• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

מאת פיליפ ק' דיק

הביקורת של פיסטוק

תמונה של פיסטוק
האיש במצודה הרמה (2011)
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
elminister
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

סצנריו מעניין. מה היה קורה לו הגרמנים היו מצליחים במזימתם וכובשים את העולם. העתידנות חוגגת, אך בספקטרום הצר ביותר יש התרחשויות אישיות. כל זאת בצד אינטרטקסטואליות עם ספר (בתוך הספר) שעם הטכסט שלו מנסים הגיבורים להתמודד

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ישנוני
ישנוני
1קורא|גיל ממוצע26|0%נשים

על המבקר

תמונה של פיסטוק

פיסטוק

חבר מזה 10 שנים
28 ביקורות•106 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של פיסטוק
פיסטוק
חבר באתר מזה 10 שנים
ביקורות28
לייקים שקיבל106
דירוג ממוצע4.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת9ספרות מקורית9מדע בדיוני ופנטזיה2

דיון על הביקורת

2 תגובות
ישנוני
ישנוני•לפני 9 שנים

מעניין... אני מסכים

הזוי, מופרע, יצירתי וסוחף.. כמו כל הספרים של פ.ק. דיק.
מורי
מורי•לפני 9 שנים

ספר בלתי קריא.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של פיסטוק

מאה של סודות

מאה של סודות

זהבה חן-טוריאל

"מאה של סודות" מאת זהבה חן-טוריאל הוא רומן היסטורי מרתק ומרגש, המפגיש בין עבר והווה דרך סיפורן של נשים חזקות ומשפיעות. אלו הן גיבורות עמנו, הן אלו ששימרו את הגחלת היהודית של אנוסי פורטוגל, גם שהבעירה כמעט וקופדה בידי האינקוויזיציה המרושעת. כתולדה היסטורית של ההמרה הכפויה של יהדות פורטוגל לנצרות בשנת 1497, בפקודת המלך מנואל הראשון.
הספר שולח אותנו לפינה נידחת של פורטוגל, אל הרי סרה דה אשטרלה, במחוז נידח זה, מתרחש סיפורה של מירה, זמרת פאדו בריטית ממוצא פורטוגלי, אשר יורשת בית חווה עתיק בכפר נידח באזור זה. במהלך שהותה היא מגלה את תפקידן של נשות משפחתה כמנהיגות רוחניות של קהילת האנוסים באזור. העלילה שוזרת את סיפוריהן של לינדה המרפאה ונכדתה מירנדולה, נשים הדואגות לחוסן של בני משפחתן ולקהילתן, תוך שמירה על נאמנות, נדיבות ומסירות, גם בצל מלחמות עולם והדיקטטורה בפורטוגל. ועד שיבתם הגלויה, של חלק מאנוסי פורטוגל ליהדותם.

"סבתה נהגה לספר לה סיפורים משלה, אך ביקשה מנכדתה לא לכתוב אותם במחברתה, "עדיף שהסיפורים האלה יישמרו בסוד. תאזיני להם, תביני משמעותם ואני מצווה עלייך אחר כך לשכוח את השמות ואת הפרטים"
(עמ' 31)

כמו כן מובאת בפנינו מלחמת העולם הראשונה על פגעיה. על אף שהמלחמה הורסת כל חלקה טובה ומקפדת חיים, יש בה הזדמנות למפגשים בלתי אמצעיים בין אנשים, כך לדוגמה, מתקיים בסיפור מפגש בין היהודים הנסתרים בני פורטוגל ליהודים הגלויים, ממוצא פורטוגלי, אל מאלו שחיים בגלוי בבריטניה, מפגש מעניין שמתרחש מאות שנים לאחר שדרכיהם נפרדו:

"אנו מתחילים עוד מעט את צום היום הכיפורים שלנו ומשמיעים את התפילות שלנו" ענה לי והפסיק לרגע משירתו
"מה זה יום הכיפורים?" לא הבנתי את המילים שהשמיע.
"היום הגדול אצל היהודים" ניסה להסביר במילים פשוטות "אנחנו לא אוכלים ולא שותים ביום הזה ורק מתפללים לאדונ-י"
"אתה מתכוון לאל דיה פיורו? סנטה פירה? גרנדה דיה? כיפור?" שאלתי בפליאה.
"כן" הנהן בראשו "אתה מכיר את הצום הזה?"
"כן" לחשתי, אך כל המעמד לא היה מובן לי"
(עמ' 99)

הספר, בכתיבתו הסוחפת, מספק זווית הצצה נדירה לחיי האנוסים בפורטוגל, וכולל מנהגים, מאכלים וביטויים אותנטיים המעידים על השקעה ותחקיר מעמיק מצד המחברת.
יחד עם עוד ספרים, יוצרת לפנינו זהבה המחברת, פסיפס של דמויות נשיות מעוררות השראה: הסיפור מצטרף לשרשרת של סיפורים נפלאים ומדגיש את כוחן והשפעתן של נשים לאורך הדורות, במיוחד בתקופות של דיכוי ומשבר. ניתן למנות את הנשים האלה בין ארבעת האמהות, אסתר המלכה, יהודית ועוד נשים, ואם נלך למקום די קרוב ודי כואב, נוכל גם לחבר זאת גם לגיבורות השביעי באוקטובר, שחירפו נפשן להציל, והצילו נפשות, גם במחיר חייהן.

לפני שנה•פיסטוק
אי התפוחים

אי התפוחים

הילה ארוון

מבירא עמיקתא לאיגרא רמה?
בעקבות הספר "אי התפוחים" מאת הילה ארוון

בכטין, חוקר ספרות רוסי, הנחיל לנו ואת המושג "כרונוטופ". המושג עוסק ביחסי זמן מקום ברומן. בהתרחשויות, ערכים ורגשות המגלמים
את אורח החיים המאפיינים תקופה, תקופה שעולה במהלך היצירה.
טיפוסים רווחים של כרונוטופ הם: הדרך, הטירה, הטרקלין או הסלון, בכל אחד מהם יכולה לבוא מערכת יחסים המייצגת את יחסי הפרט והחברה של אותם זמנים.

