ביקורת ספרותית על ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה מאת ד.א.פ. דה סאד
בזבוז של זמן

---

המרקיד דה סאד, נולד ב-1740 וחי חיים ליברטיניים: "ההגדרה של ליברטין היא אדם שתופס את המוסר כמשהו מיותר או לא רצוי, ומתעלם ומזלזל בצורות ההתנהגות שמקובלות על ידי רוב החברה. לעומת זאת הוא מקדש את תענוגות הגוף והחוויות החושיות בכלל. כפילוסופיה, הליברטינים צברו חסידים חדשים בעיקר במאות ה 17-19 בצרפת ובבריטניה".
כיצד באה צורת חיים זו לידי ביטוי ב"ז'וסטין או יסוריה של המידה הטובה"?
ז'וסטין נפרדה מאחותה הבכורה ויצאה לחיים עצמאיים בהיותה כבת 12. חינוכה היה דתי מאוד, רקע משפחתה אמיד, עד שאביה פשט רגל. כל זאת בצרפת של המאה ה-18. למרות הרקע הבורגני והחינוך הדתי, חייה של ז'וסטין, המכנה עצמה תרז, לא שווים הרבה.
הספר כולו פורנוגרפיה מפורטת לפרטי פרטים, התעללות של גברים חרמנים בנשים ובנערים צעירים, פילוסופיה המתגרה בציוויים דתיים, ובאופן כללי ספר מופרע לגמרי, הבא להצדיק את הזימה האינסופית, את ההתעללות, את ההשתוללות המינית של אנשים עשירים ומכובדים לכאורה. בסופו של דבר מקבלים ספר שלא שווה הרבה.
פעם אחר פעם נופלת תרז לידיהם של גברים המבקשים להפיק הנאות מיניות סדיסטיות. כשהיא כבר מובלת לכלא על פשע כלשהו ופוגשת אנשים בפונדק כלשהו, בעל ואשה השומעים את סיפורה, קשה להאמין איך בכזו קלות היא נופלת דווקא לידיהם של החייתיים שבגברים, עד כי קשה להאמין שכל מה שגבר רוצה זה להעביר את יומו מבוקר עד ערב בחינגות של גמירות חוזרות ונשנות, הכאות נשים, שאיבת נערים צעירים וכך הלאה. אולי יש גברים שזו הפנטזיה שלהם וזה לגמרי בסדר, אבל להביא מחשבה לביצוע מעשה במרתפי ארמונות וכנסיות, רחוק מעין הציבור ותוך כדי חטיפת והעלמת נערות ונערים... נו.
בספר עמודים שלמים של הפילוסופיה הליברטינית, חזרה מייגעת עד כמה זה טבעי שאשה צריכה לענג גבר ככל יכולתה, הגבר צריך להתענג תוך הקזת דמה של האשה שוב ושוב ושוב, הכאתה והתעללות בה, וכל זאת בשם הטבע ובניגוד לכל ציווי מוסרי כלשהו – חברתי או דתי.
מופרעים מפורסמים פרסמו ספרים, היטלר כדוגמה מעוותת ואף הספר שלפנינו מאת המרקיז המפורסם. האם יש מקום לספרים כאלה? אני משאיר את השאלה פתוחה ואומר רק שהספר שלפנינו דוחה, משעמם לרוב, לא מרומז ולא מגרה, פשוט נופל למחוזות הפיהוק והתהייה למה בדיוק הוא טוב.
ומה בסוף? תלמדו לדעת מי זו אותה אשה המקשיבה לסיפורה של תרז, האם הגבר המקשיב גם הוא הוא חיה בפני עצמה או המושיע ומה ארע בסופה של אותה ז'וסטין/תרז, שמרגע שהחליפה את השם אתו נולדה, ז'וסטין, לשם בו חובלה תומתה, תרז, כאילו שמה שלט על מצחה המורה לכל גבר לעשות בה את הנוראים במעשים. 15 שנים התעללו בה.
ספר מופרע ומיותר, לא מעניין ולא ברור מדוע הוא ממשיך להופיע. האם המרקיז דה סאד כזה חשוב? האם הפילוסופיה הליברטינית מקפלת בתוכה חשיבה נעלה כל כך? חסכו מעצמכם קריאה מפוהקת גם אם יש בכם חיה המקווה לפרוץ. את השרות הזו עשיתי עבורכם.
מעניין מה עבר בראש של הוצאת בבל כשהחליטה לשים את התחריט בכריכה הקדמית.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה