נהניתי מאד מקריאת הספר שומרת אחותי. לג'ודי פיקו יש סגנון כתיבה ייחודי שבו היא מעבירה את הדמות המדברת או החושבת בסבב של כל המשתתפים בעלילה. כמו כן קראתי כבר מספר ספרים על חולים סופניים, אך פה העלתה ג'ודי פיקו נושא חדש שכמדמוני לא הועלה עד כה והוא הולדת ילד שהוא תואם גנטי לילד קודם שסובל ממחלה סופנית. גם הנקודה שהילד השני מהונדס גנטי (לא ברור לי אם זה מציאותי.
יש תחושה גם שלג'ודי פיקו יש ידע רב בנושאים רבים כמו אסטרונומיה, והקשר שלה לסיפורי המיתולוגיה.
ברצוני לציין שבאמצע הספר היתה לי תחושה שהעלילה לא מתקדמת כמעט והסיפור דורך במקום. אך בהמשך התבדיתי והסיןם היה נהדר.
קראתי פעם בצעירותי ספר שבו אחד הגיבורים מתחיל לקרוא תמיד מהפרק האחרון, ואחר כך מתחיל מהתחלה. אני לא ממליץ לעשות את זה אף פעם. ולא ארחיב יותר - קבלו את זה כרמז.















