ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 11 במרץ, 2017
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
לפני כמה ימים כריס ברטיש הצליח לחצות את האוקיינוס האטלנטי, בחתירה על סאפ.
בחתירה! את האטלנטי! האוקיינוס! זה פסיכי. זה לא הגיוני. מטורף, אפילו. אבל אנשים עושים דברים כאלה. מאתגרים את עצמם, את הגוף והנפש, כדי להתגבר על אתגרים שנראים בלתי אפשריים. אנשים גדולים מהחיים, מרשימים, בעלי אופי, ועוצמה. כמוני, למשל. לחצות ספר של קצת יותר מאלף ושלוש מאות עמודים בכתב קטן באנגלית, זה לא עניין של מה בכך. למרות שאת רוב העמודים גמאתי בשכיבה במיטה או בישיבה באוטובוס, מדובר באתגר לא פחות בהרבה מחציית האטלנטי על סאפ. בים יש כרישים, תגידו? אז ברנדון סנדרסון לפעמים חופר כל כך הרבה, ומקשקש על פוליטיקת חצר ועל פילוסופיה תיאולוגית הסטורית עד שמתחשק לטרוק את הספר, ובעזרת מישהו להרים ולזרוק אותו מהחלון, בתקווה שאף אחד למטה לא ייהרג חלילה. נראה את כריס ברטיש חוצה מאה עמודים פטפטניים על מה אמר נסיך אחד על נסיך שני ואיך שניהם זוממים להרוג את המלך כדי שיוכלו לעשות עוד קצת כסף מהמלחמה שהם מנהלים בחבל הארץ המרוחק שבו הם נמצאים. פוליטיקה מהסוג הזה קוראים גם בעיתון. פשוט במקום "דאלינאר" ו"סאדיאס" אפשר לכתוב "איתן כבל" ו"ניסנקורן". בעעע.
לא, לא עד כדי כך. אבל בכל זאת. סנדרסון יודע לכתוב, ועושה את זה הכי טוב שאפשר. אבל כשהוא כותב אפוס כה רחב, הוא לא מקמץ במילים. ייסורי נפשם של גיבוריו והתהפוכות שהם עוברים מתוארים בפירוט מטמטם, אך למזלו של הקורא, בים המלל הזה נמהלים בהצלחה גם מאות עמודים של פעולה ותככים, שלא משאירים יותר מדי זמן לשיעמום ודכדוך, בייחוד ברגעים הקשים שאתה קולט שסיימת סשן קריאה של שלוש שעות (שאין לך) ועברת פחות מחמישה אחוזים מהספר.
על מה הספר? פפפפ, מאיפה להתחיל? יש את קאלאדין שהוא עבד נרצע שעלה לגדולה כי תכלס יש לו די כוחות על אבל הוא לא רוצה להיות גיבור והוא מלא רגשות אשמה ושנאה לאצילים. ויש את דאלינאר שהוא נסיך רם מעלה עם כבוד ויושרה שמנסה להציל את המלך הנרפה שלו מגורל דומה לזה של אביו שנרצח בידי מתנקש מסתורי בדיוק כשעמד לחתום על הסכם שלום היסטורי עם גזע הפרשנדים. ויש את שאלאן שנמלטה מבית אביה האכזרי כדי לנסות ולגנוב כלי רב עוצמה שמסוגל להפוך כל דבר לכל דבר ולהציל את משפחתה שעומדת על סף כיליון, ועל הדרך מגלה בעצמה כוחות רבים שלא ידעה על קיומם. ויש עוד, ועוד, ועוד, כי ת'כלס היה צריך למלא 1300 פאקינג עמודים שזה רק כרך אחד מתוך שבעה או תשעה או שלושה עשר או משהו, שזה, אם אתם חושבים על זה, משאיר אבק לכריס ברטיש והסאפ שלו.