דומה כי הכרונוטופ בא לידי ביטוי עז ברומן של הילה ארוון "אי התפוחים" בו הושקע תחקיר היסטורי מעמיק. הרומן עוסק בלונדון של סוף המאה התשע עשרה,
המלכה ויקטוריה, מושלת בחסד עליון, לונדון ובריטניה בעיצומה של המהפכה התעשייתית, בעיצומה של תקופת הקולוניאליזם המביאה עושר רב לארץ זו, מעמד האצולה והעושר מקבל תאוצה, הנשפים והמשתאות נחוגים ביד רמה, הויסקי והשמפניה זורמים כמו נחל.
אך בצד העושר, נמצאים גם העניים. העוני מוחלט, כמעט ולא קיימים תנאים סוציאליים, העניים העובדים בעבודות דחק או בעבודות שירות עדיין נתונים לקשיי החיים ולחסדיהם של העשירים מהם. כך מתפתחת עבריינות, קבצנות ואנשים חסרי בית.
מג, המגיעה ממשפחה יהודית אורתודוכסית, נופלת, בשל צוק העתים, אל תחתית הרחוב הלונדוני, בפגישה פתאומית ובכמה הזדמנויות אחריה היא מתוודעת לאנתוני, בן למשפחת אליוט העשירה. בחור מלא ביטחון עצמי בן למשפחת עשירים.
לאחר תהליך קצר, בו היא כמעט נדרסת על ידי כרכרה, מסתבר שהיא קרובת משפחתו. כך היא מוצאת דרכה אל בית העשירים בו גדל אנתוני. בית יהודי מתבולל, שהקשר שלו עם המסורת היהודית קלוש ביותר.
המעבר מן הרחוב וקשיי הקיום אל הבית העשיר אינו פותר את בעיותיה, אלא להפך. יריבויות ועוינות גדולה מתפתחים, אנתוני ואדווינה החיים בחברה זו עוינים אותה ומתבטאים נגדה בזלזול. יחד עם זאת היא מוצאת בני ברית אצל קרוביה דארן ומייגן.
מג חשבה כי מלחמת הקיום פסקה, אך כאו היא מתחילה מחדש, פושטת ועוטה לבוש חדש.
מג ניחנת באופי חזק ובדרכה מכילה את העוינות הזו, יחד עם רגעי שבירה ובכי שלא חדלים לאורך העלילה.

"איזכור שמו של אנתוני אליוט העביר צמרמורת קרה בגבה של מג, אך היא לא נתנה לחששותיה להיראות"

מאידך, אנתוני משחק או מהתל בה, הוא עשוי להיות מגעיל, גס רוח ועוין, אך מאידך אוהד ותומך כשמדובר בענייני כבוד המשפחה או חינוכה של מג:

"זוהי חובתי להגן עלייך ועל שמנו כמשפחה" אמר ועזב את ידה"

יחד עם זאת מתוודעת מג לקודים הסמויים והגלויים הנהוגים בקרב בני העשירים, החל ממסיבות הריקודים והנשפים המפוארים ועד סדרי האכילה הקפדניים בסעודות.
קודים שנוצקו עם התפתחות מעמד האצולה בבריטניה, עליה לשנות את אורחותיה, אורחות נערה מן האיסט אנד:

"נערה מחונכת אינה מלקקת את האוכל מאצבעותיה בפומבי"

הסוף מפתיע, מלא תפניות. הספר נקרא בעניין רב מתחילתו עד סופו, נוטל את הקורא כבמטה קסם מן הכורסא אל הרחוב הלונדוני של המאה התשע עשרה, בו נעות כרכרות, רכבת תחתית כבר נוסעת תחת אדמתו. עשירים המטיילים בפארקים הרחבים, הגברים בכובעי צילינדר והגברות בשמלות אופנתיות
ואם הקורא יתאמץ ויביט טוב יראה ביניהם את מג החולפת- עוברת ומניעה את גלגלי העלילה קדימה וקדימה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•פיסטוק
הנשים של טרואל

הנשים של טרואל

זהבה חן-טוריאל

בבואנו לסקור את ספרות הפרוזה על יהדות ספרד, מיד נבחין בכמה מאפיינים. די הרבה גרסאות ספרותיות שיצאו לאור על דמותה של דונה גרציה מנדס. אולי בשל דמותה החזקה וה'מגדרית'. כמה גרסאות על האינקוויזיציה. משהו ברשעות הטוטלית של אנשיה מושך מבחינה גותית ספרותית. על הדורות שלאחר גירוש ספרד, על הנשים והאנשים שנשאו את המורשת כמעט ולא נכתבו ספרי רומאן.
מה קרה לאחר שכף רגלו של היהודי עזבה את אדמת ספרד? לאן נדד ואנה פנה? מה אכל ומה שתה? זאת ועוד, מה קרה בחצר היהודית ספרדית? יחסי השכנות, קשרי הנישואין, השירים והסיפורים שבעל פה שעברו מדור לדור. בנקודה זו בא ספרה של זהבה חן טוריאל “הנשים של טרואל” ועושה חסד עם הקורא. הוא מביא לפניו את המתרחש מאחורי כותלי הבית, מבעד הקלעים של הקורטיז’ו, החצר היהודית ספרדית, החצר בה כולם משפחה אחת גדולה בה נפגשים כולם סביב שאיבת המים, הכביסה האינסופית, קילוף השקדים או לחילופין מועדים ואירועים סביב מעגל השנה. כולם בה מתאחדים סביב המסורת בעל פה העוברת מדור לדור: קאנטאס די לה קאזה: שירים וסיפורים מן הבית המקשרים בין גולת ספרד לשאר הגלויות.

על פי רוב הייתה זו מורשת שעברה בידי נשות המשפחה מטרואל ואלברסין אל עבר באיון, רודוס, מילאס ולאחר מכן אל מעגל קיבוץ הגלויות הגדול של ימינו- מדינת ישראל. נשים כמו דונה שריתיקה המגורשת מספרד. דורתיאה מבאיון שבצרפת. אסתריקה מרודוס ואסתרייה ממילאס התורכית. יש עוד סימבולים שהן כחוט השני כמו הריבאקה, כלי מיתר עתיק שנדד מספרד, שעליו מנגנות הנשים את כיסופיהן בכל חלקי הרומן. בצד הרומנסה ‘את בית אבי בטרואל עזבתי’ שאותה מכירות הנשים היטב. בכל אחת מן התחנות הללו עומדת משפחת טוריאל ואלו הבאים עמה בקשרי חיתון. המחברת פורשת ומגלה לפנינו את סודותיהן, שאיפותיהן וחלומותיהן של הנשים המספרות את סיפורן. זאת בצד האירועים שסביב.

זהו אינו ספר הנושא בחובו קונפליקט מרכזי או רגעי מתח, אלא בנוי לחלקים, על פי תקופות. כמו היה מדובר בשלושה ארבעה חוטי סריגה, כל אחד בצבעו שלו הנשזרים לכדי סריג צבעוני ועדין, מלאכת הדורות של הנשים החזקות, נשות החיל של יהדות ספרד. את הסיפור חותמת המספרת המרכזית כשהיא מבקרת בספרד, במחוזות ילדותה ומוצאת חפץ שהיה קשור לאבות ואמהות המשפחה (עמ 230-232) הספר מצטרף למגמה מבורכת של מספר הולך וגדל של ספרי פרוזה העוסק ביהדות ספרד, בעיקר באנשים מן השורה, החשובים לצורך ביטוי התקופה, ביטוי הקהילה הספרדית, אלו שמספרים את סיפורם ויחד יוצרים מארג צבעוני:

1. מלכת היופי של ירושלים, שרית ישי לוי.
2. פיראטים שומרי מצוות, מקס בן שטרית.
3. כחותם על ליבך, הילה ארוון.


