ביקורת ספרותית על הפיל נעלם - מהדורת 2013 מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

תסתכלו על הפיל בחדר, על היצור המאיים הדורש התמודדות. אתם מביטים עליו, אך הוא נעלם. יודעים שהוא שם, אך לא רואים אותו.

הדמויות של מורקמי כלואות בשגרה, בעולם שחור-לבן. קיימות פיזית, אך חיוורות נפשית. מכילות כמיהה בלתי מוסברת המתבטאת בריקנות. כאדם על סף טירוף, ניצבות הן בקצה המציאות ומוצאות נחמה בתהום, האבסורד.

אני חלוק לגבי מורקמי, מעריך וסולד, נמשך ונרתע. אולי זו אשמתי, בשל העדפתי לסופים סגורים. אבל זו גם אשמתו, סופיו אינם מובילים לצומת דרכים בעל מספר נתיבים מוגדר, הם מותירים אותך בשדה חשוך ונידח. אני בעד אינטרפרטציה, אבל זה לא הוגן, הוא לא נותן שום רמז, אף הסבר לתעלומה. פשוט משליך אותך אל אגם המסתורין ומותירך לחתור בכוחות עצמך.

הסיפור האהוב עלי של מורקמי הוא "שינה" (לרבות "יער נורווגי" ו"קורות הציפור המכנית").
ברגע שסופר מעלה על הכתב מחשבות או הרגלים שהנחת כי בלעדיים לך, הוא קונה אותך. מורקמי קנה אותי פעמיים – בחלום האפל ותעתועי המוות. ההשגות שלו על הנחיצות מחד, והמגרעות מאידך, של השינה, תואמות את תפיסתי.
אם הלנתי קודם על סופים פתוחים, הפעם לא נותר לי אלא להלל. הערכתי, לא סלדתי. נמשכתי, לא נרתעתי. נגררתי אחר חוסר היכולת להבחין בין מציאות וחלום, בין החיים והמוות. נהניתי מכל רגע בין שני העולמות, מהבעתה ומהקסם. מדובר בסיפור הטוב ביותר שקראתי זה תקופה (ועבורו היה שווה המקבץ כולו).

הסיפורים קריאים ביותר, לרבות, תיאורי השגרה. קיפול כביסה, ניקיון והכנת אוכל (כמה פסטה אפשר לבשל?), כולם בכפיפה עם העלילה. העורך הטיפוסי היה מורה לוותר עליהם, אך מורקמי בשלו, מבין כיצד הריקנות מעצימה את הבלתי מובן.
הוא בעל כישרון לפתוח ולחתום את סיפוריו. הדימויים שלו מקוריים להפליא (חלקם, גובלים בגאונות), והמטאפורות כאמור, נתונות לפרשנות.
דמויותיו מתאפיינות בנטייה למוזיקה קלאסית ותרבות המערב (בדומה לבוראיהן).

הכתיבה שלו כה אמינה, שנסחפתי להאמין בממשות הסיפורים. מצאתי עצמי מפחד ומייחל כאחד, שהבדיון שיצר, הוא אמיתי.

מומלץ לחובבי מורקמי ובכלל.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על הפיל נעלם - מהדורת 2013