ביקורת ספרותית על נעורים ; השותף - ספריית תרמיל #20 מאת ג'וזף קונרד
ספר טוב

---

נעורים:

בשנת 1898 כתב קונרד שניים מספוריו המפורסמים- 'נעורים' (Youth) ו'לב האפלה' והתחיל בכתיבת ספור נוסף שבהדרגה התפתח לנובלה הבאה- 'לורד ג'ים'.
הספור פורסם לראשונה בקובץ שהכיל שלשה ספורים, ביניהם 'לב האפלה'.
ב'נעורים' מציג קונרד לראשונה את דמותו של צ'ארלס מרלו, דמות המספר שתופיע בשלשה ספורים נוספים. מרלו הוא קפטן בצי הסוחר הבריטי, בעל תשוקה לספור מעשיות מפותלות וסקרנות מוסרית המניעה אותו לבחון לפרטי פרטים את משמעותם של כל חוויה והתנסות. עם תחילת 'נעורים', מרלו, בן 40, מספר לקבוצת חברים על מקרה שארע 20 שנים קודם לכן, כשהיה חובל שני על סיפונה של ספינת המפרש הישנה והרעועה ג'ודאה. אלו היו ימים בהם, כבחור צעיר, הוא הרגיש שבכוחו לעשות כל דבר ולשלוט בכל מצב. חוויותיו על סיפון הג'ודאה הציבו את רוח נעוריו למבחן.
חוויות אלה עוקבות, עם שינויים קלים, את נסיונו האישי של קונרד על סיפון הפלסטיין ב-1883, עליה שרת במשך שנה וחצי, שרות שבאמצעותו נחשף לראשונה למזרח האקזוטי. הג'ודאה, כמו הפלסטיין, הביאה מזל רע. היא דלפה והיה צורך בהחזרתה לנמל לשם תקונים. אז היא נקלעה לסערה עזה בתעלה, שכמעט ורסקה את דפנותיה. היא שבה למזח לשיפוצים, ולאחר ששופצה כליל עזבו כל העכברושים את הספינה, הצוות המקורי סרב לצאת למסע- הוחלף בצוות חדש שהובא מליברפול- רק אז חזרה הג'ודאה לים.

“And after some talk we agreed that the wisdom of rats had been grossly overrated, being in fact no greater than that of men.”

הג'ודאה קרטעה לאורך האוקיינוס האטלנטי, הקיפה בכאב את כף התקווה הטובה ונכנסה לאוקיינוס ההודי. משם היא הזדחלה לעבר יעדה הסופי, ג'אווה, אליו לא הגיעה מעולם...
שרפה מסתורית פרצה בתא מטען הפחם של הספינה, והצוות נאבק לכבותה ללא הצלחה (היא פרצה שוב לאחר שבועיים), עד שיום אחד פיצוץ עז זעזע את הספינה על צוותה. מרלו הועף באוויר והוטח אל הסיפון. הקפטן והחובל הראשון, צמד קשישים שגילם כגיל הג'ודאה, נחרדו לנוכח התאונה. הצוות נטש את הספינה והצטופף לתוך שלש סירות הצלה, כל אחת מהן בפיקוד קצין. הם פעלו במיטב כוחם להתקדם לעבר חופי ג'אווה.
כמו קונרד בזמן שהפלסטיין שקעה למצולות, זכה מרלו לראשונה בעמדת פיקוד- בסירתו החורקת היו שני חברי צוות. בהביטו לאחור יכל לצפות בספינה השוקעת לים ואיתה נעוריו והאשליות השמורות לצעירים- הכח לעשות כל דבר ולשלוט בכל מצב. לפניהם, האוקיינוס הריק. במשך ימים הם חתרו כשהם מרוקנים מים מסירתם הדולפת, סובלים מהחום הלוהט ומגשם שוטף, עד שלבסוף הגיעו לנמל ג'אווה. לאחר שקשרו את הסירה אל הרציף, הם נפלו שדודים לשינה מותשת. הם מתעוררים כשהשמש כבר באמצע השמיים, ולנגד עיניהם נגלה מראה שרגש את קונרד בעוצמה לאחר שקיעת הפלסטיין. קבוצה גדולה של פרצופים מלאיים בהתה בהם, פני המזרח המסתוריות והמסנוורות, וכך נכנס מרלו אל שלב חדש בחייו, שלב שסמן את סוף נעוריו.

“The whole length of the jetty was full of people. I saw brown, bronze, yellow faces, the black eyes, the glitter, the color of an Eastern crowd. And all these beings stared without a murmur, without a sigh, without a movement. They stared down at the boats, at the sleeping men who at night had come to them from the sea. Nothing moved. The fronds of palms stood still against the sky. Not a branch stirred along the shore, and the brown roofs of hidden houses peeped through the green foliage, through the big leaves that hung shining and still like leaves forged of heavy metal.“

הספור מתואר באופן יפהפה ובמדה מספקת של אידיאליזציה רגשית של ימי נעוריו, אותם מתאר אדם בגיל העמידה לקהל בן גילו.

7 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על נעורים ; השותף - ספריית תרמיל #20