****





לפני כמה ימים כריס ברטיש הצליח לחצות את האוקיינוס האטלנטי, בחתירה על סאפ.

בחתירה! את האטלנטי! האוקיינוס! זה פסיכי. זה לא הגיוני. מטורף, אפילו. אבל אנשים עושים דברים כאלה. מאתגרים את עצמם, את הגוף והנפש, כדי להתגבר על אתגרים שנראים בלתי אפשריים. אנשים גדולים מהחיים, מרשימים, בעלי אופי, ועוצמה. כמוני, למשל. לחצות ספר של קצת יותר מאלף ושלוש מאות עמודים בכתב קטן באנגלית, זה לא עניין של מה בכך. למרות שאת רוב העמודים גמאתי בשכיבה במיטה או בישיבה באוטובוס, מדובר באתגר לא פחות בהרבה מחציית האטלנטי על סאפ. בים יש כרישים, תגידו? אז ברנדון סנדרסון לפעמים חופר כל כך הרבה, ומקשקש על פוליטיקת חצר ועל פילוסופיה תיאולוגית הסטורית עד שמתחשק לטרוק את הספר, ובעזרת מישהו להרים ולזרוק אותו מהחלון, בתקווה שאף אחד למטה לא ייהרג חלילה. נראה את כריס ברטיש חוצה מאה עמודים פטפטניים על מה אמר נסיך אחד על נסיך שני ואיך שניהם זוממים להרוג את המלך כדי שיוכלו לעשות עוד קצת כסף מהמלחמה שהם מנהלים בחבל הארץ המרוחק שבו הם נמצאים. פוליטיקה מהסוג הזה קוראים גם בעיתון. פשוט במקום "דאלינאר" ו"סאדיאס" אפשר לכתוב "איתן כבל" ו"ניסנקורן". בעעע.

לא, לא עד כדי כך. אבל בכל זאת. סנדרסון יודע לכתוב, ועושה את זה הכי טוב שאפשר. אבל כשהוא כותב אפוס כה רחב, הוא לא מקמץ במילים. ייסורי נפשם של גיבוריו והתהפוכות שהם עוברים מתוארים בפירוט מטמטם, אך למזלו של הקורא, בים המלל הזה נמהלים בהצלחה גם מאות עמודים של פעולה ותככים, שלא משאירים יותר מדי זמן לשיעמום ודכדוך, בייחוד ברגעים הקשים שאתה קולט שסיימת סשן קריאה של שלוש שעות (שאין לך) ועברת פחות מחמישה אחוזים מהספר.

על מה הספר? פפפפ, מאיפה להתחיל? יש את קאלאדין שהוא עבד נרצע שעלה לגדולה כי תכלס יש לו די כוחות על אבל הוא לא רוצה להיות גיבור והוא מלא רגשות אשמה ושנאה לאצילים. ויש את דאלינאר שהוא נסיך רם מעלה עם כבוד ויושרה שמנסה להציל את המלך הנרפה שלו מגורל דומה לזה של אביו שנרצח בידי מתנקש מסתורי בדיוק כשעמד לחתום על הסכם שלום היסטורי עם גזע הפרשנדים. ויש את שאלאן שנמלטה מבית אביה האכזרי כדי לנסות ולגנוב כלי רב עוצמה שמסוגל להפוך כל דבר לכל דבר ולהציל את משפחתה שעומדת על סף כיליון, ועל הדרך מגלה בעצמה כוחות רבים שלא ידעה על קיומם. ויש עוד, ועוד, ועוד, כי ת'כלס היה צריך למלא 1300 פאקינג עמודים שזה רק כרך אחד מתוך שבעה או תשעה או שלושה עשר או משהו, שזה, אם אתם חושבים על זה, משאיר אבק לכריס ברטיש והסאפ שלו.

*****

במהלך שמונת החודשים האחרונים הספקתי להתגייס, לעבור טירונות קרבית, אימון מתקדם מפרך, ואין ספור קשיים נוספים.
ולמרות כל זאת, אני יכול להגיד בקלות: אחד הדברים הקשים ביותר שעברתי היה הצפייה לספר המופלא הזה.