דב ליפשיץ

לפני 7 שנים•
★★★★★
•פיסטוק
כחותם על לבך

כחותם על לבך

הילה ארוון

משוב על הספר "כחותם על ליבך"
נעמי שמר התייחסה פעם למשפטים "כיכר השוק ריקה" "ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה" המופיעים בשירה "ירושלים של זהב" משפטים המתארים את תחושת הריקנות שבירושלים העתיקה. היא אמרה ש"עולם שאין בו יהודים הוא כוכב מת"
ספרה של הילה אראוון "כחותם על ליבך" עוסק ביהודי אנוס הנע ונד בארץ מתה, בספרד, ארץ שמאז הגירוש של שנת 1492 אין בה כבר חיים יהודים גלויים, ארץ שעבור היהודים הגלויים היא מתה, מוחרמת ומבחינת שליטי ספרד יהודי שיעז לחיות בגלוי על אדמתה הוא בן מוות.
ההקדמה לסיפור מתרחשת באותה ירושלים העתיקה שהזכרתי בתחילת דבריי, באחרית הדברים, באפילוג, זו ירושלים המתחילה להיבנות מבני דור גירוש ספרד ומכאן נעה העלילה כמה דורות אחורה:
ראובן דנינו, רופא, יהודי אנוס, מאבד את בני משפחתו בטרגדיה, הוא נע ונד ברחבי קסטיליה, במרחב שאין בו עוד חיים יהודים גלויים ומחליף זהויות על מנת לשרוד. לאחר מספר חודשים, בהם ניצל פעם אחת מגורל מר, הוא נקלע לבית אחוזת דה פאז, שם הוא עד למספר דראמות: איזבלה היפה והתככנית ההולכת ומתאהבת בו ואחותה חוספינה המקיימת סאגה של יחסים עם רודולפו האביר מחד ועם חיי המנזר הקתולי מאידך. ראובן נדרש להכרעות כואבות עד לסופו המפתיע והסוחף של הסיפור.
לאורך העלילה ניכר כי המחברת השקיעה זמן ועיון במקורות על מנת לא לסטות מן העובדות ההיסטוריות ולהתאים את העלילה לפיהן, במקרה שנדרש הסבר היא אף טרחה להפנות את הקורא להערת שוליים ולרשימת מקורות בסופו של הספר.
זאת ועוד, בכל הדמויות המרכזיות חלה תמורה במהלך העלילה, הן עוברות תהליך אישי שבסופו של דבר מציב אותן במקום אחר מזה שהיו בו בתחילתה, הן אינן דמויות פלקטיות אלא דמויות בשר ודם שמסייעות לקדם את העלילה ולהעביר את התחושות המתאימות. המחברת מגלה הבנה למניעיהן ומשרטטת את אופיין בכישרון רב. סערת הרגשות בה נתון כל אחד ואחד מן הדמויות מורגשת היטב.
ובכל אופן, מבחינה אישית חשתי כי יש לעתים תיאור יתר של חיי החברה הגבוהה הספרדית, זאת של סף ימי הביניים , לעתים על חשבון תיאור חיי האנוסים. אך הדבר לא פגם כהוא זה בהנאתי השלמה מן העלילה. ספר זה הולך ומצטרף למספר רומאנים שיצאו לאחרונה ואשר עוסקים בתולדות יהודי ספרד בעבר ובהווה, יש לברך על כך.

לפני 8 שנים•פיסטוק
נשיא מעל החוק

נשיא מעל החוק

דיוויד באלדאצ'י

ספר מחשמל, לא יכולתי להניח אותו מהיד. פשוט מלא בתפניות ובמתח

לפני 8 שנים•
★★★★★
•פיסטוק
בין שני עולמות

בין שני עולמות

ליליאן סלמה נחום

שני הפכים, היא בחורה דתייה שמרנית ועדינה, הוא עבריין מקומי, מקסיקני. שניהם נפגשים בניו יורק ומפתחים סיפור אהבה שיודע מהפכים וירידות, מצבים מוקצנים של אלימות קשה, מין, ואהבה רכה. תולדה של השכונה הקשה בה נמצאים שניהם. סיפור אהבה בלתי אפשרי, תוך מרד במשפחה הדתית שלה (של הגיבורה לין) אותי עניין איזו מן משפחה היא, מאיזה סיווג דתי באה לין על מנת להבין את הרקע. לרגע, בייחוד לאחר הרגעים הקשים רציתי לצעוק לגיבורה שתעזוב את לוקאס, כי הוא לא טוב לה, לנפשה העדינה. לקראת הסוף רציתי להאמין שלוקאס הוא אחד מצאצאי האנוסים שהתגלגלו למקסיקו, על מנת שבכל זאת יהיה להם משהו מן המשותף. אך לא כך, האהבה היא עיוורת, אבל לפעמים אין די בה ובתשוקה המלווה אותה כדי להתניע רכב שנוסע בקמ"ש מלא עד חוף הזקנה. קורה והבדלים דקים ששני בני הזוג צוחקים עליהם לפני ההתמסדות הופכים לבקיעים ולעמקים. בכל אופן העלילה קולחת ומרתקת ואין בה רגע דל, על כך תודתי לסופרת

