בדרך כלל יש לי המון סיבות טובות למה לא לכתוב ביקורות על ספרים, ומעט סיבות טובות למה כן. אני לא כותבת כי זה לוקח לי המון זמן, כי זמני מוגבל, כי לא קל לי לנסח את התובנות שלי, אבל בעיקר כי לא תמיד יש לי כאלה: בהמון מקרים אין לי משהו חשוב או חדש או מקורי להגיד על הספר. תחושת "אמרו את זה קודם, לפני" הולכת איתי הרבה פעמים.
אבל כאן – פשוט תחסכו מעצמכם. זה ספר ארוך ולא חיוני כלל. בתקופה פחות פי-סי היו קוראים לו "רומן למשרתות". אבל מה אשמות המשרתות ולמה הן צריכות לקרוא ספרות לא טובה. (אולי אם הן היו קוראות ספרות טובה הן לא היו משרתות? מי הביצה ומי התרנגולת?). ממש בעמודים הראשונים אנחנו לומדים שיש פה משולש רומנטי שצולח חיים שלמים, בין שלושה יתומים בני אחת עשרה - שני בנים חתיכים הורסים שכבר משחקים פוטבול, ובת יפהפייה בלונדינית כחולת עיניים. סיי נו מור: נתוני פתיחה על הפנים, הכתובת היתה על הקיר, אין לי מילה לומר להגנתי. נפלתי למלכודת בעיניים פקוחות, ולבושתי יצאתי ממנה בסוף הספר. ככה אני, לא יודעת להפסיק באמצע, גומרת הכול מהצלחת כמו ילדה טובה.
ולמה שני כוכבים ולא אחד? אני קצת באמצע בכוכבים, לשני הכיוונים. חמישיות רק כשממש, ומצד שני צריך שספר באמת יקומם אותי כדי שיקבל כוכב אחד. נראה לי שיש רק ספר אחד שדירגתי בכוכב אחד בסימניה. ו"עשבים" לא מכעיס, הוא פשוט לא טוב.
אז מה עכשיו? אני אחרי רצף מסוים של אכזבות מספרים. מחכה כבר לאחד ממש טוב, כזה שבאמת יעיף אותי - להתגעגע אליו כל היום, לחכות בלי סבלנות לפגישה הלילית איתו, לדעת שהוא יכבוש אותי בסערה. עוצרת כאן.

איכשהו יוצא שאני מגלה סופרים ברוורס... אני נהנית מקריאת ספר כלשהו ואז מחפשת ספרים נוספים של אותו סופר.
כך, למשל, היה עם אשכול נבו. רק לאחר שקראתי בהנאה שוקקת את ״נוילנד״, עשיתי רוורס וקראתי גם את ספריו הקודמים ״ארבעה בתים וגעגוע״ ו״משאלה אחת ימינה״. מעולים, מיותר לציין.
וכך היה גם עם לילה מיצ׳אם. קראתי את ״עשבים״ מבלי לתת לו יותר מדי סיכוי. חשבתי שזה עוד סיפור אידיוטי על עיירה אמריקאית זניחה שפוטבול מתגלגל בה והיא מתגוללת בו עד כדי מיאוס.
ציפיתי לקיטש אמריקני טהור ומזוקק במשקל מנקה אוזניים.
הו הו הו... טעיתי כל כך.
כן, יש עיירה קטנה ויש פוטבול, אבל הם רק תפאורה לסיפור מרתק, סוחף, בלתי צפוי ומהמם בתהפוכותיו, שמתחיל עם שלושה ילדים ומסתיים ב... לא אגלה, כמובן.
ספר מרגש ונוגע ללב. לפרקים, אי אפשר להניח אותו מהידיים. מסוג הספרים שאני רוצה לגלות מה יהיה בסופו אבל אני לא רוצה שייגמר.
וכך גיליתי את ליילה מיצ׳אם ברוורס, כי בתום קריאת ״עשבים״ ידעתי שאקרא גם את ״שושנים״, ספרה הראשון.

יש לי קצת בעיה עם הספרים של לייליה מיצאם כי הם משאירים מין חלל עצוב כשהם ניגמרים.
רומן מקסים ומרתק שאי אפשר להניח מהיד.
מחכה לעוד ספרים שלה.

בספרה "עשבים" מספרת הסופרת את סיפורם של שלוש דמויות, טריי קתי וג'ון החל מילדותם בטקסס ועד לאירועים המפתיעים והדרמטיים שפוקדים את השלישייה במלוא ארבעים שנים להולדתם.

בסגנון כתיבה מעניין, סוחפת המחברת ליילה מיצ'אם את הקורא אל תוך מערבולת חייהם בעיירה קטנה בטקסס ומתארת את התבגרותם והתמודדתם עם נסיבות ילדות ויתומות לאורך האתגרים שמציבים החיים, החל משנות השבעים ועד ימינו אנו. העלילה לא צפוייה, כמו החיים, והקורא נשאב ונשאר במתח עד לעמוד האחרון של הרומן המופלא הזה. אורך הרומן, 488 עמודים, אינו מהווה בעיה שכן אי אפשר לעזוב את הספר הזה מהעמוד הראשון ועד לעמוד האחרון. למרות התחושה הנצחית, שהינה ברור בדיוק מה יקרה עכשיו, לעולם אי אפשר לסמוך על התחושה הזאת כי הסופרת מצליחה בחן רב לערבל ולטוות עלילה מורכבת, מפתיעה וחסרת תקדים.

