ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 7 באוקטובר, 2015
ע"י רוסיננטה
ע"י רוסיננטה
על סיפור אחד מתוך הקובץ הנהדר הזה: "אדם וכלבו"
אם הכלב שלי נמצא בסביבה כשאני צוחק בקול, בטח כשזה מלווה ברעדים בלתי-נשלטים של הגוף ופרצופים מטופשים- הוא מוצא את כל העניין מאד פרובוקטיבי ומיד פוצח במתקפת ליקוקים על פרצופי בעודו מטיל את 20 הק"ג שלו על פלג גופי העליון.
זה מה שקרה לי כשקראתי את ספורו המקסים של תומס מאן- "אדם וכלב: אידיליה" מתוך הקובץ "מוות בוונציה וספורים נוספים" (בגרסא האנגלית, הסיפורון הקצר הזה לא מופיע בגרסא העברית). צחקתי בקול גם בוקר אחד בעודי קורא במיטה (ומעיר את אשתי) ופעמיים באוטובוס (מביך). הספור הזה, שסוגר את הקובץ, הוא די יוצא דופן, כיוון ששאר הספורים- ביניהם מוות בוונציה וטוניו קרוגר- הם בעלי קו ברור ומדברים על האמן כאאוטסיידר בחברה בה הוא פועל ועל כח הרצון הטבעי, ההרסני והאי-רציונלי המתקיים בעולם ובנפש האנושית שבבסיסו מנוגד למאמצים המורכבים והמייצבים של המחשבה הרציונלית.
"אדם וכלב" הוא לא ספור בעל עומק פסיכולוגי כמו השאר. זהו פשוט סיפור על אדם וכלבו. בתור אדם המגדל כלבים כל חייו ואוהב כלבים בנפשו- מצאתי את עצמי בכל אנקדוטה.
בגדול, מתאר מאן את מערכת היחסים שלו עם באושאן, כלב מסוג פוינטר, את אופיו של באושאן ואת שגרת יומם וטיוליהם. בקטן, או בין השורות, יש כאן מעין דו"ח על איך שאנחנו מאנישים את חיות המחמד שלנו ועל השפה שבינינו לבינם. וכך, באושאן- כלב שיצליח לעבור כל מכשול, לעולם לא יקפוץ מעל מכשול אותו יוכל לעבור- כי זה טפשי בעיניו. כל מאמצי השכנוע של בעליו לא יועילו, הוא הרי יכול לעבור מתחת. או כשמאן מפרש את הבעת פניו של באושאן בעקבות טיול קצר מהרגיל (תרגום שלי):
"ממש נהדר בעל הבית שלי," אמר פיהוקו. "רק אתמול בלילה אספתי אותו מהגשר והיום המתנתי בסבלנות בעודו יושב מעבר לדלת הזכוכית, אני מת משעמום, וכשהוא סוף סוף מחליט לצאת, הוא מסתובב בחזרה לפני שבכלל אני מספיק לאסוף איזה ניחוח. אוי לי. באמת בעל בית נהדר! הונאה, הבעלים הזה! פתטי!"
3 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על Death in Venice and Other Stories (Signet Classics)
» ביקורות נוספות על Death in Venice and Other Stories (Signet Classics)
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