לפני 9 שנים•פיסטוק
פיראטים שומרי מצוות

פיראטים שומרי מצוות

מקס בן שטרית

"אני אנריקו קוריאל ומשפחתי נדדנו לפורטוגל. אבי ידע שהיספניה מקוללת ואין לנו מה לחפש במדינה האדוקה שמלכה מטורפת מנהיגה אותה" (עמ' 201)
היום, לפני שישבתי לכתוב את הביקורת על הספר, קרה לי מקרה מעניין. במקום עבודתי אני נותן שירות ומזדמן לי להכיר אנשים שונים. נתתי שירות לאדם כהה עור ששמו גלבאו, יהודי דתי דובר פורטוגזית, עולה מברזיל. התפתחה בינינו שיחה קלה ובמהלכה סיפר שהוא מצאצאי האנוסים שברחו לברזיל מפחד האינקוויזיציה. לא עברו כמה דקות ונתתי שירות לנערה ששם משפחתה פילוסוף, כשהערתי לה שמדובר במשפחת רבנים היא השיבה שאכן, מוצא משפחתה מיוון, כהמשך למוצא רחוק יותר – גירוש ספרד.
הנה, תוך מספר דקות התוודעתי לשני צאצאים של משפחות שעזבו את חצי האי האיברי, מי למזרח הים התיכון ומי למערב- אל ברזיל. כתוצאה מאירועי אותו מפץ גדול: גירוש ספרד ופורטוגל שאותו מביא בן שטרית בספרו ועל הרקע שלו מתפתחת העלילה.
"פיראטים שומרי מצוות" הנו סיפור מסע המשלב בין ההווה של שנת 1977 לעבר של המאה החמש עשרה. סטודנט יהודי בן אמסטרדם בשם ליאון, עורך מסע שמתחיל לאחר שנועץ עם פראפסיכולוגית. בתחילת המסע, בטולדו, הוא פוגש את יסמין, סטודנטית מרוקאית מן העיר טטואן ומתאהב בה. שניהם מגלים מספר דברים מסקרנים על עברם, אבותיהם הקדומים ובעקבות גילוי זה הם עורכים מסע בו הם מגלים דברים מפתיעים על משפחותיהם ובעיקר על עצמם תוך שהם מסתייעים בחוקרים ובידידים. בחלקו השני, הפנימי של הספר, ישנו פלאש בק אל העבר, המחבר לוקח אותנו אל ספרד ופורטוגל של המאה החמש עשרה, היספניה ששליטיה ואבות הכנסייה שלה מכבידים את עולם על היהודים. זהו גם מסע אל שורשי משפחות פלצ'י, קוריאל ודה קאדיז ובחלקו האחרון נפגשים כולם.
סופה של המאה החמש עשרה, בייחוד שנת 1492 הינה סיפור מסע, מסע של מגורשי ספרד אל ארצות חדשות, מסעי תגליות אל העולם החדש ומסע פנימי – עצמי של קהילות האנוסים שבונות לעצמן זהות חדשה בצל האינקוויזיציה האכזרית שאינה בוחלת באמצעים על מנת לרדת לחייהם. המחבר משכיל לטוות את ספרו על פי מתכונת זו של מסע הגיבור, בו מתגבשת דמותו ומשתנה על פי החוויות שהוא עובר ועל פי תגליותיו. בצד סיפור ההווה ישנם מסעות עבר של אבות אבותיו אשר נעים בציר המוביל מספרד ששינתה את פניה אל עבר ארצות אחרות. וממיעוט נרדף לאנשים היודעים לנקום בספרד ובפורטוגל על הסבל שהנחילו לאבות אבותיהם – ומכאן תופעת הפיראטים היהודים בים הקריבי.
ברם, על אף שאהבתי מאוד את העלילה ישנם מספר דברי ביקורת: בצד מספר אי דיוקים היסטוריים קלים שנפלו בה, ישנם כמה דברים אנכרוניסטים שנכנסו בה, כמו למשל הגיבור בן המאה החמש עשרה היושב בויאדוליד ומהרהר על תורות המזרח ועל פילוסופיות בודהה או האלים שיווה ווישנו. כיצד בן ספרד שאין בידו כל מידע מהיר ועדכני ידע על תורות מזרח אלו?
שנית, ניכר כי השם "פיראטים שומרי מצוות" נוגע רק לחלקים המאוחרים של הספר ולא למכלול שלו. על פי דעתי היה אולי מתאים לקרוא לו "שלוש משפחות", כי זהו בעצם הנושא, סיפורן של שלושת המשפחות. אך ייתכן כי שמו הסופי של הספר נבחר בשל העניין הרב והסקרנות שהוא מעורר (גם פיראטים וגם שומרי מצוות...) אך באופן כללי, לאחר קריאת הספר המרתק ניתן לומר כי הסופר השכיל להעביר את הדמויות, העלילה והתקופה בצורה מעוררת סקרנות. ספרו מוסיף נדבך לספרות הפרוזה המעטה שנכתבה על נושא גירוש ספרד

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פיסטוק
שאנטראם

שאנטראם

גרגורי דייוויד רוברטס

הטוטאליות והמיוחדות של הודו דרך עיניו של אסיר בורח שחייו הקודמים מאוזכרים רק במעט בספר. הוא עובר במשך כמה שנים כל כך הרבה, נכלא, מתעשר, מתמכר לסמים, מגיע לאפגניסתן, גר בשכונת עוני, מתחבר עם המאפיה והכל בספר רחב יריעה המביא לנו את הודו האמיתית

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פיסטוק
איזון עדין

איזון עדין

רוהינטון מיסטרי

בתחילה קצת היה קשה להיכנס אל תוך העלילה, אך לאחר שהתוודעתי לחייהם של ארבעת הגיבורים, לרקע שלהם ולמאבק חייהם נשביתי בקסמם ובקסם של המציאות הכה- טוטאלית של הספר הזה העוסק ביחיד המתמודד מול מערכת מתעמרת, במקרה ההיסטורי הזה, משטר החירום של אינדירה גנדהי בסוף שנות השבעים שבא לכאורה לחנך את הודו מחדש, אך רומס את האזרחים הקטנים עד עפר, הוא לא רואה אותם ממטר. הספר הנוקב וסופו הותירו בי חותם וחומר למחשבה

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פיסטוק

ביקורות נוספות על "האיש במצודה הרמה (2011)"

האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

פיליפ ק' דיק

הרבה פעמים עולה כאן השאלה ביחס להשפעת האומנות והספרות בפרט על ההיסטוריה ועל תהליכי קבלת ההחלטות. פיליפ ק' דיק שואל את השאלה הזאת ביחס למנהיגים פוליטיים. השאלה עלתה כבר בכמה ספרים שקראתי. טולסטוי למשל חשב שאין להם כמעט השפעה, שההסטוריה מונעת מתהליכים פוליטיים והמנהיגים אינם יוצרים בה שינוי. דיק ניסה כאן תפיסה שונה.

הרומן מתרחש רובו ככולו בארצות הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה, מלחמה בה ניצחו מדינות הציר. ארצות הברית מחולקת בין האיזור המזרחי הנמצא בשליטה גרמנית לבין החוף המערבי שבשליטה יפנית. צ'רצ'יל ורוזוולט לא הובילו את בעלות הברית, רוזוולט, משום שלא ניצל מנסיון ההתנקשות בו ב 1933 (להבדיל מהיידריך שניצל מזה שלו) וצ'רצ'יל משום שהודח. במקומם ישנם מנהיגים נירפים שאינם יכולים להוביל לנצחון. ובתוך המציאות הזאת קוראים גיבורי הרומן ספר. הספר, "יסתבל החגב", מתאר מציאות אלטרנטיבית, בה איטליה בגדה במדינות הציר וחוללה שינוי שהוביל לניצחון בעלות הברית. אמנם איני נמנית על יודעי התורה, אבל בחירת הציטוט הזה לשם הספר, ציטוט שלקוח מספר קוהלת, שממנו אני מכירה רק את "הבל הבלים הכל הבל", מערערת את מידת הביטחון שנצברה עד כה ביחס למה שהוא מנסה לומר.

לכאורה, המציאות שהוא מתאר והתהליכים שמתרחשים במהלכה נותנים תשובה חד משמעית לשאלת השפעת המנהיגות. רק שבספר הזה אין אף תשובה פשוטה. כל גיבורי הרומן הזה מתייעצים עם ספר נבואות סיני בן 5000 שנים המסוגל לחזות בדיוק ניכר את שעתיד להתרחש ואם הכל אכן ידוע מראש אז מה עניין מנהיג להתוויית מציאות פוליטית.

