ביקורת ספרותית על שטן בירושלים - בהשראת אירועים אמיתיים מאת נעמי רגן
ספר מעולה

---

מעט מאוד המקרים שאין לי אפילו פתיח לסקירה.

בניגוד להרגלי, את הסקירה אני כותבת רק לאחר שנטלתי לעצמי כמה שעות "עיכול", כדי למלא את ריאותיי בחמצן.

בנוסף, אני משערת שבימים הקרובים אחווה לא מעט עיתות, עמוסים בהירהורים, על הספר הנוכחי שמבוסס על אירועים אמיתיים.

נעמי רגן היא סופרת ישראלית ודתית. בדרך כלל, יצירותיה מקיפות את מעמד הנשים וההווי בחברה הדתית. הפעם התמקדה נעמי רגן בכתות שטניות, דתיות ומטרידות.

כמי שקראה את רוב ספריה של נעמי רגן, הספר "שטן בירושלים" הוא הספר הכי קשה, מטיל אימה, מטריד, עוצר נשימה ובלתי נתפס.

אני לא מבינה ולעולם לא אשכיל להבין, איך אנשים נופלים לרגליהם של חיות טרף מסוכנות, וכיצד אותן חיות טרף יודעות בדיוק, איזה טרף יהיה ערב להם וישרת את מטרתם. החל מממון, חיי עינוגים, ותענוגות מיטה שהופכות לאונס וניצול.

בעולם ישנן לא מעט כתות, חלקן מוכרות וחלקן לא ידועות כלל וכלל. לכל כת יש את החזון והמצע שלה. "אצלנו" ככל הידוע לי, יש לא מעט כתות חרדיות, שעיקר עיסוקן במשיח, בתיקון, קבלה, ספרי הזוהר ועוד. לא מדברים על אותן כתות, והשיח עליהן נחשב ל"טאבו" בחברה הדתית הנוקשה, הסגורה והשמרנית.

כל הדמויות בעלילה דמיוניות, אך העלילה מתבססת , על פרשה מאוד מוכרת ומזעזעת, בשם פרשת "הרב אליאור חן" שמזכירה גם את פרשת "גואל רצון".

להזכירכם, אליאור חן היה בן 29 שהתפוצצה הפרשה. הוא הגדיר את עצמו כ"מלך המשיח", ערך "תיקונים", והיה הכוח המניע מאחורי פרשת ההתעללות בשני ילדים מירושלים.

האם, שהוקסמה מהרב אליאור חן, הכריזמטי אף נעזרה ועזרה לרב "לחנך את ילדיה". חן אליאור טען שבילדים שוכנים מזיקים שטניים, וכדי להוציאם יש לנהוג בילדים "ביד קשה" ולבצע "תיקון, ואיך עושים תיקון על פי מדרשו של הרב אליאור חן? מטלטלים, מכים, שורפים איברים, מאכילים בצואה ומה לא?

הפרשה החלה להתגלגל ביום שאושפזו שני ילדים, בבית חולים "הדסה" בירושלים, עמודים 16-17 מתוך הגיליון הרפואי: "...כוויות על הקרקפת, החזה והזרועות הימנית והשמאלית. צלקת ארוכה ברום הבטן, כנראה גם בעקבות חפץ לוהט שהוצמד אליו לנוכח קווי ההיקף הברורים של ההצטלקות והשינויים הניכרים בגון העור... שתי כוויות עמוקות ורחבות מדרגה שלישית לכל אורך הצד האחורי של השוקיים, התואמות תצורת כוויות שנגרמו על ידי נוזל לוהט ששפכו עליהן ו...."

שני הילדים הקטנים אשר הובאו אל חדר המיון של בית החולים "הדסה" בירושלים, האחד בן ארבע ואחיו בן השלוש, מחוסר הכרה עקב פגיעה מוחית , היו ילדיהם של דניאלה וסטיבן (שלומי) גודמן. (תשומת לבכם לשם שנבחר לדמות: "גוד-מן"... איש טוב).

דניאלה וורטון בת ה-17, וסטיבן גודמן בן ה-20, שעיברת את שמו לשלומי נפגשו לראשונה ביולי 1994 , במחנה קיץ של יהודים אורתודוקסים בצפון מדינת ניו-יורק.

פגישה אקראית נוספת בין שניהם, התקיימה בבית חב"ד, וזו "הפגישה הגורלי" שסללה את השביל לנישואיהם.

בעקבות ההכרות עם שלומי, דניאלה החליטה לוותר על לימודי הרפואה, למורת רוחה של האם. את ברכת הדרך קיבלה דניאלה מסבתה שהייתה קשורה אליה מאוד. כל מה שהסבתא אליזבת ביקשה הוא: "רק אל תהיי פנאטית מדי. תבטיחי לי?" "לעולם לא!" עמוד 49. אבל המציאות היתה שונה...

דניאלה גדלה תחת שמלה של אימא מלטנטית ודומיננטית, שבזה לכל אדם לא מוצלח, ומכנסים רחבים של אבא חיוור. כשהאב פוטר מעבודתו הוא פוטר גם מהבית... האם-קליר לא הצליחה לבלוע את הגלולה, של בן זוג חסר כל, ועוד מובטל. אי-לכך היא החליטה להגיד לו שלום ולא להתראות.

