ביקורת ספרותית על שכיות זיכרון מחיי ויסלבה שימבורסקה מאת אנה ביקונט

---

בשנה הבאה כנראה אסע לפולין. זה יהיה דרך בית הספר, במסע המרתק, המרגש ובעל העוצמה הזה בעקבות השואה, וכל הדברים הנוראיים שקרו שם.
בשנה הבאה אני אבקר גם במקום שבו עלילת הספר הזה מתרחשת: בארץ הולדתה של אחת המשוררות הכי מסקרנות ומוכשרות שיש, ויסלבה שימבורסקה.
אני אבקר בארץ שבה ויסלבה שימבורסקה וחברותיה הטובות מבית הספר, כשהן עוד היו נערות צעירות, דיברו בהתלהבות רבה על מופעי תיאטרון וקולנוע ועל סלבריטים, וגם עשו בינן לבין עצמן כל מני הצגות וצחוקים. כבר אז מכריה ראו שיש בה איזשהו ניצוץ.
אני אבקר בארץ שבה נער צעיר אחד התוודה בפני שימבורסקה שהוא מאוהב בה עד כלות הנשימה, והיא דחתה אותו בנימוס האופייני לה.
אני אבקר בארץ שסועה (לשעבר, עכשיו המצב בה יותר טוב) אשר נכבשה פעמים רבות בעבר גם על ידי הנאצים וגם על ידי הסובייטים, ועל אישה צעירה שחיה שם ואשר הייתה משוכנעת בכל מאודה שהקומוניזם הוא הדבר הכי טוב שאפשר להציע לאנושות ברגעים האלו, אבל אז משהו קרה והיא התפכחה והתחילה לאבד אמון בשיטה זו, ונהייתה פתאום חשדנית יותר כלפי העולם שבו היא חיה, ותמימה הרבה פחות.
אני אבקר בארץ שבה שימבורסקה, יחד עם עוד משוררים, סופרים, מסאים, אומנים וחברים שונים מכל מני צורות וגוונים, התקבצו יחדיו בבית כלשהו ופשוט עשו את מה שהם יודעים הכי טוב לעשות: אומנות.
אני אבקר בארץ שבה שימבורסקה עברה את התהליך הארוך הזה שבתחילתו היא הייתה רק עוד סתם ילדה פולנייה, יפה אמנם ודי מוכשרת (כבר אז היא כתבה שירים בזמנה הפנוי) אבל עדיין ילדה וממש לא משוררת מפורסמת ונערצת, ושבסופו היא קיבלה את פרס הנובל לספרות הנחשק והפכה להיות למה שהיא עכשיו.
ואני אבקר גם בארץ שבה שימבורסקה הלכה לעולמה, בארץ שבה היא נקברה אי שם מתחת לאדמה, בארץ שבה נישמתה של שימבורסקה תישאר חיה לעד (גם כשהיא איננה כבר בין החיים), בארץ שבה שימבורסקה היא בעצם חלק בלתי נפרד ממנה - ממש הנשמה התאומה שלה - והיא תמיד אבל תמיד תישאר ככה. לנצח.


אבל יש עוד זמן עד שאבקר בפולין. בינתיים, החלטתי להסתפק בקריאת הביוגרפיה של שימבורסקה - שהיא, אם חושבים על זה, סוג של מסע אחד גדול בפני עצמו.
הספר מלווה בתמונות ותצלומים מתקופות שונות בחייה של המשוררת, של משפחתה, של חבריה ובעצם של כל האנשים הסובבים אותה (ולדעתי זה רק מוסיף עוד מעבר לביוגרפיה עצמה - סוג של הצצה נדירה, חד פעמית ואינטימית לחייה האישיים), והוא מלווה גם לכל אורכו בשירים שונים שכתבה שימבורסקה (שאת חלקם הגדול בכלל לא הכרתי) ושמסתבר שלמה שכתוב בהם יש קשר ישיר לדברים ששימבורסקה עברה בחייה - קשר ישיר בהרבה ממה שחשבתי.
אין ספק, אנה ביקונט ואנה שצ'סנה עשו עבודה טובה: שימבורסקה היא אדם מאוד מיוחד, מגיעה לה ביוגרפיה מאוד מיוחדת, וזו אכן ביוגרפיה מאוד מיוחדת. מומלץ בעיקר למי שנמנה בין מעריצי שימבורסקה (לא רק למי שמעריץ את שיריה, אלא גם למי שמעריץ אותה כאדם בפני עצמו - כמוני, למשל) ולמי שקרא לפחות ספר שירים אחד שלה, אבל גם למי שלא מכיר את שימבורסקה - אל דאגה, הוא כבר יכיר אותה בעקבות הקריאה...
לסיכום: למרות שויסלבה שימבורסקה אמרה פעם, באחד מהראיונות הרבים שהיו לה, שהיא סולדת מספרים ביוגרפיים כי, לטענתה, כל מה שאפשר לומר על אדם כבר מצוי בשיריו, והיא לא רואה בכך שום טעם - למרות זאת, אני בכל זאת חושב שאם היא הייתה קוראת את הספר הזה, אז היא כנראה הייתה אומרת עליו: "הא, זה דווקא ספר לא רע בכלל"

***

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על שכיות זיכרון מחיי ויסלבה שימבורסקה