*****
29 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה, פרוייקה, על תגובתך המלומדת. אני אכן חושש שהספר הזה, לא רק בגלל ארכו, לא יערב לחכך.
|
|
|
פרוייקה
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אלון –סקירה שנונה של כותב שנון. כשקראתי אותה, הרגשתי כאילו אתה מנהל עם הקורא שיחת פנים אל פנים עם העדר כל סממן של פורמליסטיקה. [למשל "על מה הספר? פפפפ, מאיפה להתחיל?"]. נהדר ומרתק...
איני חושב שאצרף ספר זה לרשימת הקריאה שלי, בעיקר בשל כך שכל ספר 'המשאיר מאחור' את "מלחמה ושלום" בכמות המלים והעמודים שלו, חשוד בעיניי בכך שהוא לוקה בגבבה ובגודש, רק שרשת המסננת של הסופר, חוריה קטנים מדי, ולכן יותר משהי מסננת היא מותירה בתוכה חלקים מיותרים וכלל לא מפרידה בין 'המוצק לנוזל' . דבריך באשר ל"חפירות ולקשקושים" אמינים עלי, ומחזקים את תחושתי זאת, והיות שאני לא נוסע באוטובוס ואיני קורא במיטה הרי שאיני יכול לאמץ את שיטתך להתגבר עליו, מה גם שאיני משליך דברים מחוץ לחלון מחשש שאיזה פרקליט לדיני נזיקין יאשים אותי שפגעתי במרשו. אז לפעמים הפתרון זה לקרוא מה 'כתבו על' במקום את המקור. אני נתלה כאן באילנות גבוהים, ויקטור הוגו כתב מאמר "בעקבות עיון בדנטה" לא מעט, ואפילו גדולים, השתמשו בכך במקום לקרוא את הקומדיה האלוהית, גם פרנץ ליסט כתב על כך את Après une lecture du Dante - Fantasia quasi sonata, ממליץ מאד להקשיב לזה כיצד הפסנתר מספר את הקומדיה האלוהית. לשירותך הנה לינק לביצוע יפה. https://www.youtube.com/watch?v=_PrsflaFB58 |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
נוקדנות היא לרוב מייגעת לא פחות מקריאת ספר באורך כזה. אבל ניחא, השכלתי.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
מחשבות, תקשיב לאלון ול-ta. לפחות תתחיל עם הספר הראשון, שהוא בסך הכל 300 עמודים. אחר כך, אם תאהב, תמשיך.
ואלון - רגע, לא הבנתי: גם אני מוזמן לחתירה על סאפ באוקיינוס האטלנטי? אפשר אפילו שנעשה חתירה קבותית על סאפ, עם כל מי שרוצה מ'סימניה'! (ואולי גם, אחרי זה, נעשה קריאה קבוצית של הספר הזה באנגלית, למרות שאת זה אני לא מבטיח לעשות...) |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
ta, אני לא חושש. סתם לא מושך אותי.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אלון, התכוונת לסבולת (SVOLET). סיבולת זה פיקניק.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אני צריך את הסיבולת הזאת בעיקר בספר שאני כותב, לא רק בספרים שאני קורא. זה הרבה יותר קשה. ולגבי השדות.... עוד נראה
|
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
יש לך סבולת של רץ למרחקים ארוכים, מתי אתה מנסה לצלוח מרחבי שדות ?
|
|
|
ta
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה על התשובה המפורטת :)
ומחשבות, אני מכירה אנשים שהיו מוכנים לשכוח את כל מה שהם יודעים על הארי פוטר רק בשביל להתחיל את הכל מההתחלה ולחוות את הכל מחדש. וברצינות, אין לך ממה לחשוש ( גם לא מהאורך).ברגע שתתחיל לא תוכל להפסיק.. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
הערפילאים נהדר, מאוד נהניתי מהסדרה, ואני שוקל להתחיל את סדרת ההמשך שלה, שמתוכה כבר יש שלושה נוספים (למיטב הבנתי פחות ארוכים ורציניים מהטרילוגיה המקורית).
לא ברור לי למה ב"אופוס" מתמהמהים בתרגום שאר הספרים שהראשון בהם יצא לאור כבר ב-2011.