בדומה לספר ביכוריה של הסופרת, שושנים, אשר עסק גם הוא בדרום ארצות הברית, כך גם "עשבים" מכיל תיאורי טבע וקהילה הייחודים לנוף הדרומי של ארצות הברית, על שלל היבטיה. הדמויות אינן מושלמות אך שלמות וקשה מאוד להתנתק מהחשיבה עליהם גם לאחר סיום הקריאה בספר. התרגום לעברית אינה לוקה בחסר ואף מאפשר לקורא להתחבר לדמויות השונות, למרות מרחק המקום והזמן.

הכריכה היפה, הבנוייה מעלים בצבעים שונים מרמזים על סתיו ושלכת, כאשר בעצם שמו של הספר שתורגם כ- עשבים, אינו התרגום האמיתי. בתרגום ישיר מאנגלית התכוונה הסופרת לדרדרים (הענפים היבשים אשר רואים מתגלגלים בסרטי מערב פרוע). למרות זאת, על מדף הספרים שושנים ועשבים בהחלט יעמדו ביחד ויראו יפים.

לאחר סיום הקריאה ברומן (שארכה יום אחד בלבד, כי פשוט אי אפשר לעזוב אותו), אני מצפה בקוצר רוח לספריה הבאים של ליילה מיצ'אם, מורה לשעבר וסופרת, אשר בהחלט יודעת איך לספר סיפור ולהשאיר את הקורא במתח ובהפתעה.

אני יודעת שאני בדעת מיעוט פה אבל כמו שאומרים בכל תוכנית ריאליטי מצויה בערוץ 2: "אני אלך עם האמת שלי!"
ספר ממש לא טוב. מצטערת.
פשוט מדהים שאותה סופרת של שושנים וסומרסט כתבה את הדבר ההזוי, החסר כל היגיון והתלוש הזה .
מה כל כך נורא אתם שואלים? שני דברים בגדול:

1. קו המחשבה ואופן פועלן של הדמויות --->> מדובר פה ברצף של מחשבות ומעשים (בעיקר אצל דמות אחת ובעיקר באמצע הספר) שפשוט חסרי כל היגיון. ההחלטות שלהן הזויות והמעשים שלהן מעוררים פליאה ואף כעס כל פעם מחדש.
קשה להסביר בלי לעשות קצת ספויילר מהעלילה. אני ממש משתדלת שלא להרוס למי שבכל זאת יבחר לקרוא את הדבר הזה.
הספר מתחיל דווקא לא רע. ילדה קטנה ויתומה מגיעה לעיירה נידחת לגדול עם סבתא שלה. היא מתחברת עם שני ילדים צעירים בגילה והחברות בין השלושה נרקמת.
באמצע הספר בערך כשהם כבר לפני קולג' נוצרת בעיה. אי הבנה מסויימת של ארוע מסויים ובחירה של אחד הבחורים להסתיר משהו הופכת את הספר מנקודה זאת ואילך לרצף של ארועים הזויים, לא הגיוניים ומשעממים.
ככה חולפות השנים והחיים של השלושה תופסים כיוונים שונים והכל בגלל החלטה אחת לא הגיונית של דמות.

2. מעבר לשיקולי דעת הזויים של הדמויות יש גם בעיה עם אמינות העובדות מבחינה מדעית נטו. הסופרת לוקחת תחום די מדעי כמו איך נכנסים להריון וקביעת אבהות ולא נותנת לעובדות לבלבל אותה כמו שאומרים...
היא ממש הפכה את הנושא למדע בדיוני מרוב שהוא התאים לה לעלילה שהיא רוצה לייצר אבל שכחה דבר אחד קטן שנקרא "מדע". בכל זאת הספר בחלקו האחרון מתרחש בשנת 2008!!!!! יש דבר כזה שנקרא בדיקות אבהות.

בקיצור חבל על הקריאה שלכם עם הספר הזה.
יש הרבה יותר טובים ובמיוחד לסופרת הזאת!
אני פשוט אניח שהיא היתה במצב של אי שפיות זמנית בשנים שעברו בין שושנים לסומרסט.

