ביקורת ספרותית על המעז מנצח מאת חיים נדל
ספר לא משהו

---

הספר עמד זמן רב על המדף בספריה ולא נגעתי בו.
משהו הפריע לי, אולי הציור על הכריכה הקדמית שנראה לי כציור ילדים ולאחר מכן הבנתי כי מדובר בדויד וגולית.
וכרגיל הספרנית , פיתתה אותי לקחת אותו כי הוא אינו ספר ילדים, והתפתתי.
נושא הספר : פעולות קומנדו בהרכבים כאלו ואחרים, על ידי צה"ל במדינות שכנות בין תום מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור.
הספר נכתב על ידי ד"ר חיים נדל שהיה שותף במרבית המבצעים הללו.
בטרם אמשיך, לא קראתי את הכריכה האחורית כראוי, וגם אם הייתי קורא, הייתי פותח את הספר.
בסיום הקריאה נזכרתי בלימודי לתעודה להנדסת מי תהום באוניברסיטה העברית. בין השאר , היה קורס בשם "ארועים היסטוריים בהנדסת מי תהום", שם למדנו על העבודות של..הפרופסור שכיהן... כראש המגמה.
הלא חז"ל כבר אמרו :" אין הנחתום מעיד על עיסתו".
ואומנם אם מכמתים את אחוז התמונות שבהם מופיע חיים נדל בספר, זה מזכיר חוברת של "אירגון מיישרי הבננות" שבו בכל עמוד שני תופיע תמונת המנהל.
ועכשיו לתוכן הספר.
הכותב פותח בפרק כללי שאומר כי הפעולות הצבאיות צריכות לשרת את האיסטרטגיה הצבאית, שנובעת מאילוצי המצב ויעדים מדיניים חברתיים או אפילו כלכליים של הממשלה.
דרך אגב, ניסחתי זאת טוב יותר מהכתוב בספר.
כשסיימתי את הקריאה וחשבתי על הספר הבנתי את הציור בכריכה : לדעת המחבר אנו דויד מול גוליית.
לדעתי, הדבר נכון עד ששת הימים.
אקדים ואומר , כי בידיעה בדיעבד וגם מקריאת הספר, מצריים לא היתה גוליית, ואם גולית הרי זה היה "גוליית הנעבך".
כל תיאור פעולה בא במבנה סדור: רקע וצידוק לפעולה .
תיכנון, כוחות,תוך דגש על שמות המפקדים , כולל אפילו שמות הטייסים בכל מטוס או מסוק, אין חיילים ברשימה למעט אלו שנהרגו במהלך הפעולה, מהלך הקרב ותוצאותיו .
השטר שהוצג בפרק הראשון שיאמר אם זה תרם לאיסטרטגיה, נבלע בכמה מלים, ומסקנותיו תוצגנה בהמשך סקירה זו.
מסופקני אם המבנה הזה תרם להבנה את דרך קבלת ההחלטות,ובעיקר האם היתה נכונה , מועילה אם לאו.
במבצע הראשון או השני "מערב" הכותב את הממשלה. וגם שם לא מובאים שיקולים איסטרטגיים מדיניים.
התמונה המצטיירת בספר על פי השקפת המחבר היא: הם עשו לנו , אנחנו נראה להם, ובהרבה מקרים הראינו.

לא הבנתי מדוע חרף ההצגה ההירואית וההצלחה, לא נפסק הירי המסיבי על ידי המצרים בקו התעלה? ולו רק מההיבט הצבאי.
ועכשיו מחשבות על האיסטרטגיה.
ליעד של הצגת הצד השני במערומיו, אין יתרון.
נניח כי ישראל ,בסיום מלחמת ששת הימים, עוד לפני שההפגזות המצריות בקו התעלה החלו, היתה נסוגה מיוזמתה לקו המעברים מיתלה וג'ידי ושם מתבססת.
ישראל היתה מכריזה על הסכמתה לפתיחת התעלה,פירוז השטח שממזרח לתעלה, ואפילו הסכמה לפיתוח שדות הנפט מורגן בחוף המצרי של זרוע סואץ של ים סוף.
היו לנו נקודות זכות בדיפלומטיה, ואולי שיחות על שלום , מה שקרה לבסוף עם עליתו של מנחם בגין לכס ראש הממשלה.
גם בסיכומים של הפעולות בספר, הראה הכותב כי חלק מהם הוביל את נאצר לזרועות הרוסים,הקצאת משאבים גדולים יותר לצבא, מה שהוביל בהמשך למשמעויות צבאיות, חברתיות ומדיניות לא מוצלחות, ולמלחמת יום כיפור.
איני יודע האם בתקופת המבצעים הללו, היתה חלוקה נכונה של סמכויות בין הדרג המדיני לצבאי.
הלא חיים נדל שסיים תפקידו כאלוף בצה"ל ,שהמסמכים בצבא , ואני מניח גם חלק מהממשלתיים, היו פתוחים לפניו, יכל בתבונה לגשת לסוגיה זאת, שהיא השאלה האמיתית , ובה אני רואה את האומץ האמיתי לכותב ספר כזה.
אני מקווה כי החשיבה המוצגת בספר עברה מן העולם.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על המעז מנצח