ביקורת ספרותית על הבת האפלה - הספריה החדשה # מאת אלנה פרנטה
ספר מעולה

---

אחד הספרים המדכאים ונפלאים שקראתי לאחרונה.

לדה, מרצה לספרות, גרושה ואם לשתי בנות, חווה סוג של תסמונת הקן הריק בעקבות נסיעתן של בנותיה לגור תקופה עם אביהן מעבר לאוקיינוס. היא מחליטה לצאת לחופשת קיץ בעיירת חוף. במהלך השהייה שם היא פוגשת משפחה נפוליטנית גדולה ורועשת שמעוררת בה זכרונות שניסתה להדחיק שנים. היא בולשת אחרי בני המשפחה, הופכת לכמעט אובססיבית לגביהם ולבסוף פולשת לחייהם באופן פעיל.

הספר מכיל לא מעט דילמות שהן מנת חלקן של הנשים. אולי הדילמות הללו הן גם של גברים, אבל לא הרגשתי שהספר הזה מיועד להם. הוא נשי מאוד, אבל לא במובן של צ'יק ליט, אלא במובן של אישה שנותנת אגרוף לבטן הרכה של אישה אחרת. הדילמה של אמהות כקודמת לכל, ביטול עצמי לטובת הילדים, גם במחיר של אומללות ודכאון וההשלכות על אלו המוכנות לעשות מעשה שלא יעשה. הדילמה של זוגיות יציבה, שנראית נפלא על הנייר והעדר תשוקה מול האומץ לטלטל את הסירה. האם הקריירה בלבד יכולה למלא את החללים החסרים? האם רגשות אשמה לא יכולים להמחק גם עשורים לאחר מעשה פזיז? האם אפשר להוציא אדם ממקום בו גדל ולנתק את השורשים או שהמשקע והדיאלקט נשארים לעד? יש המון שאלות קשות בספר הזה ואין הרבה תשובות והקורא נשאר להתמודד לבד עם הדילמות.

הקריאה בספר לא פשוטה, הוא יכול לשעמם לעתים, להטריף ולרצות לעזוב את הקריאה, אך הוא נשאר... נשאר איתי הרבה זמן. סיימתי לקרוא אותו לפני כמה חודשים ורציתי לוותר על כתיבת הביקורת, אבל הספר מסרב לעזוב, אז החלטתי להוציא אותו לחופשי.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על הבת האפלה - הספריה החדשה #