השאלה הזאת היא רק דוגמא לסוג השאלות שהספר הזה מעלה. בקצת יותר מ 300 עמודים, בהם נמתחים מספר קווי עלילה קיצביים ומותחים למדי, עולות שאלות נוספות. הוא עוסק ביחס בין זיוף למציאות, במקריות, ביכולת להבין את המציאות ולתת משמעות למה שמתרחש, ביחסים בין מעצמות (במקרה שלו, בין גרמניה ויפן, אך כיוון שהספר נכתב ב 1962 עולה השאלה האם הוא רוצה לומר פה משהו על המלחמה הקרה), בהבדלים הניכרים בין תרבות המזרח ותרבות המערב, גם בהקשר החברתי מוסרי וגם בהקשר הפוליטי, ובהשפעות הגומלין האפשריות ביניהן.

זה רומן פוליטי אינטיליגנטי מאד, הרבה משום שהוא מעורר נושאים מטרידים מזווית מקורית ומעניינת ולא בהכרח בא להציע תשובות.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סוריקטה
האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

פיליפ ק' דיק

גיליתי שהמאמץ הלא מבוטל שבכתיבת ביקורת (אפילו אם היא משפט אחד), לפחות אצלי, נובע מהצורך לחדד את מה שאני מרגיש וחושב על הספר. לגבי "האיש במצודה הרמה" זה נכון כפליים.
זה מסובך בגלל הציפיות שלי ממה שיהיה בו, והגילוי שזה משהו אחר, ובגלל כמובן התוכן והצורה ה"פיליפית" לספר סיפור.

אז מצד אחד, כחובב של היסטוריה, בעיקר של מלחמת העולם השנייה, מה שקרה לפניה ואחריה, ובעיקר ההרהורים על "מה היה קורה אם?" – היו לי ציפיות מסוימות מהספר.
דמיינתי מה יכול להיות כתוב בו, האמנתי שהוא יגרה את הדמיון בכיוון מסוים, ומאוד מאוד רציתי שזה יקרה – אבל אופס זה לא קרה (למרות שהייתי צריך לצפות לזה שפ.ק.ד כמובן לא יכתוב ספר רגיל, או יתעסק ברבדים הצפויים – "סילי מי").
אז מצד אחד התאכזבתי – היה לי רצון לסוג מסוים של ספר, לפתח את העולם החלופי ביתר פירוט, לציין עובדות היסטוריות ולשנות את כיוונן – אך לא.
מצד שני הספר מאוד קריא ושוטף, אפשר לקרוא אותו ביעף (לקח לי יומיים רגועים) למרות שהרבדים בספר הם עמוקים יותר, שמצריכים מחשבה עמוקה בכיוונים לא צפויים.
מצד שלישי אני ממש לא אוהב חוסר סגירות בספרים! בעיה שלי אני יודע, אבל אני אוהב סגירה של רעיון או סיפור, אני לא מתכוון לסוף טוב/רע, אני מתכוון לסוף – והספר הזה ממש עיצבן אותי בפתיחת חוטים והשארתם מתנפנפים ברוח. מצד רביעי – זה בדיוק מה שהסופר התכוון לעשות, לתת לנו צילום חטוף של ימים ספורים באמריקה החלופית לסגור את המצלמה ולתת לך לחשוב (למשל על המנטליות/התרבות/המחשבה היפאנית מול הגרמנית).

אז אחרי יום של הרהורים, אני יכול להגיד:
לא נהניתי, רציתי משהוא אחר, לא התאמצתי, גרם וגורם לי לחשוב, ספר חכם.

מבולבלים? גם אני...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ניר
האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

פיליפ ק' דיק

על פילפ ק' דיק שמעתי בפודקאסט של רן לוי "עושים היסטוריה"- פודקאסט מומלץ. לאחר ששמעתי את הפודקאסט והבנתי שבלייד ראנר המצוין מבוסס על ספר של ק' דיק, וכך גם total recall ו minority report, הבנתי שיש לי פה עוד בור בהשכלה שאצטרך איכשהו למלא, אחרי הכול... "קורא כמעט הכול" זה שם מחייב.
בחרתי להתחיל עם "האיש במצודה הרמה"-היסטוריה אלטרנטיבית, יפן וגרמניה מנצחות במלחמת העולם השנייה, ועלילת הסיפור מתרחשת בשנים שאחרי, ארצות הברית מחולקת בין יפן לגרמניה ובאמצע הרי הרוקי ישות לא משויכת.
הנושא נשמע מבטיח, והספר מצוין.
מה שהכי אהבתי זה איך ק' דיק מטפל בנושא.. לא דרך גיבורים ועלילות גדולות, לא דרך תיאור מבעית של המציאות, אלה דרך סיפורים קטנים של אנשים קטנים (לרוב) וחייהם במציאות החלופית הזו. יש גם דמויות גדולות, אבל הן משניות לסיפור (רייכפיררהר, גנרל צבא יפן בדימוס, מרגל, גבלס, הידריך אפילו צ'רצ'יל). הדמויות העיקריות בסיפור הם האנשים הקטנים:
תכשיטן מתחיל (יהודי בסתר- שברח לאמריקה מגרמניה הנאצית), שותפו לעסק, סוחר חפצים בעלי ערך היסטורי לאספנים, פקיד יפני בכיר, רוצח גרמני שכיר, אשתו כמעט לשעבר של אותו תכשיטן....
בספר מיספר עלילות טוויות אחת בשנייה, הבונים את אותה מציאות חליפית. ק' דיק הוא אומן ה : "Don't tell, Show" הוא לא מספר לנו מה היה קורא אילו... הוא פשוט מספר סיפורים- קטנים כגדולים בתוך אותה מציאות חליפית, סיפורים טובים.. ואז אתה רואה את המציאות הזו.
יש לו לק' דיק יכולת מיוחדת לתאר מציאות חמקמקה, מצבי תפיסה ותודעה לא מוגדרים לגמי, קצת דומה למה שמורקאמי עושה בחלק מספריו... כשקראתי קצת על חיו של פילפ ק' דיק, הבנתי לגמרי מאיפה מגיע העיסוק הזה במציאות ותפיסת המציאות.
הספר מומלץ בחום, ואין לי שום ספק שאמשיך לקרוא ספרים שלו..
הוא טוב.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

פיליפ ק' דיק

ככל שספר יישב על המדף וימתין לתורו כך יעלה רף הציפיות ממנו בהתאמה.
וזה סיכון.
באמת שנתתי לו לחכות יותר מדי זמן. והרף עלה...עלה מעבר למה שהמחבר תכנן מלכתחילה...
לכן היתה קצת אכזבה.

ציפיתי להרגיש בתוך עולם של נאצים. לחוש את הפחד ברחובות.
ניסיתי לדמיין דרך הדמויות את אמריקה משועבדת לדיקטטורים, מפחדת מהצל של עצמה.
לא ממש הצלחתי.

העלילה מתפזרת על פני מס' דמויות שחיות בשנות ה 60 באמריקה שנוצחה במלחה"ע ה-2 וחולקה בין יפן וגרמניה.
דמויות של שולי החברה האמריקאית , כאלה שמתוסבכים עם עצמם עוד לפני שאמרנו יוזף גבלס:

- פועל יהודי, גרושתו- מורה לג'ודו ובעל חנות עתיקות לא הגון במיוחד- מתמודדים עם החיים בצל היפנים,
מנסים להשליט את העולם הרוחני העמוק של יפן על עולם החומר המפורסם של אמריקה- מה שלא תמיד עולה בקנה אחד.

- קונסול יפן באמריקה, סוכן ביון גרמני- המנסים למנוע מלחמת מעצמות בין יפן וגרמניה.

בין כל אלה עובר מיד ליד ספר מחתרתי שנאסר לפרסום- שמתאר את אמריקה, כמה הזוי, מנצחת במלחה"ע ה-2.
כ"כ הזוי בעיניהם, בלתי נתפס. מעורר השתאות.
הפוך על הפוך שכזה.

הרעיון יפה. הביצוע התפספס במקצת.
הספר לא הצליח לגמרי להיכנס לתוך מוחם של אזרחים אמריקאים מדוכאים ולשדר משם בזמן אמת את הגעגוע והכמיהה למה שהיה פעם.
והניסיון לשלב מדע בדיוני (טילים למאדים) או תורות מהמזרח לא התיישבו כ"כ בטבעיות על הדמויות והעלילה.

סה"כ נחמד.
מעורר מחשבה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חגית
האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

פיליפ ק' דיק

לפני כמה שבועות התוודעתי לסיפור חייו הבלתי ייאמן של פיליפ ק' דיק. מתברר שאנשים מורכבים כותבים ספרים מורכבים. הנה דוגמה מצויינת.
לכאורה סיפור המסגרת פשוט: מלחמת העולם השנייה הסתיימה בנצחונן של גרמניה ויפן. ארה"ב הכבושה מחולקת בין המנצחות ואזרחיה חיים תחת שלטונן.
אל תוך המסגרת הזו יוצק דיק המון שאלות, תובנות, תהיות ומחשבות על דרכו של האדם בעולם. למרות שהספר קצר, הוא עמוס בקריאה מאתגרת, כזו שאינה תמיד זורמת וכזו שמחייבת את הקורא למאמץ אינטלקטואלי.
בכל עמוד ועמוד עולה מחדש הצמרמורת למחשבה על ההיסטוריה האלטרנטיבית אותה מציג דיק ויחד איתה את נסיונם של הפרטים הבודדים המצויים במציאות זו לחיות את חייהם.
ספר למיטיבי לכת.

לפני 14 שנים•ליאור
האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

פיליפ ק' דיק

ובתום מאה שנים מפרוץ המלחמה, חרבה האנושות. כלומר, כולה פרט לעם הגרמני. הסלקציה עלתה מדרגה, כל ייחוד הפך חשוד, כל פעולה תמוהה. מלחמת אזרחים פרצה, משחקי הרעב החלו.

כך אולי הייתה מסתיימת עלילה הספר, לו פיליפ ק' דיק, היה ממשיך אותה.
"האיש במצודה הרמה" מגולל היסטוריה חלופית בה מדינות הציר (בדגש על גרמניה ויפן), ניצחו במלחמת העולם השנייה. באמצעות מספר דמויות משנה, הוא מספר על התפיסה האנושית ומאבקי הכוחות כחמש עשרה שנה לאחר תום המלחמה.

כתיבת סוגה זו, אינה דורשת שליטה היסטורית בלבד, אלא גם שליטה ברזי הטבע האנושי, המושפע ממנה ישירות. מחקרו המעמיק של הסופר אודות המלחמה ככלל וההיררכיה במשטר הנאצי בפרט, ניכר לאורך היצירה. עם זאת, זיקתו לתרבות המזרח מפתיעה - האם מדובר במחקר ייעודי או בקרבה של ממש?
מסקרן כיצד היצירה התקבלה בזמנו בקרב החוגים השונים בגרמניה ויפן, וכיצד עלילתה הייתה משתנה, לו נכתבה כיום.

לא ניתן ליהנות מהיסטוריה חלופית מבלי להכיר את ההיסטוריה. הידע הכללי שלי אודות מלחמת העולם השנייה, די נרחב, אך עדין מצאתי עצמי גומא כמויות אדירות של מידע אודות בכירים נאצים, היררכיה שלטונית ואירועי התקופה. מבחינה מסוימת (ומפתיעה), מדובר באחד הספרים המעשירים שקראתי, לאו דווקא בפן ההיסטורי, אלא הרוחני. הוא עודד אותי לחקור אודות הפילוסופיה המזרחית, אשר בחלקה הרב מצאתי השראה גדולה.

פיצוח הגנום הנאצי על-ידי רודולף ונגר (עמוד 52), מייצג את משנתו הצנועה, אך המרשימה של דיק בנושא. מספר אנקדוטות פרי עטו, צדו את עיניי – העבדות חזרה לאמריקה (הפעם מטעם הגרמנים), מזרח ומערב התהפכו (יפן שולטת במערב ארה"ב וגרמניה במזרח) והכיבוש האינסופי (הכיבוש הנאצי בחלל).

התקשיתי עם קריאת הספר בהתחלה. השמות, המובאות והקיצורים השונים, בלמו את הקריאה. חשתי גם בשיבוש מסוים במלאכת התרגום. שמעון אדף הוא סופר מוערך, אולם המחסור במילות הקישור, מנע ממני קריאה רציפה. מעניין אם כך גם היה בשפת האם, לחילופין בתרגום המהדורה הראשונה.

לא התחברתי ל"ספר התמורות" ("אי צ'ינג") שתפס חלק נכבד בסיפור. תחילה תמהתי מדוע דווקא המיסטיקה הסינית (הנחותה כביכול) אומצה על-ידי היפנים, אך בהמשך הבנתי שזו נועדה לתאר את אובדן הזהות (יתכן, הבלתי נמנע) של אזרחי אימפריה כבירה. אולם לא כולם נפלו בפח (כפי שניכר בסיפור הנפלא על "התכשיט בעל החכמה").
מצאתי עצמי פוסח על חלקים רבים שנקשרו לספר התמורות. מהבחינה הזו, אולי היה עדיף אילו הסופר היה מקדים ומסביר אודותיו (למשל במבוא).

פיאור ספר מקביל לשלך כחלק מהעלילה ("יסתבל החגב"), הוא טקטיקה ספרותית משובחת. אולם מאחר שנחשפתי אליה זה מכבר (ב"אשמת הכוכבים" למשל), היא פחות עבדה עלי הפעם. עם זאת, אהבתי כיצד ההיסטוריה החלופית המוצגת לדמויות, ממחישה את יצר הסקרנות האנושי וסוחפת אותם (כמו גם אותנו). היצירתיות הניכרת בה, היא אותה היצירתיות המאפיינת את הרומן כולו.

