ביקורת ספרותית על אלוהים מבקש את האדם מאת אברהם יהושע השל
ספר מעולה

---

מכירים את זה שבשיחות סלון או אגב ארוחה דשנה מידי שואל מישהו-י-הם 'מה היה אומר על כך...?' שאלה לרוב בטלה, כי רבי עקיבא לא הכיר את ביונסה, אריק איינשטיין לא שחה במציצים עם דרווין ופרויד לא ישב במניקור עם לאה אימנו.
אבל
אם יש טקסט שנושב ממנו חזון הנביאים אליבא ד2016 אני מוכנה להניח ידי שבספר זה - הוא בהחלט מצוי.
השל מעז לבחון בעיניים מקראיות - נביאיות את יחסי השחורים והלבנים שהוא ראה לנגד עיניו בשנות השישים שבעים, לשאול על השפעתה של השואה על ההגות היהודית, לבחון את הפלא של הקמת מדינת ישראל בעיניים רוחניות ובעיקר לנסות להעיר ולעורר אותנו עד שנחפץ לקום ממרבצנו בכורסת הטלוויזיה הנוחה.
השל מצייר אלוהים אחר לגמרי מזה שפגשתי בספר במדבר או דברים, לא כזה פומפוזי שרק ציוץ ממנו וכולנו עולים באש, במים או בעמוד ענן, אלא אלוהים נוכח-נפקד שרק ממתין, כרוי, מחכה ומבקש שנגביה עוף ונעמיק מבט.
מדבריו של השל נושב ניחוח חסידי מובהק, של מי שראשית בישולו היה אצל הרבע, אך חייו במודרנה האמריקאית המשומנת, המערבית והרחוקה, כביכול, מרחק גלקטי מכל אותה בריזה קדומה.
אני מדמיינת את השל קורא עיתון, קורא את שמות הרחובות או הפקקים ברדיו ומחבר בין רווחי האותיות והמילים אוצר של רוח ומשמעות סמוי ומופלא.

ממליצה עליו כשותף לימי אלול הנפתחים בסופ"ש הקרוב וממש לא רק.

ממליצה על לגימות עומק ואתנחתות בין לבין להתרעננות לקראת המנה הבאה


תהנו

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על אלוהים מבקש את האדם