וכמו סופרים רבים וטובים, גם כאן ליילה מיצ'אם נופלת עמוק לתוך תסמונת הספר השני.
ומעמידה ספר שלעומת ספרה הראשון הוא מאכזב.
ושלא תבינו לא נכון לא מדובר בספר גרוע, להפך הספר לכשעצמו הוא די נחמד, האמת שדי טוב. אולי אם הייתי קוראת את הספר הזה ראשון הייתי אוהבת אותו אך, לעומת ספרה הראשון של מיצ'אם "שושנים" הוא בהחלט חיוור ומאכזב.
גם כאן יש לנו מרכיבים דומים מאוד בין שני הספרים והוא נוגע בנושאים דומים: משולש אהבה, סודות, שקרים, בגידות,גורל, בחירות, תיאור הנוף המדבריים של דרום ארצות הברית ואהבה גדולה מהחיים.
אך משהו כאן לא עובד ולא מצליח להמריא כמו שושנים. הכל כאן יותר דל, חיוור, לא נסחפתי אחרי הספר, לא הוחזקתי במתח, לא הזדהיתי אם אף דמות [להפך הם רק עצבנו אותי]. היו קטעים לא מובנים ולא ברור למה הכניסו אותם. דמויות חיוורות עם מניעים לא אמינים.
ורק לי הספר הזכיר בחלקו את ציפורים מתות בסתר? כנראה שההשבעה לכמורה, תיאורי יופי מוגזמים, אהבה אסורה, וילד שגדל ללא אב עושים את שלהם.
לעומת עצבים שושנים הצליח לסחוף אותי למחוזות רחוקים בדרמה משפחתית עשויה כהלכה ובנויה בצורה טובה עם דמויות טובות, סיפור מעניין, מתח, אהבה, טרגדיה, עשיר ומלא בתיאורים מקסימים ומרתקים.
לא רק זאת שושנים הצליח לגעת בנושאים מרכזיים בחיינו כגון: הבחירות שלנו בחיים לעומת הגורל, רצון חופשי,יחסי הורים ילדים, נאמנות, אהבה ואושר אישי. וגורם להרהורים תוך כדי הקריאה.
ביוון העתיקה האמינו שהאלים שולטים בגורל האדם ואנחנו רק בובות על חוט שנעות לפי רצונותיהן, עם הזמן השתנתה התפיסה וניתנה חשיבות רבה לבחירות האדם וקביעת גורלו בעצמו, כמו במחזה רומיאו ויוליה של שייקספיר שמביא את התפיסה הזו במדויק מה היה קורה עם רומיאו היה מחכה עוד קצת? אם יוליה הייתה קמה קודם? אם השליח היה מגיע ליעדו?
שתי התפיסות המנוגדות האלה הם בעלות השפעה עד לימינו אנו, ולאיש אין תשובה חד משמעית האם יש חשיבות לרצונותינו? לבחירותינו? האם יש לנו השפעה על הגורל? האם הכל כתוב וחתום מראש? או שאנחנו מעצבים את העתיד שלנו?
עצבים גם מנסה להתעסק בנושאים אלו אבל שוב בפחות הצלחה מהספר הקודם שושנים.
אז למה 4 כוכבים אולי חלקכם שואלים? כי אני בהחלט נדיבה כשמדובר בספרים, כי מדובר בספר נחמד, קריא, זורם, קליל ודי מהנה.
אז צאו מכאן עם המלצה חמה לקרוא את שושנים.
ועצבים הוא בהחלט אופציה נחמדה להעביר אתה את הזמן.
ספרה החדש של מיצ'אם "סומרסט" נמצא אצלי על המדף מחכה להיקרא מקווה שלא אתאכזב....

יהיהטוב
לקחתי בהחל פת ספרים סופרת אישה העולם הגדול
אמריקה
שבוע מבורך
טוב לקרוא את הביקורות האוהדות והלא לפני הקריאה
התחלתי לקרוא לפני שנה ו9 חודשים= תאחלס= הבת שלי לקחה אותו לצבא= סיימתי עכשיו מזל שהייתי בשפעת= היא גורמת לי להתיישב או יותר נכון להשכב על ספרים ולסיימם בעיקר אם זה רומן רומנטי מותח נו מה יהיה בסוף איך לזה יגמר, עצוב, הסו, הכול, אבל תאחלס הנשים הגיבורה היא בעצם זאת שיוצאת מהכול ונהיית המלכה האימפריה שמתגברת על הכול, כול אחד מצא את הדרך שלו פה הביפור, מעניין יחסים בין אנשים והפיתרונות שלהם, ומה גורמת החוסר תקשורת ליחסים כפתרון ממש לא טוב...
ממליצה על הספר
טוב אינסוף הביקורות פה ...
שנה אזרחית טובה
חמישי שמח
סופ"ש קסמרפא

ספר מעולה, נשאבתי לתוך הסיפור המתחיל משלושה ילדים-גו'ן, קתי וטרי מרוב המתח למה שקורה במשולש שלכם ככל ככל שהשנים עוברים לא יכולתי להפסיק ועשיתי לילה לבן. למרות שהסוף בסיפור הוא לא הסיפור שייחלתי ספר מעולה, מומלץ וסוחף!

הספר מרתק סוחף ומעניין בדיוק כמו קודמו, אני מאוד נהנית מהקריאה בו וממליצה עליו בחום ולא אספר את תוכנו כד לא להרוס לכם. סיפור רומנטי מרגש שיש בו גם אפקט של מתח