ביקורת ספרותית על בית המשפט - סיפורו של הפרקליט סמואל לייבוביץ מאת קוונטין ריינולדס
ספר מעולה

---

אם היו מכניסים לקפסולת זמן פסקי הדין וקודקס משפטי היה ניתן ללמוד טוב יותר על תקופה ומקום מאשר

מספרי ההסטוריה.

מערכת המשפט היא ראי למקום להלך רוח ולנורמות חברתיות. המשפט מתקיים בזמן אמת - הנפשות הפועלות ורוח

הארועים עדכנית כמעט לזמן המשפט.

זה נכון לגבי משפטים סנסציוניים וזה נכון גם לגבי משפט אזרחי שנראה לכאורה משפט "אפור" פחות מעניין.

אבל גם כן משקף מצב חברתי וכלכלי אין להפריד בינם.

המשפט אינו מנותק מהסביבה הטבעית.

אין מערכת שיפוט אובייקטיבית.

אולמות המשפט הם מקום מרתק להבנת המציאות.

הספר הזה משובח משום שהוא ביוגרפי ומתאר תקופה בארה"ב. (המחצית הראשונה של המאה שעברה).

המשפטים בספר מקור מעולה ללימוד תקופה מענינת וחשובה בתולדות הדמוקרטיה האמריקאית.

הדמות המרכזית מרתקת לא פחות מהנושאים שבהם עוסקים המשפטים.

הספר היה בזמנו רב מכר עולמי- לא מפתיע. הרבה מאד בזכות המחבר קוונטין ריינוס עיתונאי שנכח

במשפטים. של הפרקליט והשופט סמואל-שמואל לייבוביץ. (הגיבור האמיתי של הספר).

יהודי יליד רומניה שעבר בכוחות עצמו מסלול לא פשוט. עד שהשאיר את מערכת המשפט האמריקאית פעורת פה

מיכולתיו המשפטיות במשפט פלילי ובחיפוש אחר הצדק.


חוקים מטבעם מתיישנים ומערכת המשפט סובלת פגור באופן קבוע בכל עת ובכל מקום. הליך החקיקה ממושך

ומתייחס למציאות אלא שהמציאות נוטה להשתנות מהר יותר מהחוק. נוצר מצב של אנכרוניזם קבוע בתחום.

גם שמרנים אינם יכולים להתכחש ששינויים חברתיים וטכנולוגיים מתרחשים בכל עת. משפטנים נוטים להיות

שמרנים משום שעליהם לשפוט על פי קודקס חוקים קיים ותמיד מיושן.

מסופר בספר אודות פרקליט מבריק שלא הפסיד כמעט משפט מימיו למרות שנכנס למשפטים שנראו מראש כאבודים

דעת הקהל היתה באופן ברור מקובעת. כשהנשפטים היו כבר כמעט למרגלות הכסא החשמלי הוא חולל את הנס ועשה

צדק.

הימים ימי השפל הגדול בארה"ב גזענית למרות "קירקורים" על דמוקרטיה ושיוויון זה לא היה שם.

הנחת היסוד שלו היתה שעד שלא מוכח שאדם אשם הוא בחזקת זכאי . זה היה קל לומר לסטודנט הלומד משפטים.

כמו שקל היה לומר שכולם שווים במציאות זה היה אחרת.

יש לזכור ששופט/עורך דין אינו עובד בחלל ריק. לשמש כפרקליט או לשפוט אדם כשלחץ החברתי מכה בחוזקה .

כשרוצים לראות דם-נקמה ועליו חיפוש אחר צדק לא קל, כשעמדת הציבור והשופטים למעשה מקובעים עוד בטרם

פתיחת המשפט.

בית המשפט מבחינתו היה זירה שבה ניהל מאבק שנראה תמיד בראשיתו כמעט אבוד על חופתו או אי חפותו של אדם

מה שעלול/עשוי לשנות כליל את חייו וחיי בני ביתו ובכלל לקבוע נורמות למוסר הציבורי, הלאומי.

יש גם מאחורי הקלעים כמו בכל הצגה טובה שם מתנהל חלק מרכזי בקרב המשפטי בבחינת ראיות, בשיחות

בהרהורים בינו לבין עצמו ועם אחרים.

לכן כשמדובר במשפטים כאלו קובע הזכרון או אי הזכרון מכוון או לא מכוון של העדים של התובעים ונתבעים

וזה מגביר את הדרמה. והיכלת של הפרקליט להשלים תצריף (פז"ל בלע"ז) מורכב מאד מחייבת הבנת נפש

האדם-חוכמת חיים וזכרון פנומנלי לפרטים. לפני ש"מצליף" זו הייתה דרכו והוא הצליח היטב.

למתענינים מומלץ מאד.

נ.ב איני נכנס לפרטים כדי לא לקלקל ולו במעט את חווית הקריאה!

.

.

.



.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על בית המשפט - סיפורו של הפרקליט סמואל לייבוביץ