לכל החברים שלום,
ראשית, אפשר לברך אותכם בחג אולימפי שמח ויופי על המדליה הראשונה והלוואי ותהיינה הרבה נוספות אחריה.
בקשר לספר.
מייק דש כתב ספר עיון מעולה על נושא שלא נכתבו עליו הרבה ספרים, או לכל הפחות , לא תורגמו לעיברית הרבה ספרים בנושא מרהיב שכזה.
חלק מהחברים טענו שעומס הפרטים , השמות והארועים פגע בהנאתם מהספר.
אני מבקש להבהיר שאין בעומס הפרטים כדי לפגוע בהנאה מהספר. לדעתי אפילו יש בעובדה הזאת כדי להעצים את ההנאה והעובדה שהסופר חקר את הנושא לעומק והקורא
צריך בעצם לעכל את העובדה זאת שמעניקה לספר עוצמה רבה בכך שהיא מעצימה את האמיתות של הספור המסופר ובו בזמן מורידה את הפיקפוקים שיכולים לעלות בדעתו של הקורא
ובעצם ריבוי הפרטים מאפשר לקורא לחפש ולמצוא מידע נוסף ומעצים בנושא כל כך קשה שהאלימות בו גוברת על כל רגש אנושי אחר.
אינני כותב על הארועים ומהלך הדברים משום שאינני נוהג לספק ספויילרים לקוראים, ומי שהנושא מעניין אותו מוזמן לקרוא את הספר בעצמו.
העובדה שחלק מהקוראים אולי יסבלו מעומס הפרטים לא ימעיט מספור המסופר ומהעובדה שדש כותב נהדר והספר נוגע ממש בנושא עד כדי כך שהוא נדמה לספר עלילתי או רומן.
על הקורא להתרכז במספר דמויות עיקריות ולעקוב אחריהן ובכך לשלוט בעצם בנושא המדובר.
אישית אני מאוד נהנתי מקריאתו של הספר ומהנושא המרתק.

קצת רקע היסטורי על המאורעות המתוארים בספר.
בסוף המאה ה-19 ידעה איטליה סדרה של משברים כלכליים שפגעו קשות באוכלוסיה הענייה שלה ובעיקר בדרום איטליה ובסיציליה. החיים הקשים בעיקר של הרבדים החברתיים הנמוכים גרמו
לתופעה היסטורית- חברתית מאוד מיוחדת ואשר היתה ייחודית לאיטליה. הרקע הכלכלי והקשיים האובייקטיביים שאיפיינו את המרחק בין מרכז- לפריפריה , גרמו לנתק בין הבירה רומא שהייתה גם המרכז
הממשלתי וכל הקשור לביטחון פנים, נתק שגרם להיחלשות השליטה של המרכז בנושא ביטחון הפנים, חוק וסדר ציבורי.
עובדה זאת גרמה להיווצרות גופים פרטיים ומקומיים שלקחו את החוק לידיים והשליטו שילטון של בעלי הון מקומיים( בדרך כלל אזוריים, כפריים או עירוניים) , והם אשר שלטו על התושבים תוך שהם משתמשים
ברכושם וכספם של האיכרים והעירוניים שלא כל כך נהנו מעודף רכוש וכסף.
המשטרה ושלטונות החוק האמיתיים נותרו חסרי אונים ולא היו בעלי כלים שבשימושם יוכלו להקל על הסבל של התושבים.
בו בזמן סבלו תושבי הדרום מסדרה של פגעי טבע שהרסו את יבולם ואת האפשרות לחיים ברווחה. בעלי היד החזקה (אנשי המאפיה ) , לא כל כך התחשבו בסבלם של האיכרים ואף היקשו עוד יותר על ידי כך שגנבו את בעלי החיים של האיכרים ושחטו את בהמותיהם.
הסבל מרעב ומידם הקשה של בני ארצם גרמה לרבים מהתושבים לחסל את עסקיהם ולברוח לאמריקה שבדיוק פתחה את שעריה להגירת המונים.
בתוך זמן קצר למדי עזבו את איטליה כ 650.000 איטלקים, תחילה בני הצפון היותר חזקים כלכלית ולאחר מכן תושבי הדרום והאיים שהגיעו לאמריקה חסרי כל. ( בממוצע 6 דולר למשפחה!).
אני מבקש לציין שבתקופה זאת הגיעו מיליוני מהגרים בעיקר מאירופה המרכזית והדרומית שלא לשכוח גם מאות אלפים מבני עמינו שברחו מרוסיה הצארית ומהרדיפות שם.
רבים מבני סיציליה שהגיעו לאמריקה התיישבו בניו יורק, עיר שספגה את עיקר גלי ההגירה.
איטליה הקטנה שנחשבה לרובע בעל רוב של תושבים ממוצא איטלקי- סיציליאני, נחשבת למקום שבו נוסדו ופרחו עסקי המאפיה ומשם התפשטו על פני כל ארה״ב.
עובדה נוספת שספר זה מעלה, והוא מהווה תובנה חשובה, שעיסוקם העיקרי של אנשי הכנופיות ( עוד לפני שהתארגנו במבנה של מאפיה המוכרת מזמנים מאוחרים יותר), שאחד מהענפים שבהם עסקו היה עסקי
זיוף הכסף. עובדה שגם מבהירה מדוע השירות החשאי הפדראלי היה הכוח הממשלתי העיקרי שנלחם בכנופיות הזיוף , חוץ מתפקידו של השירות לאבטח את האישים הפדראלים- הנשיא וכל צוותו.
תובנה זאת חשובה להבנת קרב המוחות בין כנופיות הזיופים לשרות החשאי. ( secret service).
חברים יקרים, אני מאחל לכולם קריאה נעימה והנאה מרובה.
טוביה

