ביקורת ספרותית על לואובוי מאת ג'ון ריי
ספר בסדר

---

אסור להאמין לכריכות אחוריות. זו הבעיה העיקרית. הכריכה האחורית של ספר מכילה לרוב טקסט שיווקי שנכתב בידי אדם שבדרך כלל לא טרח לקרוא את הספר. די ברור שהטקסט הזה לא עובר ביקורת של הסופר, או משהו. זו לא המטרה שלו, להיות קריא או אמין. המטרה היא לגרום לאנשים לקחת את הספר ולשלם בקופה.

לרוב יש חוסר אמינות ברמה בינונית: הכריכה מבטיחה "קרוב מאוד לגאוני" [1] על ספר שהוא אכן טוב ואפילו מאוד, אבל שגרתי ורחוק מהגאוניות כרחוק מזרח ממערב. לעיתים הכריכה אומרת "מצחיק עד דמעות"[2] על ספר שהוא משעשע ותו לא. קורה שסיפור משמים משווק לקוראים בתור סיפור שיסחף אותם "למסע רגשי וספרותי מטלטל"[3]. ויש חוסר אמינות משווע, שהוא עילה לתביעה על רישום כוזב במסמכי תאגיד. למשל כשעל ספר עילג ומנוסח רע כותבים שהוא "כתוב בשפה עשירה וקולחת"[4]. אבל כל הדברים האלה הם בגדר הסביר וההגיוני, משום שהקורא הסביר וההגיוני לומד כבר לנטרל סופרלטיבים ולהתייחס אליהם בחשדנות הראויה.

אבל הפשע האמיתי מתרחש כאשר כותב הטקסט האחורי לא רק שלא קרא את הספר, אלא גם לא הבין נכון את התקציר שנמסר לו. וזו בעיה קשה של הטעיית הציבור, כי הקורא התמים מתחיל לקרוא את הספר בסוג מסוים של ציפיות, ומתבדה. זה לא בהכרח שמה שהוא קורא טוב יותר או טוב פחות, זה רק הטעם המוזר הזה. כמו לנגוס בפאי מלוח, ולגלות שהוא בעצם פאי מתוק. טוב, אולי זה לא הדימוי המתאים בדיוק, אבל זה מה שיש בינתיים.

הכריכה האחורית בספר הזה מבטיחה סיפור אהבה, מבטיחה ויל ואמילי ופרידה ממושכת ויום מהיר ותזזיתי במיוחד. חבל שזה לא מה שקורה. כאן, יש כאן תזזיתיות, וגם מרדף במנהרות הרכבת התחתית, אבל אמילי היא דמות משנית מאוד ואינה תופסת נפח כמעט בכלל. וקיומו של "הבלש לטיף" מבטיח סיפור בלשי או משהו דומה לז'אנר. ושתי ההבטחות אינן מתקיימות. העיקר הוא ויל. ויל הוא בן שש עשרה, והוא אכן "רדוף שדים" שכם הוא לוקה בסכיזופרניה פרנואידית. ויל יצא מבית החולים, הפסיק לקחת תרופות, והוא בורח ומסתובב במנהרות הרכבת התחתית, וגם קצת מעליה. הבלש לטיף אף הוא מופיע, וגם הוא שולי למדי בעלילה, ולא נותן ביצועי בלש ספרותי כמו שמצפים.

אבל אם לא מצפים, כנראה שמתאכזבים פחות. הכריכה הקדמית, זו עם השם והאיור מהווה תקציר טוב לספר. היא מתארת את מקום ההתרחשות של רוב העלילה - הרכבת התחתית בניו-יורק. הצבעוניות הפסיכדלית שלה משקפת היטב את הנעשה במוחו של ויל. כל כך משקפת, עד כי נדמה כי מיקום העלילה הוא כל כולו מטפורי, ואולי אין הספר הזה נכנס לידי פשוטו, אלא נשאר כולו במישור המטפורי של תודעה או של תת-תודעה המשוטטת בנבכים עקלקלים. וזה גם מה שהופך את הקריאה בספר לקשה ומתעתעת כל כך. מאוד קשה לזכור שחלק ניכר מהמרדף ומהעלילה נובע ממוחו הפרנואידי של ויל ואינו התרחשות חיצונית במציאות אמיתית.


ולסיום:תוכלו לזהות את הספרים שהזכרתי למעלה לפי הציטוטים ששאבתי מהכריכה האחורית? תשובות מעבר לקו.

===
[1] אשמת הכוכבים
[2] הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם
[3] הנערה שהשארת מאחור
[4] מלכת היופי של ירושלים

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על לואובוי