זה לא ספר מתח סקנדינבי, למרות שמו. שתדעו.
היה לי קשה להתחבר אליו. אולי בגלל הסגנון הרומזני, התחלת הסיפור שאינה ברורה, הרצון של הסופר לשמור את הפתרון קרוב לחזה או אולי בגללי. לא יודעת. התחלתי להנות ממנו בערך באמצע, אבל עד הסוף - כולל - לא הכל הובהר לי.
אני חושבת שלאירוע טראומטי לוקח זמן מסויים עד שהוא מוצא את ביטויו בספרות. כמה זמן? תלוי בגודל הטראומה ובמידת הסכמה החברתית לגבי תאורה. תוצאות הטראומה של 11 בספטמבר מתחילות להתבטא בספרות רק בשנים האחרונות. "התוצאות" - הכפפת זכויות האדם לצרכי הביטחון. נכונות לקבל מעשים של אנשי הביטחון, שלפני האירוע לא היה עולה בדעת איש להשלים איתם.
יש פה איש משטרה שוודי, אחד עם הרבה סודות, שהעדיף לעשות דאונגרייד (איך זה בעברית? שמינמוך?) לקריירה שלו מסיבות אישיות. הוא עוסק באבטחת אישים, תפקיד שמנצל מעט מאד מתאי מוחו ומאפשר לו חופש מירבי כשהוא לא בתפקיד. הוא מתבקש על ידי הבוס שלו לנסוע לאמריקה ולעזור שם ל FBI לזהות אסיר שאינו מדבר איתם והם חושדים שהוא שוודי. הוא מגיע למקום בו מוחזק האסיר - אחרי המון טיסות קצרות וארוכות שלוקחות כמה ימים - מתברר שהאסיר מוחזק במין מחנה דמוי גואנטנמו, המאפשר לשוביו לעשות בו מה שהם רוצים (בלי בג"ץ ובצלם). והם גם עושים.
במקביל מובא סיפורם של כמה ניצולים ששרדו את הצונאמי בתאילנד - הניצולים איבדו את משפחותיהם, רכושם וזהותם. ויש מי שינצל ניצולים במצב כזה לצרכיו. אותם ניצולים מגוייסים לשוד בנק בארצות הברית, שוד שגם מאחוריו יש אינטרסים שונים מהמוצהר.
הסיפור מותח וגורם לך לחשוב. לאו דווקא על המתח אלא על המצב בו יש בני אדם, חלקם חפים מפשע, שנמקים במחנות עינויים נסתרים מהעין, ואי אפשר להושיעם. גם אם יתברר לשוביהם שהם חפים מכל פשע - מי יעיז לשחרר אותם, אחרי מה שנעשה להם? כלומר משפט המכשפות: אם תצוף המכשפה - סימן שהיא מכשפה ויש להורגה. אם תטבע - אות הוא שהיתה חפה מפשע... ומה יעשה אדם כשיגלה שבן ארצו מעונה במשך תקופה אחרונה על לא עוול בכפו? האם יש מקום לסולידריות על בסיס ארץ מוצא? מה יכול כל אדם הגון לעשות כשהוא מגלה עוול מסוג זה? מה שכולנו עושים: "דרישות הביטחון" הן קדושות. ואין לפשפש במעשיהם או חלילה לבקר את העושים במלאכה הזו.
הסיפור - לאו דווקא סיפור המתח - היה לי מעניין וחשבתי עליו די הרבה.


















