ביקורת ספרותית על נקישה בחלון מאת לינווד ברקלי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 7 ביוני, 2016
ע"י לי יניני


במילה אחת: WOW !

מר לינווד ברקלי היקר, הצלחת להפתיע אותי! אחד אפס לטובתך!

אזהרה: אי אפשר להניח את הספר הזה מהיד.

אני אוהבת את כתיבתו השנונה של לינווד ברקלי. הגיבורים שלו בדרך כלל לא נוצצים. רובם בני המעמד הבינוני שמתגוררים ברחבי ארצות הברית.

נכון שהכתר למותחנים נמצא אצל הסקנדינביים, ברם ברקלי לא נופל מהם!

סיפור המסגרת של העלילה, עוסק בטרגדיה אישית והתעלומה קורמת עור וגידים ובהמשך, מסירה בקצב מסחרר מסכות וחושפת סודות אפלים...

לינווד ברקלי מגולל בתוך הטרגדיה שלו, ביקורת על התנהלותם של האנשים שאמורים להיות "נקיים", וצוהר לעבר אנשי החוק. הוא לא מהסס להפשיטם ממדיהם, לחשוף את פניהם האמתיות, לרבות השחיתויות, והשימוש בכוח מופרז תוך העלמת עין והתעללות. בד בבד גם הטכנולוגיה מקבלת כאן כמה שורות ותובנות...לדוגמא: מה יהיה עם כל התמונות שצולמו בטלפונים הסלולריים? זה לא כמו פעם, שהתמונות תועדו באלבום. מעניין היכן יימצאו התמונות של היום בעוד עשרים שנה?

כל הפרשה פרוסה לקורא דרך עיניה של הדמות הראשית-קאל ויבר. קאל נשוי לדונה, חוקר פרטי שבעברו היה איש משטרה. את רוב היום הוא מבלה בלעקוב אחרי אנשים, ואילו דונה עובדת במשטרה, ואת יגונה היא טומנת בשרטוט בנה-סקוט, שנקטף מחייהם רק לפני כחודשיים.

סקוט בן יחיד להוריו: קאל ודונה. ילד תימהוני עם הפרעות קשב, שאהב מוסיקה קלאסית ורומנים גרפיים. הכול השתנה אצל סקוט, כאשר הוא התחבר לכמה ילדים מקליבלנד, שבילו את חופשת הקיץ בגריפין. כל מה שהיה חשוב לו עד למפגש עם אותם ילדים, הפסיק להיות לו חשוב. סקוט התחבר לילדים, שהשתייה וההתמסטלות, הפכו לחלק מחייו.

העלילה מתחילה, כאשר בלילה אפל וגשום, קאל ויבר לוקח טרמפיסטית שנוקשת על חלון מכוניתו. עמוד 10: "אני רק צריכה טרמפ אדוני"... "יש בחור מפוקפק בטנדר ההוא שם. הוא שם עלי עין..." .. "שיט אתה לא אבא של סקוט ויבר?".... מסתבר שקלייר למדה יחד עם סקוט באותו בית ספר ובנוסף, היא גם הבת של ראש העיריה-מר סנדרס. עובדות אלה גרמו להיסוסיו של קאל להפשיר כלאחר יד. מהעת שקלייר תופסת מקום ליד הנהג (קאל ויבר) מתחיל מסע מרתק. קלייר נעלמת, מתחלפת עם חברה שהפכה לגופה, והאחרון שפגש אותה היה מי עם לא? "קאל ויבר". "תעלומה".

למה קלייר התחלפה עם חברתה? מי רודף אחריה? לאן היא נעלמה? ממה היא פוחדת?

הקורא מתלווה לקאל ויבר למשימה "למצוא את קלייר סנדרס", ותוך כדי כך קאל מחפש תשובות לשאלות. קאל מוטרד ושואף להבין על מה חשב סקוט בדרך למטה?... האם הוא פחד? מה הוא הרגיש באותן שתיים שלוש שניות? האם הוא שאל את עצמו אם יש משהו שהיה יכול להצילו? (עמוד 100).

במהלך החיפושים אחרי קלייר, נוצרים קשרים המצמידים אנשים למותו של סקוט, וסצנות נוספות על החיים בפרבר, עד כדי כך שאפילו קאל בעצמו, הופך להיות "החשוד העיקרי" והנרדף על ידי "אנשי החוק".

העלילה רצופה בטויסטים הפורטים על העצבים, עם הפתעות שמותירות את הקורא בפה פעור. התדהמות צפות ככתמי שמן על מים והן מורכבות מ: כאב, חשדנות, שקרים, סודות ועוד.
ברובד אחר מהליבה, "הטרגדיה" נתנה את אותותיה וריחפה מעל "הזוג ויבר". דונה המשיכה להנציח את בנה בדרכה, וקאל התרכז בלאתר את האדם, שמכר לבנו אקסטזי וגרם לסקוט לעוף מהגג של מקום עבודתו. הזוג חי כאילו בשגרה ואחד ליד השני. סקוט כבן יחיד, היה חלק מהזוגיות של הזוג ויבר. כשסקוט עזב אותם הוא הותיר "בור" במקשה הזו. אי אפשר להיות מאושרים אחרי אסון של אובדן בן. ההרגשה שליוותה את הזוג "אסור להיות מאושרים" כי כל ניצוץ של אושר, עלול להסב לשניהם תחושה של "בגידה".

