ביקורת ספרותית על משוגע מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר מעולה

---

אחרון ספריו של יצחק בשביס זינגר הוא ספר משוגע, תרתי משמע. ספר ממיטב המסורת הסוערת של זינגר. עונג גדול ועולם שהיה וכמעט איננו עוד.
הספר מכיל קטעי חיים מהביוגרפיה האישית של זינגר, בכך אין ספק. ובמה דברים אמורים?
מקס אברדם נכנס לחייו של גיבורנו, אהרון גריידינגר, יום אחד בחודש מאי 1952. רק 7 שנים עברו מהתופת הנאצית. מיהם שני אלה? מקס הוא ידידו מפולין של אהרון גריידינגר, אך מבוגר ממנו בכעשרים שנה. יש המכנים את מקס שרלטן, מאהב, איש כריזמטי, נטול חוקים, אך כזה העושה ככל יכולתו להשקיע ולהגדיל את כספי הפיצויים של הניצולים בניו יורק. אהרון, לעומתו, הוא סופר יידי בן 47, נחבא אל הכלים, כותב טור שבועי בעיתון, סיפור בהמשכים והופעה ברדיו כיועץ לחיי משפחה. ברור שאת העצות הטובות והחכמות שהוא נותן אין הוא מסוגל ליישם על עצמו וחייו הם הצלחה קטנה. אלא שמתברר שרבים נוהים אחר סיפוריו הכתובים ביידיש הנכחדת, זוכרים כל פרט ועוקבים בדריכות אחר כל פרק חדש המופיע בעיתון.
כניסתו המחודשת של מקס המוחצן לחייו מוציאה את גריידנגר ממשרדו, מביאה אותו להכיר את המאהבת הצעירה בת ה-27, מרים, של מקס. זו כותבת עבודה לאוניברסיטה על כתביו ופועלו של גריינגר ושמחה להכירו אישית ואף ל"הסתבך" אתו רומנטית. סוד אפל מעברה יתגלה, אבל כנראה שמי שעבר את התופת הנאצית ראה ושמע הכל, בעיקר את קולו ומראהו של המוות ושל השפל האנושי.
הדמויות המאכלסות את הספר לא ממש "נורמליות", אך התאווה שלהן לחיים גדולה. רק שבע שנים עברו והרי זה כאילו קרה אתמול. ולא סתם תאווה כי אם תאווה לאוכל, תאוות בשרים בלתי נדלית וסלחנית מהבחינה המוסרית, תאווה להתעשר ותאווה אינסופית לשמור על הניחוח התרבותי של השטעטל הפולני הקטן בכרך הניו יורקי הגדול.
התרגום הלא פחות ממדהים של מאירה לבנת ראוי לציון לשבח. הספר אמנם תורגם מאנגלית, אבל ניתן לשמוע מכל מילה ומשפט את הנגינה היידישאית, וכמי שגדל על שפה זו העונג עצום.
הספר לא גדול ממאתיים עמודים, מביא שנה מחייו של סופר המתעקש על עולם הולך ונעלם. אז הנה קראתי ולא נעלם דבר. זה בעברית, זה תורגם מאנגלית, אבל המוזיקה מספרת הכל.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על משוגע