ביקורת ספרותית על עדיין אליס מאת ליסה ג'נובה
ספר מעולה

---

לפעמים אנחנו כל כך מאושרים ומסופקים ממה שיש לנו , ובכלל מהחיים , מבלי דעת שאנחנו כאלה . עד שבא משהו - החיים - לצורך העניין , ומנחיתים עלינו את המכה . וזו בדיוק הנקודה בה אתה יכול למתוח קו , ולסמן את החיים לפני ואחרי . זה בדיוק הרגע , ההבנה הזו שמבליחה בך , הרגע בו אתה למעשה מבין עד כמה היו לך חיים טובים , וזה אותו חלקיק רגע , אחד כזה קטן וקצר , בו מתחוור לך מהו האושר . ולא , הוא לא משהו דרמטי עתיר צלצולים ופומפוזיות . ההיפך . הוא השקט . החיים השקטים שהיו לך עד עכשיו , מה שלכאורה היה שבלוני להחריד , הוא האושר . כי מעכשיו חייך הולכים להשתנות , ולא לטובה .

כמו אליס .

אליס האולנד היא פרופסור לפסיכולוגיה מוערכת עד מאוד , באוניברסיטת הרווארד היוקרתית , נשואה לג'ון , פרופסור גם הוא , ביולוג העוסק בחקר הסרטן. שניהם אנשי אקדמיה , מחזיקים במשרות נחשקות ויוקרתיות , הורים לשלושה ילדים בוגרים החיים שלושתם מחוץ לבית , וכך אנחנו - הקוראים - פוגשים את אליס , אישה בת חמישים , אשת קריירה מצליחה , אישה באמצע החיים , רעיה , אם , ובאופן כללי אישה מסופקת מחייה , כזו שהחיים האירו לה פנים .
אליס נחשבת למרצה מאוד מבוקשת , וכאחת כזו , ובתוקף תפקידה , מרבה אליס להעביר הרצאות ב, ומרבה לטוס בין האוניברסיטאות המזמינות אותה הן ברחבי ארה"ב והן באירופה .
אליס אוהבת את זה . אין לה פחד קהל , והיא מרגישה כמו דג במים כשהיא עומדת אל מול הקהל שלה , השותה דבריה בצמא ובהשתוקקות . אליס רהוטה , מנסחת בבהירות , וכמו תמיד בסוף ההרצאה , בו מגיע שלב השאלות ,אליס מחכה לזה . היא אוהבת את זה .

אליס תמיד יכלה לשלוף , כמו קוסם השולף מטפחות צבעוניות משרוול חולצתו - שמות מחקרים , מי פירסם אותם , ובאיזו שנה פורסמו .ואם היתה תופעה מסויימת , ויצאו שבעה מחקרים על הנושא , תמיד ידעה אליס את כל הפרטים האלו , של כל שבעת המחקרים . היתה תמיד מעין תחרות סמויה בין חברי הסגל , מי זכר הכי הרבה , ותמיד אליס יצאה המנצחת .

יום אחד , במהלך הרצאה , נתקעת אליס באמצע משפט , בחפשה אחרי מילה אשר חמקה לה מזכרונה .
ככל שניסתה להיזכר במילה , לא עלה בידה , ואיכשהו הצליחה אליס לדלג מעל הרגע המביך הזה, בהשחילה מילה אחרת, ולא מחייבת , לא לפני שסקרה בחטף את הקהל , בחפשה אחר סימנים אם מי מהם נתן דעתו לתקלה המביכה .

כעבור כמה ימים , בעודה יוצאת לריצה היומית שלה , תוך כדי עומדה ברמזור , תוך כמה שניות , לפתע לא ידעה אליס היכן היא נמצאת . ולאן עליה לפנות . היא הסתכלה סביב , וקראה את שמות הרחובות , ואת שלטי החנויות , וגם אם ידעה שהסביבה מוכרת לה , לא הבינה איך להמשיך . ולזה התלווה דופק מואץ , וזיעה שהחלה לחוש בה , התחלה של פאניקה , ואז הרגע עבר .
אבל אליס בתוך תוכה הבינה שמשהו לא כשורה. בהתחלה עוד ניסתה לתרץ את התופעות בינה לבין עצמה כתופעות הקשורות לגיל המעבר . חרדה , שינה לא סדירה , רגעי שכחה קלים . ואז הלכה לרופאה , ולאחר סדרת בדיקות וכמה בירורים הגיעה המהלומה: אלצהיימר מוקדם.
המחלה הארורה הזו , אבל השבר היותר גדול זה האלצהיימר המוקדם . שכן , המחלה הזו , שלרוב תוקפת בגיל הרבה יותר מתקדם ( אבל לא רק) , המחלה שתמיד נצמדת אוטומטית לשכבת גיל הרבה יותר מבוגרת , מופיעה אצל אליס בגיל 50 , כשהיא בשיא החיים שלה , בכושר גופני מצויין , וזאת משנים של ג'וג'ינג שמקפידה עליו אליס באדיקות . מה שאומר שנכונו לה שנים ארוכות עם המחלה, שכן גופה יחסית צעיר, ובריא, בעוד מוחה יילך ויתרוקן , ויהפוך למשהו חלול .
והקיטוב הזה הוא ההופך את הסיפור הזה לכל כך שובר לב . והוא שבר לי את הלב לחיכות קטנות כל פעם .
ההרגשה הזו שאתה הופך להיות אורח בתוך גופך שלך . שאתה לא יודע מי אתה , מה אתה אוהב , את מי אתה אוהב . שכל אחד הופך להיות זר עבורך . הקטע הזה שאתה מנסה לנחש כל הזמן , כי אתה כבר לא יודע כלום . החמקמקות של הדברים , המרדף שלך אחרי בדלי זכרונות , קצוות של מילים . כל מה שידעת פעם , הכל הולך ומתרוקן . מתפוגג.
בראש כל פרק מצוינים החודש והשנה. הסיפור מתחיל בספטמבר 2003 , ואנו מלווים את אליס במשך שנתיים . הסיפור מסופר בגוף ראשון , בקולה של אליס, דבר חכם ונכון התורם לאמינות הסיפור ולדמות הראשית שלו .
הספר הזה ריגש אותי בעוצמה שלא חשבתי שכך יהיה , רק חיכיתי לרגע לפתוח אותו ולשקוע בסיפור, נכון , קשה ליהנות מספר כזה , אחרי הכל , אלו בדיוק הנושאים שאף אחד לא רוצה לדבר עליהם יותר מדי , הצד האפל של החיים, תרתי משמע .
מזמן ספר לא ריגש אותי בצורה כזו , גרם לי לדמוע הרבה , אל מול חוסר האונים מול המחלה הנוראית הזו .

" לעיתים קרובות אני פוחדת מפני המחר . ומה אם אתעורר ולא אדע מיהו בעלי? ומה אם לא אדע היכן אני או לא אזהה את עצמי במראה? מתי לא אהיה עוד אני? " ( עמ' 241 )

ספר הנקרא בשקיקה , מרגש , מפחיד , מלחיץ , אבל יותר מכל - מעורר מחשבה . מאוד .

מומלץ בחום!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על עדיין אליס