הספר: "נקישה בחלון" ממכר ובנוי כפאזל. אין ספק שהוא מטריד ומדיר שינה. מהעת שמתחילים להיכנס לעלילה, (זה קורה מהר מאוד כבר בעמודים הראשונים) אי אפשר לעצור. העיניים מתחילות ריצת מרתון על המילים, והעמודים עוברים מצד לצד בקצב מהיר.

אין כאן תמונות מזעזעות של דם, או תיאורי רצח מבעיתים ודוחים, כמו לא מעט ספרי מתח. ההיפך, הסצנות הללו מתוארות בעדינות הייחודית והאופיינית ללינווד ברקלי.

ספר סוחף, עוצר נשימה, עם הומור ודמויות עגולות שמורכבות מפינות נסתרות. כל המרקחת הזו מורכבת שהכול ביחד וכל אחד לחוד, מצליחים להפעים כמעט אחרי כל פרק.

בשורה התחתונה הגיבור שלנו: "קאל ויבר" היה במקום הנכון בזמן הנכון או במקום הלא הנכון בזמן הלא נכון.

זהו ספר מתח מעולה שגורר את הקורא למעמקי המצולות, בצרוף כריכה תואמת שמשוועת לעזרה ומדברת בעד עצמה...
מומלץ בחום!
עשר!
לי יניני
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אירית (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
ואני לא עומדת בשום מתח. בדרך כלל אני קוראת את העמודים הראשונים ומיד אחר כך את האחרונים וזאת רק כדי לא להתייסר אז איך אפשר אם כך לחבל בהנאה שלשמה הספר נכתב ?
בלו-בלו (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
איך מתחשק לי לקרוא אותו ברגע זה...
לי יניני (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
אפרתי גם אותי במיוחד בגלל הטכנולוגיה השונה ושיטות החקירה
אפרתי (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
לי, ספרי מתח שנכתבו בשנות השישים והלאה ואפילו כאלה שנכתבו בשנות העשרים, מצליחים להפתיע אותי יותר מאלה שנכתבים היום.
לי יניני (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
אספנית כפייתית....אז יאלה הגיע הזמן. תודה על התגובה
לי יניני (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
אפרתי שכנעת אותי. את אכן צודקת ככל שאני חושבת על כך.
אספנית כפייתית (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
הרבה זמן לא יצא לי לקרוא ספר של לינווד ברקלי ועשית לי חשק לקרוא שוב איזשהו ספר שלו
אפרתי (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
לי היקרה, בת-יה צודקת (אבל גם את). הבריטים היו מלכי ספרי המתח, אבל קרנם ירדה. איזה סופר בריטי ראוי לשמו קם אחרי רות רנדל ו-פ.ד. ג'יימס? מינט וולטרס? לא ממש.
האמריקאים היו טובים תמיד, אבל חלקם גם שטחיים מאוד.
הסקנדינביים לא ממש טובים. רובם בינוניים ו-יו נסבו מעולה אחד.
הסקנדינביים פשוט אחרים ושונים קצת, אבל ממש לא איכותיים.
ההיסטוריה של ספרי המתח ידעה עליות ומורדות, סופרים משובחים כתבו וגם מתו. היום יש סופרים בודדים שניתן להכתירם בתואר משובחים. יו נסבו, לי צ'יילד, לינווד ברקלי, טאנה פרנץ' ועוד כמה.
לי יניני (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
בת-יה תודה. אבל את יודעת שהרוב קובע... נכון?
בת-יה (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
לא מוכנה אפילו לשמוע ש'הכתר למותחנים נמצא אצל הסקנדינבים' הם מפרסמים בכמות ובלי אף טיפה של איכות. ברר...
ואם כבר אז האנגלים הרבה יותר טובים מהם. היו טובים יותר ונשארו טובים.
חוץ מזה, ברור שהביקורת שכתבת טובה - אחרת לא הייתי קוראת אותה.
לי יניני (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
מסמר עקרב+אפרתי ... בואו נברח לפני שאלון יצא לצייד :-)
לי יניני (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
מסמר עקרב תודה...
אפרתי (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
אלון, גם אני לא מחפשת מחסה. קראת טיפשיים מאלה.
מסמר עקרב (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
ביקורת מצוינת לספר משובח.
אלון, אני הייתי הראשון שכתב על הספר, אך אינני מחפש מקום מסתור מחשש שתצוד אותי... אני סבור שתאהב אותו.
לי יניני (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
אלון, חה חה חה... יש כמה לפני שכתבו אז בבקשה תתחיל לצוד אותם קודם... :-)
אלון דה אלפרט (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
טוב, אני אתן לו צ'אנס, בהזדמנות. אבל שתדעו, אם הספר הזה יהיה אידיוטי כמו "מהלך בלתי מוצלח", אני אצוד אתכם אחד אחרי השני





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