הדיסטופיה בה חיות הדמויות, מתארת מאבק יומיומי עם המציאות. לא מאבק פיזי, אלא נפשי. לא קולקטיבי, אלא פרטי. בעולם בו תורת הגזע מושלת, נכחדה הרעות. אדם לאדם זאב, והזאב הזה אומלל.

לא צפיתי את סוף הסיפור, הרעיון שספר מיסטי בן חמשת אלפים שנה מכתיב את המציאות, יפה בעיניי. זה מעלה תהייה אילו כוחות עלומים משפיעים על המציאות שלנו.

מומלץ.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אור שהם
האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

פיליפ ק' דיק

את "האיש במצודה הרמה" סיימתי ממש זה עתה לקרוא. הנחתי את הספר על השידה לצד המיטה שלי וכשהסתכלתי בשעון נוכחתי לדעת שהקריאה התארכה יותר מהמצופה. אז ברבע לחמש לפנות בוקר, התיישבתי מול המחשב הנייד במעין יראת כבוד, כאילו שורה עליי עדיין קדושה מסוימת שמחלחלת מהספר שלפני רגע סיימתי. הדבר האחרון שאפשר להגיד על מילות הסיום של הספר הוא שהן מותירות בך איזשהו הדהוד למה שקראת. המילים חולפות לך מול העיניים, כמעט אגביות, בלי סיום חד וחותך שיעביר צמרמורת לאורך עמוד השדרה שלך. אבל האימה נותרת ממשית, כאילו המוח שלך עדיין מנסה לסדר את החתיכות בסדר הנכון, לפענח את התמונה הגדולה, לחבר בין כל נקודות המבט והסיפורים שקראת עכשיו.
ואולי דווקא אי הוודאות הזאת, ההרגשה שהסופר משאיר אותך ממש על קצה ההתגלות בלי שהאור יתגלה במלואו, יש בה כדי להעביר מעין חוסר אונים עמוק נוכח הגורל, שהוא אולי מוטיב ששב וחוזר בחייהן של הנפשות הפועלות.

חרף העדר פסקת סיום ראויה לציטוט, בפרק האחרון בספר מובאים דבריה של אחת מדמויות המפתח (הציטוט נערך כדי להמנע מספוילרים):

"הדילמה הנוראה של חיינו. יקרה מה שיקרה, זהו רוע שאין שני לו. למה להיאבק, אם כן? למה לבחור? אם כל החלופות דומות?
מסתבר שאנו ממשיכים, כדרכנו מתמיד.
הדברים מתנהלים ברצף. התהליך מתגשם לאיטו. בכוחנו לשלוט בסופו רק באמצעות בחירותינו בכל שלב.
הוא חשב: נותר לנו רק לקוות. ולנסות.
בעולם אחר, הדברים אולי שונים. טובים יותר. ישנן בררות מובהקות בין טוב ורע. לא התערובות הסתומות הללו. המזיגות הללו, בלא כלי שכוחו יפה להפריד בין המרכיבים."

התפאורה לספר היא, כאמור בתקציר, יבשת אמריקה בשנות השישים, בהיסטוריה חלופית בה ניצחו יפן וגרמניה במלחמת העולם השנייה. פיליפ ק. דיק הוא אמריקאי, אני, אותו בחור שיושב לפנות בוקר ומבקר את יצירתו, ישראלי. אפשר להגיד שגם הספר וגם הביקורת לא סובייקטיבים, החיים שלנו מהולים בפחד קיבוצי לדורות שמהדהד. האימה הגדולה ביותר היא לשוב לאותם זמנים חשוכים ששמעת עליהם, ניצני גזענות ופאשיזם ישר גוררים צרורות של תגובות מבוהלות, אינסטנקטיביות. אם כן, נקודת המוצא היא שנצחון גרמניה ויפן על בעלות הברית היא התגלמות נבואת זעם. גיהנום על פני אדמות. אבל גם בגיהנום הזה החיים מתנהלים למישרין. השגרה שנדמית לקורא הסובייקטיבי מסויטת ואפלה לאין שיעור היא דבר מובן מאליו לדמויות החיות בה. האובייקטיביות, אם כן, מתקיימת דרכן. דמויות נאציות, יפניות, יהודיות, איטלקיות ועוד פועמות בין דפי הסיפור הזה. מעניקות צדדים שונים לבבואה הקודרת הזאת. לא צידוקין, לא מניעים, הגלגלים שחגים בעולם הזה מתמקדים בעכשיו. אין פה פירוט מעמיק על טיב ההיסטוריה החלופית. תוצאותיה, שורשיה, אופיה, מובאים לנו דרך הדמויות, דרך הדיאלוגים או תיאורי הרגשות שלהם. בצורה הזאת אנחנו מקבלים תמונה רחבה, מזעזעת, אפלה.
ברגע שנכנסתי לתוך הסיפור האימה שיתקה אותי. המשכתי לקרוא ללא הרף על אותן דמויות שחיות תחת שלטון טוטאליטרי נאצי ונשאבתי לתוך המציאות החלופית הזאת. ההרגשה הכי נוראית בזמן שאתה קורא בספר היא שאין מוצא, העולם שפיליפ ק. דיק מצייר לפנייך הוא מבוי סתום. ושוב הסובייקטיביות שבה - הרשע ניצח. הנאצים ממשיכים לרדוף מיעוטים, מפלים את הסלאבים ושואפים לשעבד את כל אזורי אסיה, הופכים את אפריקה לאתר פסולת כימי לרווחתם של הסאדיסטים שברופאי המפלגה הנאצית, שיחקרו את הילידים השחורים, שישחקו בהם כרצונם.
אמריקה נתונה תחת בחצייה תחת שלטון נאצי, בחציה תחת שלטון יפני, ואילו האזור החוצץ ביניהן, הרי הרוקי, הוא אזור עצמאי.

