ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 בספטמבר, 2016
ע"י שם עט
ע"י שם עט
למען האמת עד כמעט אחרי מחצית מהספר לא כ"כ ידעתי מה הגישה שלי כלפי הגיבור... העלילה בנויה בצורה של גילוי עוד ועוד פרטים מעברו של הגיבור שמשליכים גם על ההווה שלו. הגילויים מהעבר הם אלה שגרמו לי להבין את הגיבור ולהאמין בו.
ציטוטים נבחרים :
" קשה להודות שטעית. בייחוד אם הטעות נמשכת זמן רב. סוניה תמיד אמרה שאובה היה מוכן להודות רק בטעות אחת בכל שנות נישואיהם, וזה היה אי-שם בשנות השמונים, כאשר הסכים איתה על משהו שהתגלה אח"כ כמופרך מן היסוד. מובן שאובה בעצמו טען שזה שקר עלוב. הרי היא זו שבעצם טעתה. 'לאהוב מישהו זה כמו להיכנס לגור בבית זר' הייתה סוניה אומרת. 'בהתחלה אתה מתאהב בכל מה שחדש ומרגש, אתה מתפעל כל בוקר, אתה פוחד שפתאום מישהו ייכנס ויכריז שאירעה טעות חמורה ושאתה לא אמור לגור בבית היפה הזה. אבל עם השנים החזית נשחקת, העץ מתבקע פה ושם, ואתה ממשיך לאהוב את הבית לא משום שהוא מושלם אלא דווקא מפני שהוא לא. אתה לומד לאהוב את כל הזוויות והפינות שלו. איך לשמן את המנעול כך שהמפתח לא ייתקע בו כשקר מאוד בחוץ. אילו מרצפות שוקעות באמצע ואיך לפתוח ארונות בגדים בלי שהדלתות יחרקו. כל הסודות הקטנטנים האלה הם שהופכים את המקום לבית שלך.' אובה חשב שסוניה מדמה אותו לארונות הבגדים. ומדי פעם הוא שמע אותה רוטנת, 'לפעמים אני תוהה אם יש טעם לשפץ כשכל היסודות של הבית עקומים' אבל רק כאשר כעסה עליו. הוא ידע היטב למה היא מתכוונת כשדיברה כך. " (עמ' 290).
" המוות הוא דבר משונה. אנשים חיים את כל חייהם כאילו המוות לא קיים, ועדיין, מותנו הצפוי הוא הסיבה העיקריתלכך שאנו מנסים לחיות. אצל חלקנו המודעות למוות הקרב מולידה את הרצון לחיות חיים אינטנסיביים, עיקשים, זועמים. חלקנו פשוט זקוקים לנוכחותו של המוות כדי להבין מהו ההיפך ממנו. וחלק מאיתנו נכלאים בציפייה למוות שנים רבות לפני בואו, יושבים ומצפים לו כמו בחדר המתנה. אנחנו חוששים מהמוות, ועדיין רובנו חוששים יותר שהמוות יבקר מישהו קרוב אלינו. כי הפחד הגדול ביותר הוא שמלאך המוות יחלוף על פנינו. ויותיר אותנו לבד." (עמ' 309).
ספר טוב לחיים.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
