ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 22 ביוני, 2016
ע"י Huck
ע"י Huck
שטחים, יהודים וערבים – זו כותרת המשנה של הספר. מה כבר אפשר לחדש בנושא הטחון לעייפה הזה? שנדמה שהזמן עוצר בו מלכת? מה גם שהספר יצא לאור ב-1988. אבל זו הנקודה שמנסה להעביר המחבר – הכיבוש אינו זמני, ואנו נמשיך שוב ושוב לשמוע על ועידות ותכניות שלום על הרקע של פיגועי טרור ופיגועי נקמה, כל עוד נמשיך ונשכנע עצמנו שזהו מצב זמני. במבט לאחור, קשה שלא לראות את הצדק בדבריו, ופעמים רבות נדמה שניתוח האירועים והתהליכים שבספר מתייחס לאירועים מהשנים האחרונות.
תמצית הטענה של בנבנישתי בספר זה, שעוררה בשעתו ביקורת רבה, היא שהכיבוש שהחל ב-67' איננו מצב זמני, שצפוי להסתיים עם הגעה להסדר מדיני כזה או אחר, אלא שהוא מבטא מצב קבוע, "בלתי-הפיך". אבחנה זו מבוססת על ההערכה שמצד אחד מצב זה (אי חלוקת הארץ) תואם את שאיפותיהם של שני הצדדים לסכסוך, ומצד שני, חוסר ההכרה ההדדית בלגיטימיות של הצד השני איננה מאפשרת הגעה להסדר מדיני.
האירועים שהתרחשו מאז נכתב הספר, ובעיקר החתימה על הסכמי אוסלו (שאחד ממרכיביהם החשובים היה מכתבי הכרה הדדית) מעמידים בסימן שאלה את הרלוונטיות של הספר למציאות היום. אולם המציאות המתוארת בספר היא בדיוק זו אותה אנו רואים היום: דיבורים עקרים על מו"מ וועידות מסוגים שונים בעוד השטח ממשיך לבעור ברמות משתנות של אלימות, וההתנחלויות ממשיכות להתרחב ולשנות את המציאות הפיזית של השטחים. בפרספקטיבה לאחור, הסכמי אוסלו מתבררים כאמצעי להפחתת הלחץ מעל ישראל לחדול מהקמת התנחלויות, ומה שהכי חשוב, הם דחו את הקץ של הברירה בין סיפוח ואזרוח הפלסטינים (וקץ החזון הציוני של "מדינה יהודית") לבין הסתלקות מהשטחים. האנקדוטות המובאות בספר על התנהגות השמאל הציוני (ובמקביל, הימין) באירועים מדיניים שונים פשוט מאלפות בדמיון לימינו.
מתוך פרספקטיבה לאחור, על מהלך חייו ושל המדינה איתה התבגר (יליד 1936, בכיר בעיריית ירושלים לאחר "איחוד" העיר), בנבנישתי מאבחן את הטרגדיה של השמאל הציוני, שעל ערכיו גדל, בחוסר יכולתו ליישב את הסתירה בין הערכים הליברליים והדמוקרטיים עם ערכי היסוד של הציונות, אשר מאז ומתמיד התקשתה להשלים עם זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינים בארץ. מצב דברים זה מעמיד את השמאל הציוני בחולשה מול הימין, שנתפס בשל כך כאותנטי יותר, ואף כממשיך דרכה של הציונות שאותה הנהיג פעם השמאל.
במצב דברים זה ימשיך הימין ליהנות מיתרון בזירה הפנימית בקידום המדיניות שלו לביסוס השליטה בשטחים, בעוד השיח של השמאל הציוני והמרכז, בדבר חשיבות קידום התהליך המדיני, ימשיך להוות עלה תאנה להתבססותו של משטר "עריצות האדונים", בו אוכלוסיה אזרחית גדולה מוחזקת בשליטה צבאית וללא זכויות אזרחיות. בנבנישתי מציב כיוון פעולה לשמאל – לא עוד קידום "שתי המדינות" – רעיון שנשאר על המדף בלבד – אלא הכרה במציאות הדו-לאומית כמציאות קבועה ולא זמנית, ומתוך כך קידום מעמדם וזכויותיהם של הפלסטינים שתחת הכיבוש. רק כך לטענתו יבוא שינוי פוליטי אמתי, בין אם מדינה אחת או שתיים.
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Huck
(לפני 9 שנים ו-3 חודשים)
רץ, סוריקטה - תודה על ההתייחסות והתשבחות (הייתי בחו"ל ולא התפניתי להגיב קודם).
רץ, מה שאתה מתאר זה בגדול מה שמתאר בנבנישתי. לגבי ירושלים, לפי הניתוח של בנבנישתי ירושלים היא בעצם העתיד של ישראל, אם לא ייעשו צעדים לשינוי העתיד הפוליטי במדינה: סיפוח בפועל (או דה-יורה) תוך מתן זכויות פוליטיות חלקיות (או כלל לא) לפלסטינים, כמובן, במחיר של המשך האלימות. |
|
|
סוריקטה
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מצויינת.
|
|
|
רץ
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
Huck - ביקורת מצויית למציאות עגומה - אוסלו כידוע לך - יצר מצב זמני לחמש שנים שאחריו אמורים היו להגיע לסכם קבע,
המצב הזמני הזה נוח לימין, לכאורה יש פה מציאות שלא באחריות הימין אלא של השמאל, מצב שבו ישראל שולטת על כל השטח ביהודה ושומרון, ולערבים יש אוטונומיה או סוג של מדינה בדרך, מצב בו מחזקים במקל בשתי קצותיו. בינתיים הימין פועל לשינוי המציאות, על ידי הקמת התנחלויות, שיוצרות מצב של מדינה אחת לשני עמים, או מדינה דו לאומית. לאן זה יוליך, על פי ההבנה שלי לפיצוץ, כי במדינה שלנו יש מי שמתנגדים למדינה דו לאומית, אך נגררים אליה שלא ברצונם. ויש פער בין מה שהערבים והישראלים תופסים כמדינה דו לאומית. מירון בנבנשתי היה שותף לעיצוב המדיניות במזרח ירושלים, מה לדעתך הוא אומר על חזון העירה שחוברה, העיר המאוחדת, שהיא מראה למצב שבו לא מחלקים את העיר או את הארץ הזאת?
|
|
|
Huck
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
תודה בת-יה. אין לי תשובה פשוטה לשאלתך, רק אומר שיש בספר ביקורת על הפלסטינים (אבל כן, הוא בעיקר מתייחס לצד הישראלי, בעיקר מכיוון שהוא נכתב ע"י כותב ישראלי), וגם אעיד על עצמי שעמדותיי בנושא הזה השתנו מן הקצה אל הקצה בתהליך של כמה שנים, כך שלפחות אני מכיר את זוית הראיה השונה. בכל מקרה מעריך את יכולתך להתעלות מעל עמדתך בנושא ולתת ביקורת אובייקטיבית.
|
|
|
בת-יה
(לפני 9 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת טובה על ספר שאין לי מושג איך הצלחת לסיים לקרוא. לי כבר מזמן אין כוח לשמוע על
כל מיני הצעות מהצד הישראלי, בזמן שהצד השני דוגל רק בפתרון אחד.
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