אבל לגבי "גנזך אורות הסער" (שם דבילי להפליא אם שואלים אותי) - אם אהבת את הערפילאים, אין סיבה שלא תאהבי גם את הסדרה הזאת, יש בה את כל מה שטוב בכתיבה של סנדרסון. למה לא? מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? מקסימום תשתעממי, וזה בספק רב. בינתיים יצאו רק שני כרכים (השלישי אמור לצאת תוך חודשיים שלושה) מתוך כל אלה שמתוכננים, ואני מניח שזה ייקח עשר שנים לפחות, למרות ההספק העל-אנושי שלו. ומחשבות, הארי פוטר זה משהו שונה לחלוטין, ומענג כמובן בדרכו. לא בטוח שתיהנה, אבל במרבית המקרים אם הצלחת להתגבר על רפלקס ההקאה בפנטזיה הראשונה שאתה קורא, בוודאי אם מדובר ב"הארי פוטר", מובטח לך עולם מופלא וחדש של הנאה צרופה. עדיין תרצה לקרוא סיפורים קטנים ואנושיים המסופרים בכישרון גדול, אבל יהיו לך עוד כמה רבדים שתוכל להעשיר. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
זו הסיבה שאני לא מתחיל את הארי פוטר.
|
|
|
ta
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
מתלבטת אם להתחיל.. קראתי את הערפילאים ואהבתי אבל קצת חוששת מהאורך של הסידרה(10 ספריםםם). ממליץ?
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
1300 עמודים????!!!
אני מעדיף כבר את הסאפ.... אבל הביקורת שלך מהנה וצינית כמו תמיד, הרי כבר טעמתי את נחת זרועך..חח |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
ברור :-)
|
|
|
ta
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אלון, קראת גם הספר הראשון בסדרה (דרך המלכים)?
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
שאפו.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
יש בי תועפות של אי יכולת. הייתי יכול לשבור שיאים חדשים בזה, אילו רק הייתי לא מנסה.
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אז יש בך איזושהי אי-יכולת.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
המצמוץ זה עניין גנטי. ולגבי הגדולה, בוא נגיד שאני לא יכול לברוא אבן שאני לא מסוגל להרים
|
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אתה מקבל ממני שאפו ענק על הסקירה בגלל שראית עצמך גדול מהחיים ולא
מצמצת. מצד שני, גם אהבת את שנטראם, אז לך תדע (ואתה בטח תדע משום שאתה גדול).
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
לא בגלל זה (-:
|
|
|
הלל הזקן
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
באמת תהיתי...
כמה זמן עבר מאז זכינו (באמת זכינו!) לסקירה מאלפת מצדך. אז הנה ההסבר...:)
תענוג לקרוא, כרגיל. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אם השתמע שלא נהניתי, אז זה לא מדוייק.
עצם העובדה שסיימתי את הספר, גם אם זה לקח כמעט שנה, אומרת משהו. זנחתי לא מעט ספרים באמצעיתם כשהבתי שלא ייצא לי מזה כלום
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אני מעריכה את ההתגברות על הקשיים שבחציית הספר רב העמודים הזה.
ספר עבה לא מפחיד אותי בדרך כלל. אבל סאגה - מהסוג שאתה מתאר פה - על חפירותיו של הסופר ותהפוכות העלילה - שצריכה להצדיק את ריבוי המלים - זה בהחלט משול בעיני לצליחת האטלנטי מוקף כרישים, בחתירה. יישר כוח! |
|
|
מסמר עקרב
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
מזכיר לי את אחד מסרטוני הפרסומת האהובים עלי ביותר.
שימו לב לסלוגן שמתנוסס בסופו: Do less. Live longer
https://www.youtube.com/watch?v=UR21AGVD4aI |
|
|
dina
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אז אתה מסודר לשנה הקרובה עם חומר קריאה.
|
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
גדול ... :-) אלון, איזו סבלנות יש לך 1300 עמודים... יישר כוח
|
29 הקוראים שאהבו את הביקורת
