לכל החברים שלום,
ראשית, אפשר לברך אותכם בחג אולימפי שמח ויופי על המדליה הראשונה והלוואי ותהיינה הרבה נוספות אחריה.
בקשר לספר.
מייק דש כתב ספר עיון מעולה על נושא שלא נכתבו עליו הרבה ספרים, או לכל הפחות , לא תורגמו לעיברית הרבה ספרים בנושא מרהיב שכזה.
חלק מהחברים טענו שעומס הפרטים , השמות והארועים פגע בהנאתם מהספר.
אני מבקש להבהיר שאין בעומס הפרטים כדי לפגוע בהנאה מהספר. לדעתי אפילו יש בעובדה הזאת כדי להעצים את ההנאה והעובדה שהסופר חקר את הנושא לעומק והקורא
צריך בעצם לעכל את העובדה זאת שמעניקה לספר עוצמה רבה בכך שהיא מעצימה את האמיתות של הספור המסופר ובו בזמן מורידה את הפיקפוקים שיכולים לעלות בדעתו של הקורא
ובעצם ריבוי הפרטים מאפשר לקורא לחפש ולמצוא מידע נוסף ומעצים בנושא כל כך קשה שהאלימות בו גוברת על כל רגש אנושי אחר.
אינני כותב על הארועים ומהלך הדברים משום שאינני נוהג לספק ספויילרים לקוראים, ומי שהנושא מעניין אותו מוזמן לקרוא את הספר בעצמו.
העובדה שחלק מהקוראים אולי יסבלו מעומס הפרטים לא ימעיט מספור המסופר ומהעובדה שדש כותב נהדר והספר נוגע ממש בנושא עד כדי כך שהוא נדמה לספר עלילתי או רומן.
על הקורא להתרכז במספר דמויות עיקריות ולעקוב אחריהן ובכך לשלוט בעצם בנושא המדובר.
אישית אני מאוד נהנתי מקריאתו של הספר ומהנושא המרתק.
קצת רקע היסטורי על המאורעות המתוארים בספר.
בסוף המאה ה-19 ידעה איטליה סדרה של משברים כלכליים שפגעו קשות באוכלוסיה הענייה שלה ובעיקר בדרום איטליה ובסיציליה. החיים הקשים בעיקר של הרבדים החברתיים הנמוכים גרמו
לתופעה היסטורית- חברתית מאוד מיוחדת ואשר היתה ייחודית לאיטליה. הרקע הכלכלי והקשיים האובייקטיביים שאיפיינו את המרחק בין מרכז- לפריפריה , גרמו לנתק בין הבירה רומא שהייתה גם המרכז
הממשלתי וכל הקשור לביטחון פנים, נתק שגרם להיחלשות השליטה של המרכז בנושא ביטחון הפנים, חוק וסדר ציבורי.
עובדה זאת גרמה להיווצרות גופים פרטיים ומקומיים שלקחו את החוק לידיים והשליטו שילטון של בעלי הון מקומיים( בדרך כלל אזוריים, כפריים או עירוניים) , והם אשר שלטו על התושבים תוך שהם משתמשים
ברכושם וכספם של האיכרים והעירוניים שלא כל כך נהנו מעודף רכוש וכסף.
המשטרה ושלטונות החוק האמיתיים נותרו חסרי אונים ולא היו בעלי כלים שבשימושם יוכלו להקל על הסבל של התושבים.
בו בזמן סבלו תושבי הדרום מסדרה של פגעי טבע שהרסו את יבולם ואת האפשרות לחיים ברווחה. בעלי היד החזקה (אנשי המאפיה ) , לא כל כך התחשבו בסבלם של האיכרים ואף היקשו עוד יותר על ידי כך שגנבו את בעלי החיים של האיכרים ושחטו את בהמותיהם.
הסבל מרעב ומידם הקשה של בני ארצם גרמה לרבים מהתושבים לחסל את עסקיהם ולברוח לאמריקה שבדיוק פתחה את שעריה להגירת המונים.
בתוך זמן קצר למדי עזבו את איטליה כ 650.000 איטלקים, תחילה בני הצפון היותר חזקים כלכלית ולאחר מכן תושבי הדרום והאיים שהגיעו לאמריקה חסרי כל. ( בממוצע 6 דולר למשפחה!).
אני מבקש לציין שבתקופה זאת הגיעו מיליוני מהגרים בעיקר מאירופה המרכזית והדרומית שלא לשכוח גם מאות אלפים מבני עמינו שברחו מרוסיה הצארית ומהרדיפות שם.
רבים מבני סיציליה שהגיעו לאמריקה התיישבו בניו יורק, עיר שספגה את עיקר גלי ההגירה.
איטליה הקטנה שנחשבה לרובע בעל רוב של תושבים ממוצא איטלקי- סיציליאני, נחשבת למקום שבו נוסדו ופרחו עסקי המאפיה ומשם התפשטו על פני כל ארה״ב.
עובדה נוספת שספר זה מעלה, והוא מהווה תובנה חשובה, שעיסוקם העיקרי של אנשי הכנופיות ( עוד לפני שהתארגנו במבנה של מאפיה המוכרת מזמנים מאוחרים יותר), שאחד מהענפים שבהם עסקו היה עסקי
זיוף הכסף. עובדה שגם מבהירה מדוע השירות החשאי הפדראלי היה הכוח הממשלתי העיקרי שנלחם בכנופיות הזיוף , חוץ מתפקידו של השירות לאבטח את האישים הפדראלים- הנשיא וכל צוותו.
תובנה זאת חשובה להבנת קרב המוחות בין כנופיות הזיופים לשרות החשאי. ( secret service).
חברים יקרים, אני מאחל לכולם קריאה נעימה והנאה מרובה.
טוביה

