קליר אף לא השלימה עם החלטתה של דניאלה להינשא לשלומי... להלן ציטוט משיחה בין דניאלה לאימה:
"למה את לא מסוגלת להשלים עם זה שאני לא אהיה רופאה יהודייה עשירה, או שאתחתן עם מישהו כזה?"
"עד כמה שאני רואה, השלומי שלך חסר כל השכלה שהיא!"
"הוא תלמיד חכם, הוא רוצה להמשיך ללמוד!"
"כן הינהנה אמה בהערכה מדומה. "אצילי מאוד. הוא סומך על אלוהים שיפרנס אותו. למרבה הצער, הוא חושב שאני אלוהים?" (עמוד 48)

האח של דניאלה - גו'אל, לא גר בבית, והתמחה בבוסטון במשרד עורכי דין יוקרתי. הקשר בין דניאלה לגו'אל הסתכם בשיחות טלפון, ולמרות המרחק הגיאוגרפי, הם היו קשורים האחד לשני.

דניאלה ושלומי עלו ארצה לאחר נישואיהם. בין כל קשיי ההסתגלות והחוסר במזומנים, היא הפכה למכונת הולדה, ושלומי הלך ו"התחזק". רק לאחר שדניאלה ירשה את עיזבונה של הסבתא אליזבת, דניאלה ושלומי מצליחים להתרווח בבית מרווח משלהם.

שלומי התייעץ עם רבנים בכל עניין, השתטח על קברים בבתי העלמין, כי זה מה שהמשיח אמר לו לעשות, ונעדר מבית לילות ארוכים.

כל מה שהרב מנחם שם טוב אמר, עבור שלומי זה היה קודש קודשים , שהרי רק כך, הוא יהיה בדרך ל"תיקון". וכשהרב אמר לו להתגרש, שלומי התגרש מדניאלה, והותיר אותה עם ערימה של שבעה ילדים.

לפני הגירושין, וכשעוד היו מעט גחלים רוחשות, בין בני הזוג גודמן, פנתה דניאלה לרב מנחם שם טוב, וביקשה סיוע מהרב שישוחח עם שלומי, כדי שיסייע לה בתחזוקת הבית והטיפול בילדים...

מה הרב ענה לה? מקומה של האישה הוא בבית. יש חלוקת עבודה בין בני זוג. הגבר לומד, והאישה מטפלת בביתה.

בזלזול פנה אליה ואמר לה "על הגבר לעשות דברים חשובים יותר מאשר לקרצף ילדים או ללכת לבחור עגבניות בשוק"... עמוד 231.

דניאלה לא השתלטה על כל הילדים לאחר גירושיה משלומי, ופנתה לסיוע בחינוך הילדים לרב מנחם שם טוב.

הרב שהיה נשוי לרות, שעה לבקשתה ושלח אליה בחורים נוספים מכיתתו: יששכר גולדשמידט, שמעיה הוד ואת קוני בטלן, שיושיטו יד לדניאלה. בד בבד הרב אף נהסביר לדניאלה, שעם ילדים צריך לנהוג בדרך קשה ולהוציא להם את השדים מהגוף...

מה זה דרך קשה ואיך מוצאים את השדים מהגוף?

מכות בפטיש על האצבעות, אגרופים, בעיטות, כיפוף אצבעות, גרימת כוויות בעזרת תנורי ספיראלה, טלטול הילדים כבובה סמרטוטים, דחיפת אוכל לפה עד כדי הקאה, שבירת זרועות ורגלים, קשירה ילדים כתרנגולות בתוך מזוודות...

בלתי נתפס, לא יאומן איך בכלל נוצר מוח כזה חולני, פסיכופטי, פנאטי ומרושע לבן אנוש.

מנחם שם טוב היה הסטרא אחרא של האנושות!

הוא התעלל בילדים חסרי ישע, ניצל את האם שהופנטה, ואת האב שלח לארץ הפלאות. הוא ושליחיו חבורה של נאצים, עוכרים, רשעים ומושחתים!!!

על כל הפרשיה המזעזעת הזו מונתה "בינה צדק". (תשומת ליבכם לשם החוקרת). את אם הילדים בינה פוגשת לראשונה בבית החולים, לבושה בלבן ישובה ליד מיטה הילד השרוף וקוראת תהילים. כל מה שיש לדניאלה לומר בסצנה הזו "לא לדבר...לא לדבר...לא לדבר...".

בינה היתה בלשית-חוקרת דתייה, נשואה לנח ואם ללילך בת השנתים, ורוני בן השש. במסגרת תפקידה היא התעסקה בפרשיות של בעלים מכים, פדופילים ואנסים, אבל פרשיה כזו לא הייתה לה מעולם ולא רק לה!

את הפרשה אני זוכרת ואיך אפשר שלא... ולמרות עדות האם, שחלקים מעדותה מופיעים בסוף הספר, קשה לי עדיין להבין, איך אימא יכולה לפעול בניגוד לאינסטינקטים האימהיים.

מבנה העלילה מעניין, נכתב במעברים בין עבר והווה, שזה החלק שבו נרקמת החקירה, ולמרות זאת הוא אינו פוגם ברצף הקריאה.

לב ליבו של הסיפור הינו "הפרשה המזעזעת", אך נעמי רגן לא נמנעת מלבקר את החברה הדתית, על כל היבטיה ויחסה לאישה.

לסיכום, זו עלילה עם סצנות מצמררות. הקריאה קולחת, מרתקת, ומסקרנת, עד כדי כך שהעמודים עוברים מצד לצד ללא תשומת לב.

ככל שזכור לי , זהו אחד הספרים העוצמתיים, המרגשים והמטרידים שקראתי השנה.

ממליצה בחום לבעלי לב חזק וכושר גופני גבוה.

לי יניני

נ"ב: בסוף הספר יש פרק קצר המכיל חלקים מעדותה של דניאלה גודמן שהותרו לפרסום.

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על שטן בירושלים - בהשראת אירועים אמיתיים