ביקורת ספרותית על טוסקנה של הבינוניים מאת אסנת סבן
ספר בסדר

---

ספרים הם עבורי מסע, טיול רגלי אל הלא נודע.
ובדרך כלל מסעותיי קשים. דרך חתחתים מתפתלת, טיפוס על הר אימתני ומתחתי תהום.
לא, אינני עושה הנחות לעצמי ותמיד בוחרת בספרים מאתגרים המטפלים בנושאים השנויים במחלוקת: מלחמה, אפידמיה ומוות בייסורים.
פרופילים של רוצחים סדרתיים ופתולוגיה מרתקת שרק מעטים מכלל האוכלוסיה נגועים בה.
כשאני יוצאת לחופש, אינני קוראת.
אני נמנעת מבטן גב, מתעבת את הים ובזה לבריכה ואז יוצא שכל היום אני מסתובבת בעיר, נכנסת ויוצאת ממוזיאונים, צופה באנשים (כשכואבות הרגלים וחייבים לשבת) ולקראת הערב אני נוחתת על מיטת המלון, מפורקת לחלוטין ושוקעת בשינה נטולת חלומות.
ספרים אני קוראת רק שאין לי זמן.
באוטובוסים, בין ארוחות, קיפול כביסות וכשהילדים הולכים לישון.
או-אז אני במיטבי ורמת הריכוז שלי בשיאה.
את ״טוסקנה של הבינוניים״ רכשתי לפני כשנה, לא יודעת למה אפילו.
לא הסגנון שלי בכלל, הבנתי לפי התקציר.
רומן רומנטי עטוף בסרט צלופן צהוב: טוסקנה, חמניות וסביר לוודאי שגם נופים מרהיבים.
מה עושים עם כל הג'וליה רוברטס/דיאן ליין/מתכונים ברוטב שמנת האלו?! ואז נפניתי להביט באישה שכתבה את הספר.
בחורה חייכנית הנראית כאילו אופטימיזם הוא השם השני שלה.
מלאת חיים ופעילה. נראה כאילו יש לה הרבה מה לומר.
ואמנם לאחר קריאה מעמיקה אודות טרבלינקה וגולאג האלמותי, החלטתי הפעם ללכת במישור ולנסות להיות קלילה יותר.
ועל אף שהספר עוסק בנושאים קודרים ובבדידות מייסרת של גיבוריו, הוקל לי.
הקריאה זרמה כמו נהר שוצף ובפעם הראשונה מזה שנים(!!!) לא הייתי צריכה לפתוח וויקיפדיה כדי להבין מושגים מסובכים או ארועים שקרו לפני הולדתי וחלילה פיספסתי אותם.
ישבתי וקראתי ואכלתי והשתנתי במקביל וזה היה נהדר.
הסופרת פשוט עשתה לי טובה גדולה; עם ציטטות נפלאות הפותחות כל פרק ומתאימות להפליא לתוכנו, משפטים שנונים שאפילו ציניקנית דגולה שכמותי לא הכירה: ״אז איך זה שאת לא נשואה עם שלושה ילדים וכלב? לא מצאתי עדיין את הכלב המתאים״. גדול, פשוט.
ועלילה שעשתה לי נעימים בגב על אף הבנאליות שבה, על אף הידיעה שחזיתי כמעט כל סצנה עוד לפני שהתרחשה, על אף הסוף המפתיע שאיכשהו השאירני אותי אדישה במקצת ומעט מאוכזבת.
ת׳אכלס, מודה שגמעתי ובפחות משעה וחצי.
אח״כ הלכתי להכין לי סלט ולפנטז שיש לי נענע ואורגנו טריים בגינה.
מסעי הפעם היה בכדור פורח: קליל ואוורירי ללא הצורך לנשום אפר מארובות שנסתמו זה מכבר, ללא עינויים וללא הערות בצד שמעטרות בדרך כלל את מרבית ספריי (גם הדיגיטליים, תתפלאו זה אפשרי)
הוא בא לי בדיוק בזמן ואני חושבת שאתחיל בהדרגה לעשות אתנחתות מתוקות כאלו כדי לא להקהות את רגשותי.

חביב ביותר!

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על טוסקנה של הבינוניים