ביקורת ספרותית על אדום עתיק מאת גבריאלה אביגור-רותם
ספר מעולה

---

בישראל של ימינו רעננה, מעצבת בגדים רווקה בשנות השלושים לחייה שבעברה הקרוב רומן הרסני, ובארי, אדריכל מזדקן המנסה למצוא את מקומו בחייו ובנשים שבהן- בתו הצעירה והמעודכנת תמנע, גרושתו הביקורתית הילה, אמו הקשוחה גלילה, בת זוגו לשעבר המשוררת האובדנית תימורה ונשים אחרות היוצאות ונכנסות מחייו, נפגשים בסדרה של מקריות מעניינת ומטביעים את חותמם זו בחייו של זה לתקופה קצרה ומבולבלת, כל זאת על רקע פרקים היסטוריים המתמקדים בנשים הבולטות של הציונות בתחילת המאה העשרים כשבראשם עומדת שרה אהרונסון.
לכאורה הקורא הממוצע יתהה מדוע מצאה הסופרת לנכון לנקד את הספר הזה באותם פרקים היסטוריים, כאשר נדמה כי הגיבורים בו הם רעננה ובארי החיים בתקופה המודרנית. לאורך רוב הספר גם אני התחבטתי בשאלה זו והיה לי קשה מאד למצוא את ההקשר אך נדמה שעם כל פרק היסטורי שקראתי ההבנה בתוכי הלכה והתגבשה: כאשר בזכרון הקולקטיבי שרה אהרונסון, דבורה דרכלר, יוסף לואידור ושאר דמויות בולטות מהעבר נחרטו כגיבורים ללא חת, לפידים המאירים את דרכו של העם באידיאלים ומעשים אמיצים והקרבת עצמם, נראה שעצמיותם האמיתית - רגשותיהם ולא רק מעשי הגבורה שלהם, חוסר הביטחון שלהם בחייהם לעומת המנהיגות שהוצמדה להם, האהבות שלהם לעומת הצגתם לכאורה כאנשים חסרי תוכן מלבד המעשים שבזכותם התפרסמו...- נדמה שכל אלו נשכחו ולא הועברו מדור לדור, מעבר ללחישות שקטות ושמועות על שערוריות שעוברות מפה לאוזן במה שעוד נותר מהישוב הישן. כאן סודו של הקשר (לדעתי) בין ההיסטוריה להווה - הידיעה שעל אף מעשיהם והביוגרפיה שלהם הם היו אנשים, עם עולם פנימי דומה להפליא לזה של מעצבת בגדים רווקה ואדריכל גרוש בשנית. את ההוכחה לכך אנו מוצאים בשני הפרקים בספר שעוסקים ברחל המשוררת - הראשון לפני מחלתה, כשהיא צעירה ובכנרת, עדיין חולמת ומלאת רעיונות רומנטיים, ובמקרה גם פוגשת את שרה אהרונסון המפוכחת (שעל רקע תפאורה זו הניגודים ביניהם בולטים מאד ומעבירים איזשהו מסר מאד חזק); השני לאחר מחלתה, כאשר היא חוזרת לארץ אישה מפוכחת בעצמה, קשה יותר וחולמנית פחות, קצת כמו שמרגיש מי שקרא את הספר הזה - פחות משתאה מהגיבורים של פעם, יותר מזדהה עם האנשים שבהם. ניתן אפילו לראות את זה בתמונות שלה לאחר כל פרק, כאשר אחרי הפרק הראשון אנחנו רואים בחורה צעירה וחייכנית, אך לעומת זאת אחרי השני היא אישה מבוגרת, פניה קשים ומחורצים בקמטים והיא מביטה אל המצלמה ברצינות תהומית.
על רקע האנשים האלו והמקומות בהם חיו ופעלו נרקם גם סיפורם של רעננה, בארי והסובבים אותם - משפחות ארצישראליות גזעיות ומחושלות וחברים, קרובים ומכרים צעירים ומעודכנים ב'בועה' שהיא תל אביב. מערכת יחסים עתיקה אחת משתרגת באחת חדשה כמו גפנים הנכרכות אחת בשניה; כאב ישן נוגע בטרי ודמויות מהעבר חוזרות ומתגלמות במעשיהם ותחושותיהם של האנשים המאכלסים את העולם והמדינה כיום.
מאד מאד מומלץ - כתוב מצויין גם אם מבלבל, מאיים ומוזר בהתחלה. הכתיבה נראית מעט אניגמטית ולא ברורה אך יחד עם התעלומות שצצות בגללה שוב ושוב באים גם הפתרונות בסופו של דבר, ויחד איתם ההערכה לכתיבה המיוחדת והיפה הזו.
הרבה מאד אנשים יזדהו, יאהבו, יביטו בתמונות הישנות ויראו לראשונה מה חי מאחורי הפרצופים השחורים-לבנים.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על אדום עתיק