ביקורת ספרותית על סיפורו של מר זומר מאת פטריק זיסקינד
ספר טוב

---

לאחר שסיימתי לקרוא את הספרון הזה, אני משוכנע שכותרת הסיפור "מר זומר" מטעה. אינני סבור שזו כוונת זדון, אלא דרכו המעניינת של זיסקינד להביא אותנו הקוראים אל העיקר: העיקר הוא אנחנו, החברה, ולא היחיד, חריג ככל שיהיה.

הסיפור מסופר דרך זוית ראייתו של ילד גרמני, הנתקל במר זומר מספר פעמים במהלך ילדותו. הוא מסופר בפרספקטיבה של כמה עשורים. לא ברור מדוע בחר המספר לספר את הסיפור וזה גם בעצם לא משנה. לדעתי, מה שחשוב הוא – ויש להגיע עד לתום הסיפור כדי להבין זאת – שהסיפור הזה הוא עלינו.

על מר זומר איננו יודעים כמעט דבר. מה גורם לו לצאת לצעדות. למעט תקרית שולית אחת – שבמהלכה מציע אביו של המספר הסעה למר זומר בעיצומה של סופת ברד חריגה – מר זומר אינו מתקשר עם איש. את התקרית הזאת מר זומר חותם במילים: "אולי עזבו אותי במנוחה סוף-סוף", המשפט היחיד שהוא אומר במהלך כל הסיפור.

המשפט הזה נראה תמוה שכן הכל עסוקים בענייניהם ואיש, למעט אותה תקרית יוצאת דופן שהזכרתי קודם, לא מנסה לתקשר עם האיש ולא מתערב בחייו. אבל שלא בנוכחותו הוא הופך לעיתים נושא לשיחה: מה מניע את מר זומר –מדוע הוא גומא מרחקים אדירים? האם זוהי קלאוסטרופוביה? האם הוא משוגע? או שמא יש לו עניינים כלשהם שטיבם אינו ברור? זיסקינד אינו משתף את הקורא בעניין וכי שמתברר בהמשך זו אינה הנקודה.

זיסקינד בונה סיפור אמין על כפר גרמני שליו. הדמויות המעטות שזוכות לתיאור מפורט בנויות היטב ואת מה שמה שלא עושים תיאוריו של זיסקינד עושים האיורים המקסימים של המאייר ז'אן ז'אק סמפה. הם משתלבים כל כך יפה בסיפור – קשה לדבר על עלילה של ממש – שבלתי אפשרי בעיני להפרידם מהסיפור. מספר סצינות בספר כגון שיעורי הפסנתר אצל העלמה פונקל, או דברי ההורים בגנות הטלויזיה כתובות נפלא ומתובלות בהומור. עם זאת, כל אלה לא נראו לי כמצדיקים את קריאת הספר.

מה עם כך גרם לי לשנות את דעתי? זוהי לא רק הדרך בה בחר זיסקינד לסיים את הסיפור אלא מה שגרם לי לחשוב: בעצם, בדומה לגיבורי סיפורו, גם אני לא יכולתי, במהלך הסיפור, להניח את מר זומר לנפשו.

השורה התחתונה: סיפור קטן, מינורי, המסתיים בתהיה עמוקה עלינו ולא על מר זומר. האיורים הנפלאים מוסיפים חן רב לסיפור. מומלץ.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על סיפורו של מר זומר