ביקורת ספרותית על עשבים מאת ליילה מיצ'אם
ספר טוב

---

על עשבים אומר שניחן במקוריות עלילתית.
השפה שלו קלה יותר לקריאה מאחיו הגדול "שושנים" , אך אין זה אומר ששפתו דלה.
הוא קליל למרות שמכיל פיתולי עלילה רבים ומתיימר לכלול בתוכו מספר זאנרים פופלרים כמו מתח לצד רומן
דרמה פילוסופית רכוסה היטב בטריקים הפופולרים שרצים בסדנאות הכתיבה.
יתרון גדול לסופרת הינו היכולת לגולל את הסיפור כמקשה אחת ללא תחושת תקיעות או תיאורים מצוצים לכדי ניפוח-
דבר שמאיר את הספר והופך את הטרגדיות שבתוכו לניתנות לבליעה.
מיצ'אם שהחלה לכתוב רק בגיל מאוחר, אחרי יציאתה לגמלאות, משתמשת בכתיבה לדעתי כתרפיה לכל דבר .
בין המילים ומבעד לדמויות אפשר לחוש בתיאור מדוייק עד כאב של צלקות שרובנו זכינו להתקשט , לאורך השנים.
תחושות מעורבות של ניצחון לצד הפסד, אנחות של פספוס , התמודדות יומיומית עם אובדן אינסופי
וגם התעסקות בלתי פוסקת בשאלות שכנראה לא ייפתרו לעולם. אנשים שלא נראה , עבר שלא ישוב עוד.
מיצ'אם כסופרת, זכתה להגשים חלום בזכות הגיבורות הנשיות שהיא בוראת . נשים חזקות שנלחמות בגורל , ונכשלות ואז עומדות שוב ללא תלות ממשית בגבר. בספריה היא מגוללת עולם אוטופי בין אם לבנה , בראיונותיה היא מספרת על הערגה לילד משלה , ועל הכמיהה שלא שקטה גם בגיל השלישי. לכן, גם אם התחושה שהיא מציירת בקשר הורה- ילד מריחה מתוקה מדי , אני לא אהיה זו שתנפץ לה את האשליה שלא תמיד ילדים מתנהגים כפי שמצופה מהם , ולא תמיד הם מצליחים להציל את ההורה מעצמו , וכמעט אף פעם לא מצליחים למלא את חוסריו האחרים של ההורה, כמו זוגיות למשל.


קריאה מהנה :)

» ביקורות נוספות של נועם
» ביקורות נוספות על עשבים