מוטיב ששב וחוזר בספר, ואולי בעצם מחדד במידת מה את הרעיון, הוא הדיכוטומיה. מאבק בין גורל דטרמיניסטי לבחירה חופשית, לאפשרות לחולל שינוי. מאבק בין יין ליאנג, אור לחושך, טוב לרשע. ובמרכז כל זה, מאבק בין הגרמנים ליפנים, שמסמלים שני צדדים שונים לחלוטין בסקאלה. קיימת נטייה ברורה כלפי טבעם השלוו יותר של היפנים, אל מול הטבע האלים והכוחני של הגרמנים. הטוב והרע ברורים לכאורה, גם במציאות החשוכה היפנים הם כמעט מושיעים בסלידתם מהגרמנים.
חרף הדיכוטומיה, השחור והלבן הברורים מאליהם, הדמויות נמצאות דווקא במצוקה. כשהשחור שולט הלבן נסוג כמעט לחלוטין, הדמויות מוטלות חסרות אונים אל תוך המציאות החשוכה ובחירותיהן תמיד נמדדות תחת קנה מידה שחור ואפוקליפטי. בציטוט שהבאתי הדמות אומרת: "בעולם אחר, הדברים אולי שונים. טובים יותר. ישנן בררות מובהקות בין טוב ורע. לא התערובות הסתומות הללו. המזיגות הללו, בלא כלי שכוחו יפה להפריד בין המרכיבים."
ובעולם שלנו אם כן הניגודיות הזאת ברורה מאליה, פיליפ ק. דיק מכיר בסובייקטיביות ולמרות זאת מנפץ אותה. עצם העובדה שהנצחון הגרמני הוא כל כך שחור הוא לא מניפסט אנטי-נאצי אלא תובנה שאנחנו חיים בעולם שמתאפשר לנו להבחין בין רע לטוב. הקטבים קיימים ובחירותינו וגורלינו מתנדנדים ביניהם. יש לבחירות שלנו כוח להבדיל בין נטייתנו לכאן או לכאן. בלי שחור ולבן, לבחור בעצמנו את הטוב והרע שבעולם הזה.

הראש שלי עדיין סוער ממחשבות ותהיות, ואני מרגיש שהתנופה שהביקורת תופסת חסרת אחיזה ממשית. אני לא באמת אצליח להביא לביטוי את המחשבות שלי על הספר הזה. עצם זה שממש עכשיו סיימתי לקרוא בו ובו ברגע התחלתי לכתוב את הביקורת הוא סימן שהתוהו הזה הוא חלק מהחוויה כולה. המציאות שפיליפ ק. דיק פורס בפני הקורא לא קיימת, אבל לא יכולתי להרגיש על בשרי את האימה הנאצית בצורה יותר מציאותית, מוחשית.

אז בעצם, למה לקרוא ספר על מציאות שאתה יודע שלא באמת מתקיימת? אין פה אופרת חלל, אין פה משחקי שלטון או עלילות מלחמה וגבורה רחבות יריעה. יש פה סיפורים קטנים, צנועים, אישיים על אנשים שחיים בעולם מוזר. אז מה הספר מנסה להגיד? להראות לנו כמה החיים שלנו טובים, כמה מזל נפל בחלקנו שבעלות הברית אכן ניצחו, שהעולם דמוקרטי, שהטוטליטריזם והפאשיזם הצטמצמו כמעט לחלוטין?
לדעתי לא. יש משהו עמוק שמהדהד. יש בספר הזה חתירה להתעלות רוחנית, למשהו מטאפיזי שקורא לך להכיר בו, משהו מעבר לטוב ורע ולתמורות הגורל. המיסטיקה המזרחית מבטאת את הפן הזה. העולם הקודר והשחור שלפנינו משמש מעין רחם לעובר הרעיוני, המיסטי הזה, שדיק ניסה לפתח. לא ירדתי לטיבו, והוא השאיר אותי עם תחושה של חלל מלא אימה, מחשבות על טוב ורע וטיב האדם, על פחד, פחד מוחשי. על הבחירות שלי והצעדים שאני לוקח.

האיש במצודה הרמה, רק בשם יש משהו מרוחק, עילאי. עוד לפני שקראתי את הספר השם נסך בי הרגשה של מסתורין ואגדה. דמיינתי לעצמי מצודה גבוהה, מלכותית, נושקת לעננים ולשחקים, ובפסגתה, אדם המשקיף על הגיהנום עלי האדמות. אולי זה פיליפ ק. דיק, שחוכך ידיו בסיפוק אחרי שהניח את היסודות לבבואה האפלה והאכזרית הזאת. אולי זה אדם חסר פנים, חסר זהות אתנית, שצופה באנושות מתנהלת בצורה כל כך כוחנית ומרושעת. במאבקים בין הטוב לרע. בשבריריות של המונחים האלו.

אני עדיין רואה אותו משקיף בדמיוני. אני לא יודע על מה, אבל זה לא משנה. משהו ממנו נשאר ולא נותן לי מנוח.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•בלדין
האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

פיליפ ק' דיק

הגעתי לספר בזכות צפייה בסדרה שנעשתה עליו ב- NETFLIX ולמרות שיש שוני גדול בין הספר לסדרה מאוד אהבתי את הרעיון של היסטוריה חלופית שבה מדינות הציר מנצחות במלחמת העולם השנייה ושולטות על העולם. לצערי ההתמקדות היא פחות במצב הפוליטי שבו הנאצים שולטים בעולם והמתחים ביניהם לבין היפנים שעלולים להוביל למלחמת עולם שלישית ויותר בדמויות הקטנות שנאלצות לחיות בעולם הטוטליטארי. עוד בעיה של הספר הוא בזבוז דפים על תיאורים לא רלוונטים כמו התרבות הבודהיסטית במקום הרחבה על הנפשות הפועלות. הדבר מוביל לכך שאין סיום מתאים לסיפור והוא כמעט נקטע באמצע. אין מספיק הרחבה על האיש במצודה הרמה ובעקבות זאת אין סגירת מעגל בסיום. כן אהבתי את ההתמקדות בנושא העתיקות מהעבר של אמריקה ובהתלבטות האם לשמר את התרבות המקומית או לאמץ את התרבות הכובשת הנחשבת "לעליונה". בנוסף האלמנט בסיפור שמתאר ספר שהדמויות קוראות בו על עתיד טוב יותר שבו בעלות הברית ניצחו טוב מאוד ומעורר מחשבה שכן זה ההפך מהמציאות שבה אנו קוראים ספר על עולם בו הנאצים ניצחו. הספר מומלץ לאוהבי היסטוריה איך אין טעם לפתח יותר מידי ציפיות.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אדם
האיש במצודה הרמה (2011)

האיש במצודה הרמה (2011)

פיליפ ק' דיק

כמו שאחרים לפני כתבו - הרעיון ממש טוב אבל הביצוע בינוני מאוד.
איך העולם היה נראה לו גרמניה ויפן היו מנצחות במלחמת העולם השנייה?
זה רק הרקע של הסיפור, הדמויות ממש לא מעניינות, התאכזבתי מאוד

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אור

האיש במצודה הרמה (2011)

מאת פיליפ ק' דיק

הביקורת של פיסטוק

תמונה של פיסטוק
דירוג
4.0
לפני 8 שנים

“מחילה - כפתור ה"שליחה" גרע את הטקסט, כעת זה נראה טוב יותר (במקור העתקתי והדבקתי ביקורת זו מהבלוג שלי”

17/19
ביקורות על האיש במצודה הרמה (2011)
הבאה
עומר20
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 10 שנים

“הרעיון של הספר מסקרן... היו הרבה פעמים שלא הבנתי את העלילה ורק לאחר כמה פרקים הבנתי... התחלה צולעת א”