ספר מצויין , מעניין מרתק!
מייק דש עושה משהו שלא נעשה עד כה ויורד לשורשי המאפיה במאה ה-19 באיטליה- בסיצליה.
סיצליה על רקע הסלידה משליטת בני הבורבון,טרם איחוד איטליה, וגם לאחר האיחוד של גריבלדי סבלה מניצול הסטורי,ומחסר התיחסות של הרשויות (הקרביניירי- המשטרה האיטלקית שהעלימה עיין).
האיכרים סבלו מעוני מרוד וחלקם בתבואה היה מזערי.
על רקע כל אלו קמה הפרטוצי(המאפיה),שהורכבה מבעלי הקרקעות שחששו מאיכרים, מעורכי דין , כמרים רדיקלים ואף מגורמים עניים אחרים.

תחילת הספר מתעסקת במשפחת מורלו -טרנובה והרצח שביצעו בסיצליה שמביא אותם להגר לניו יורק, המשבר הכלכלי של העשור האחרון של המאה ה-19 בניו יורק שאילץ אותם לעבור לדרום ללואיזיינה ולטקסס (לעסוק במלאכות בזויות ומפרכות כדי להתפרנס )ובסוף לשוב לניו יורק מרובת המהגרים האיטלקים (אך גם האירים והגרמנים)ולחזור לעיסוקם הרגיל הידוע מימי סיצליה - לרבות רצח החבית שפותח את הספר שהביא לשינוי תפיסה.

במרכז גוזפה מורלי -יד הצבת שהיה הבוס הראשון של כל הבוסים בארה"ב,סגנו לופו, הרוצח פטו, ורבים ממשפחתם יוצאת קורליאונה.
עלייתם ועד נפילתם (ושוב לא על רציחות, כי אם על.....)
בספר יש רציחות של "בוגדים",שחיתות משטרתית, זיופי דולרים, הלבנות הון, הקמת חברת קש,איומים, סחיטה, חטיפות -מעשה ידי המאפיה, וגם מעמדה של המאפיה ומרכזיותה בחיי האיטלקים בארה"ב, שוטרים ישרי כפיים שלא פוחדים להתעמת. משפטים מתוקשר ומבריקים וגם מלחמות מאפיה (בין 4 המשפחות)

כמו כן אלמנט נוסף מיוחד בספר - תפקיד השירות החשאי (שמאבטחים כיום את נשיא ארה"ב) ושבזמנו עיקר עיסוקם היה מניעת זיוף הדולר האמריקאי ושמירה על יציבותו. השירות החשאי שבראשו עמד אדם בשם פלין שהיה נחוש למגר את המאפיה, סגנו ברבות השנים יהיה הובר (ראש האפ בי איי) האגדי ויורשו וילאם בארנס הידוע.

הספר מלא בפרטים הסטוריים :
שנות ההגירה לארה"ב למן מחצית המאה ה-19
הקמת של הקהילה האטלקית בניו יורק ("איטליה הקטנה")
הבוס של כל הבוסים ג'וזפה מורלי -שעומד בצרכז הספר וסגנו לופו
המשבר הכלכלי של 1893,השפל הכלכלי העולמי הראשון ב-1907, והשלכתיהם על המאפיה.
יכולת ההשתכרות של פועלים ושל הקהילות האיטלקיות ברחבי ארה"ב
הולדתן של 4 משפחות הפשע של המאפיה (ואפילו אזכורים של ג'ו בונני -שיהיה בוס בעתידו, ואל קאפונה)

הספר הוא ספר עיון ולא ספר עלילתי, יש בו הרבה הרבה ידע רקע והסטוריה משמעותית וחזקה, הספר מעניין למי שנושא זה מעניין אותו, קשה לקריאה ולא כולם יתחברו אליו. אם לקח לי חמישה שבועות לקרוא אותו זה שיא שבשיאים ולא מתאים לי. בספר זה מתארים ממש את הולדת המאפיה בארה"ב לפני כ - 150 שנה שזה אומר הכל, גם אנחנו היהודים נמצאים במקום מכובד מאוד בעולם הפשע, זה לא מקנה לנו כבוד אבל זו האמת לצערנו. בשביל להיות עבריין מצליח צריך להיות קודם ךכך מאוד חכם, לכן אנחנו היהודים מאוד מצלילים, אנחנו פשוט מאוד חכמים.

מחקר היסטורי מרתק על הולדת המאפיה הסיציליאנית בארה"ב.מומלץ למי שמעניין לקרוא על הולדת התופעה בארה"ב ועל דמותו של בוס הבוסים הראשון ג'וזפה מורלו - דון פטרו ועל המאמצים המשטרתיים של תחילת המאה העשרים להרשעתו באמצעים שהיו קיימים אז. מעניין מאוד וכתוב היטב.