ביקורת ספרותית על חדר מאת אמה דונהיו
ספר בסדר

---

הרגשות שלי מעורבים.
חדר הוא בעצם ספר אימה, שמסופר מנקודת מבטו של ילד בן חמש שהופך את ספר האימה לספר ילדים מבלבל.
לאומת כל הקוראים הקיטשיים האחרים, שהוקסמו מ"כתיבתו" התמימה של בן החמש. אני לא התחברתי.
מתחילת הספר נשארתי במין בועה של מתי הספר מתחיל.
הרעיון מדהים. מחריד ומזעזע, אבל מדהים. עם כל זה שלא התחברתי לכתיבה הנמוכה, הספר הצליח להעביר את מה שדונהיו ניסתה להעביר.
אני חושבת שהייתי נהנת מהספר הרבה יותר אם ברובו היה מסופר מצידה של אימו של גק, ואולי שאר הפרקים מנקודת מבטו של גק. כי הרעיון חמוד, ודונהיו בצעה אותו על הצד הכי טוב שיכלה.. כי כמה משפטים מתחכמים אפשר להוציא מפיהו של ילד בן חמש? לא הרבה.
מה שאני מנסה לומר הוא- שקצת השתעממתי. גררתי את הספר איתי לכל מקום. וזה לא מחמאה בכלל.- כשאני אוהבת ספר אני קוראת אותו במיטה של או בנדנדה שבמרפסת כדי לרכז את כל השקט שאני יכולה וליהנות מעולם שבוא רק אני והספר אהוב עליי נמצאים. ואם נאלצתי לגרור את הספר יחד איתי ליבת הספר, לנסיעה ארוכה במכונית או באוטובוס.. כנראה שרק רציתי לסיים אותו ודי.
הוא לא היה כזה גרוע, אבל כן שמחתי כהוא נגמר.
בכל זאת אני חושבת שהייתי נותנת לו 10\7 כי לא נרדמתי בפרקים האחרונים, וגם גק סופר חמוד כאלו ממש.

» ביקורות נוספות של כוכב לכת
» ביקורות נוספות על חדר