהמשך למלחמת ששת הימים שהייתה קו פרשת המים והשבר של הציונות.
רץ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
אירית - תודה
רץ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
חני תודה - הציונות היא כמו אוטופיה גדולה, חלק ממנה התיישם וחלק בלתי ניתן ליישום, החוכמה היא, מידי פעם לבצע התאמה למציאות, תהליך שקרה בקיבוץ. הסיפור הביקורתי של הציונות, אותו מספר ברטוב, הוא הסיפור שלנו ושל ההורים שלנו, באמצעותו אני מנסה להשלים את מה שאנחנו מצפים לילדים שלנו.
אורית זיתן (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
ביקורת יפה ומעניינת
דני בר (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
ביקורת טובה ומקיפה, שיש בה גם געגוע למה שהיה.
חנוך ברטוב נצרב אצלי בתודעה אחרי שכתב את הביוגרפיה של דדו, אדם שמאוד אהבתי.
אבל מלבדה, יש לו רזומה מרשים מאוד של ספרים שהוציא מתחת ידו.
ובשולי הדברים- גלגולו של שם משפחה, שם משפחתו היה הלפגוט, והוא עיברת אותו לברטוב: בני רב טוביה בר(דב)- סבא שלו.
yaelhar (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
מעורר מחשבה.
אירית (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
סקירה חכמה ומהנה כתמיד. תודה.
חני (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
דיאלוג עם הציונות מחשבה עכשוית לגמרי.כי פעם כל הפנים היו מופנות לירושלים ולא רק בתפילה גם בלב.
לפעמים עם הילדים שלי אני מרגישה שזהו סיפור כיסוי
עם תמורות ותהפוכות כל הציונות הזו.
ואני תוהה כמה זמן נצליח להעביר את השרביט
שלנו מדור לדור..
יופי של סקירה
כרמליטה (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
תודה רץ על תשובתך.
רץ (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
כרמליטה - תודה לפרשנות הטובה, הספר הזה מבריק וטוב בחלקיו ומיגע בחלקיו האחרים, הוא מומלץ לקריאה למרות הקושי, כדיאלוג עם הציונות באמצעות דור תש"ח וסופריו, וגם עם ברטוב שהוא דמות תרבותית יוצאת דופן, עיתונאי, פובלציסט, היסטוריון וביוגרף, ומעל בכל סופר מחויב וכואב את המפעל הציוני.
כרמליטה (לפני שנתיים ו-3 חודשים)
הדבר הראשון שתפס את תשומת לבי הוא שם הגיבור - בלפור שו"ב, רוצה לומר פשפוש בקרביה של הציונות ובדיקה מחודשת. (הצהרת בלפור מגלמת את שאיפות הציונות; שו"ב = שוחט ובודק).

עוררת בי סקרנות לקרוא את הספר. סיפרת בשבחיו, אך נתת לו רק 3 כוכבים. מהם חולשותיו והאם אתה ממליץ לקרוא?





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