טוב לפני כל דבר אחר אני חייב לתת לאופוס את הכבוד המגיע להם.
אתם הוצאה מדהימה ואתם עושים עבודה מדהימה עוד יותר למען קוראי הפנטזיה. ובמיוחד למעריצי ברנדון סנדרסון.
בנוסף לתרגום המצוין של הספר (צפריר גרוסמן-מתרגם פשוט ברמה אחרת)
אופוס עשו משהו מופלא ורכשו את שתי הכריכות המדהימות שיצאו לספר הזה- אחת לכל חלק של הספר.
אני חייב להגיד- הכריכות האלו הן מהיפות שראיתי על ספר אי פעם.

טוב אז עכשיו כשסימנו לדבר על המסביב-הספר עצמו.
נכון לעכשיו זה ללא ספק ספר הפנטזיה הארוך ביותר שקראתי. (1369 עמוד!)
ולדעתי, אין שם דף מבוזבז.
סגנון הכתיבה המדהים של סנדרסון, והיכולת שלו ללהטט בין הדמויות השונות, גורם לך פשוט לאבד כל רצון להפסיק לקרוא.
אפילו סתם להפסקות קצרות של אוכל ושתיה... מי צריך את הדברים האלו?

אני לא רוצה לספר יותר מידי על העלילה, מחשש לכך שאני אגלוש לספויילרים קטלניים, לכן אני פשוט אומר זאת:
הספר בהחלט שומר על הרף הגבוה שמציב הספר הראשון. ומי שאהב את הראשון (או כל ספר אחר של ברנדון סנדרסון)
יאהב גם את הספר הזה.

טוב אני מרגיש שאני מתחיל לחפור קצת יותר מידי אז אסיים בהמלצה פשוטה: קנו את הספר, פנו לכם יומיים שלושה (לא סביר שתצליחו לדחוף משהו שולי כמו לימודים או עבודה תוך כדי הקריאה..), ותתחילו לקרוא!

כמה כישרון באדם אחד?!?
ספר נפלא, חיכית המון זמן לספר השני ובמקרה נתקלתי בו בסיפריה ממש הפתעה נהדרת ומושלמת.
הספר כתוב בזמן עבר והווה חוויה נפלאה כי אז מתחילים להתחבר קצוות ששכחנו מהספר הקודם.
כל מילה נוספת תהיה בגדר ספויילר ואני ממש לא אוהבת להרוס.
בקיצור!!!!!!!!!!!!!!
מי שלא קרא מיד ללכת לקחת חלק א ו ב לא להיבהל מהגודל.(לא שמים לב שנגמר הספר :) )
מי שקרא חלק א לרוץ לקחת חלק ב' .... אבל לקחת את שני הספרים של חלק ב כדי שלא יגמר מהר ;)

טוב... ביקורת ראשונה שלי!! (:
אז קודם כל הסדרה הזאת פשוט מושלמת. ברנדון סנדרסון מצליח להעביר את המסר התחושות ואת מה שמתרחש בצורה מעולה. אני ממש אהבתי שבספרים שלו הוא בונה עולם חדש עם חוקים וכללים משלו וזה הולך לפי היגיון ולא כמו בהרבה ספרים שיש איזה עולם עתידני ואז יש איזה מישהו שהולך נגד הכללים או מיוחד בלי שום סיבה (כמו משחקי הרעב, מפוצלים ועוד...)
כשקוראים את הספר רואים את ההשקעה ושהוא כתב ותכנן את הכל לפני, אם יש דברים לא מובנים- בסוף יהיה להם הסבר ותשובה ולכן לדעתי אפשר לקרוא את הספר כמה פעמים וכל פעם זאת תהיה חוויה חדשה ושונה (כשתקראו משהו ותבינו אותו ולמה זה קרה).
ספויילר
כשג'סנה טבעה פשוט לא עיכלתי את זה!!! ממש אהבתי אותה... ואפילו שחברה שלי גילתה לי לפני כן לא חשבתי על זה ):
קאלאדין- הההה. אני מחכה למפגש שלו עם אמרם. אני גם מחכה לראות מה יקרה בין שאלאן ואדולין, יאאא כל כך בא לי שהם יתאהבו.
ורציתי שקאלאדין יחבב את שאלאן ):
סוף ספויילר
בקיצור- זאת סדרה מעולה, קראתי גם את סדרת הערפילאים שלו- ברנדון סנדרסון הוא אחד הסופרים הטובים ביותר.
אני מחכה לרסיסים של אור ב'.

פשוט מומלץ כספר שלישי בסדרה,